הקפיטליזם ניצח: מה נשאר מהמחאה החברתית?

מחאת האוהלים פרצה ביולי 2011 על רקע יוקר הדיור. היא החלה בקריאה של דפני ליף, שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב, להקים אוהלים בשדרות רוטשילד. המחאה, שהתפשטה באמצעות הרשתות החברתיות, הביאה להקמת מאהל ענק ברוטשילד ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ. בשיאה של המחאה, ב־3 בספטמבר, נערכו הפגנות בכל רחבי הארץ בהשתתפות מאות אלפי אנשים. שניים ממנהיגי המחאה, איציק שמולי וסתיו שפיר, נבחרו לכנסת והשתלבו בהנהגת מפלגת העבודה.

בין הדרישות שהעלתה הנהגת המחאה בתחום הדיור: הגנה על שוכרי דירות מהתייקרות, ביטול הקפאת הדיור הציבורי וקידום דיור בר־השגה. כמו כן, הנהגת המחאה דרשה להעלות מסים ודמי ביטוח לאומי לבעלי משכורות גבוהות; להעלות את מס החברות; להוזיל את תעריפי התחבורה הציבורית ב־50%; להפחית את ההשתתפות העצמית במערכת הבריאות; להעלות את שכר המינימום ל־60% מהשכר הממוצע; להגדיל את מספר ימי החופש במשק; להפסיק העסקת עובדי קבלן במגזר הציבורי; ועוד דרישות רבות.

צילום: יריב כץ

ב־26 ביולי, נתניהו ניסה להגיב לראשונה למחאה, והודיע על תוכנית להקלת מצוקת הדיור באמצעות בניית 50 אלף דירות. לאחר שצעדים האלה לא שיככו את המחאה, הקים נתניהו ב־8 באוגוסט את ועדת טרכטנברג לצדק חברתי. הוועדה הגישה את המלצותיה ב־26 ספטמבר, והממשלה אישרה את ההמלצות ב־9 באוקטובר. שתי הבעיות העיקריות שנגדן יצאו המוחים - יוקר הדיור ויוקר המחיה - לא נפתרו. אף שחלק ניכר ממסקנות הוועדה יושם, מדיניות השוק החופשי של הממשלה והקטנת ההוצאה האזרחית בלמו שינוי עמוק יותר.

אפשר לראות בתוכנית מחיר למשתכן היענות מאוחרת לדרישות הוזלת הדיור. אלא שכמו הניסיונות הקודמים, גם היא לא פתרה את הבעיה. אולי הדבר המפתיע ביותר הוא שהמלצות הוועדה להעלאת מסים יושמו, וכך גם ההמלצות להחלת חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3‑4, הורדת מכסים על מחירי מזון והקמת צוות להגברת התחרותיות בין הבנקים.