אחיזת העיניים של נתניהו: מעונות יום זה לא משחק ילדים

כשראש הממשלה מתייצב ומודיע שהחליט להעביר את מעונות היום למשרד החינוך הוא מאחז עיניים. מדובר באחיזת עיניים לא רק משום שהוא ראש ממשלת מעבר, והדבר הכי מרחיק לכת שהוא מוסמך לעשות זה להבטיח שאם הוא יישאר ראש ממשלה הוא יטפל בבעיית המעונות. מה שהוא לא עשה במשך עשר שנות שלטון רצופות.

הוא מורח אותנו משום שהשאלה המרכזית היא לא איפה יהיו המעונות, אלא האם המדינה תיקח עליהם אחריות. כן, ברור שעדיף שהמעונות יהיו במשרד החינוך כחלק ממערכת החינוך ולא במשרד העבודה והרווחה כבייביסיטר. אבל בסוף השאלה הגדולה היא האם המדינה מוכנה להבטיח מעון לכל ילד, להבטיח את רמת המעונות וכמה כסף היא מוכנה להשקיע בזה.

ישראל אחרונה ב־ OECD בהשקעה בחינוך לגיל הרך

אנשי המקצוע מסכימים שהגיל הרך כלומר 3-0 הוא הגיל החשוב ביותר להתפתחות הילד. גם פוליטיקאים בישראל אוהבים לומר את זה שוב ושוב אבל לא תומכים את זה בתקציבים.

רק ממש לקראת סוף הקדנציה הקודמת הצליח שר החינוך נפתלי בנט להקים את המועצה לגיל הרך באיחור של 8 חודשים לעומת המועד הקבוע בחוק. המועצה אמורה לתאם את פעולות המשרדים בנושא הגיל הרך ולהמליץ על מדיניות. העובדה שגם הצעד הסמלי הזה כמעט שלא קרה מעידה יותר מאלף עדים כמה לא היה אכפת

לממשלה הזו מהגיל הרך.

בנימין נתניהו צילום: רויטרס

העלות השנתית להפעלת מעון: 1.8 מיליון שקל

תקציב האגף לגיל הרך במשרד הכלכלה עמד ב־2014 על 1.376 מיליארד שקל ועלה עד 2018 - לאחר שהאגף עבר למשרד העבודה והרווחה - במידה לא מרשימה במיוחד ל־1.69 מיליארד שקל. הגידול הזה נבע בין היתר מתקציבים לבינוי מעונות יום שהשיג שר העבודה והרווחה חיים כץ. לשם השוואה תקציב האגף הקדם־יסודי במשרד החינוך גדול פי 5 ועומד על 8.2 מיליארד שקל. הסיבות לכך היא הנהגת חינוך חינם בגיל גני הילדים ב־2016, וגם העובדה שרק כרבע מהילדים בגילאי 3-0 נ

נמצאים במעונות בפיקוח.

יש 540 אלף ילדים בגילאי 3-0, גם אם סביר להניח שרק מגיל חצי שנה הם רלבנטיים למעונות. 110 אלף ילדים מטופלים ב־2,200 מעונות יום שבפיקוח ועוד 20 אלף ילדים ב־3,700 משפחתונים. בסך הכל 130 אלף ילדים שהם רבע מכלל הילדים בגיל הרך נמצאים במוסדות בשכר לימוד מסובסד. במשרד העבודה והרווחה מעריכים שחצי מהילדים בגיל הרך נמצאים במעונות פרטיים ורבע נשארים בבית.

מימין: שר החינוך רפי פרץ, שר העבודה והרווחה חיים כץ, שר החינוך הקודם נפתלי בנט צילום: אוראל כהן, עמית שעל, יריב כץ

עד כמה מוזנח הנושא בישראל אפשר ללמוד מדו"ח של ה־OECD שפורסם בספטמבר האחרון ונחשף ב"כלכליסט". מהדו"ח עולה שההוצאה הלאומית לחינוך בגיל הרך בישראל (גילאי 3-0) היא הנמוכה ביותר מבין המדינות החברות בארגון, ועומדת על 2,700 דולר לילד בשנה בלבד.

85% מההוצאה הכל כך נמוכה הזו הם בכלל הוצאה פרטית, שזה כמובן השיעור הגבוה ביותר בין המדינות המפותחות. ההוצאה הציבורית לחינוך של הגיל הרך בישראל עומדת על הסכום המגוחך של 400 דולר לשנה. מדובר בתחום מופרט לחלוטין שמבחינת המדינה כולו באחריות ההורים.

אך הודיע שלשום ראש הממשלה על כוונתו להעביר את המעונות למשרד החינוך, מיהר המשרד להגיש רשימת דרישות תקציביות. המשרד ביקש תוספת קבועה של מיליארד שקל לתקציב ועוד תקציב חד פעמי של 700 מיליון שקל לצורך פיקוח והפעלה של המעונות הקיימים. כדי להגדיל את מספר השוהים במעונות במאה אלף ילדים

בלבד, ביקש משרד החינוך תוספת חד־פעמית של 4.5 מיליארד שקל (בעיקר לבניית מעונות) ותקציב קבוע של 1.7 מיליארד שקל (להפעלתם).

הסיבה לתקציב העצום הדרוש: הקמת מעון חדש שבו שלוש כיתות וכ־75 ילדים עולה 3.2 מיליון שקל. כלומר מיליארד שקל מספיקים לכ־300 כיתות ופחות מ־25 אלף ילדים. על פי תחשיב שערך הממונה על השכר לשעבר באוצר יוסי קוצ'יק עבור הארגונים הגדולים המפעילים את מעונות היום - הפעלה של מעון עולה 1.8 מיליון שקל בשנה. אלא שבפועל אם מדובר במעון שמפעילה עמותה קטנה ואם יש צורך לשלם שכירות העלויות יהיו גדולות יותר. מדובר בסכומים גדולים מאוד אבל ספק אם די בהם.

גם על פי התוכנית של משרד החינוך, רק 260 אלף תלמידים ילמדו במסגרות מפוקחות כלומר כחצי מהילדים בגילאים הרלבנטיים. יצוין שהתחשיבים של משרד החינוך כוללים אמנם תוספת מטפלות כדי להוריד את מספר הילדים למטפלת, אבל אינם כוללים הגדלת משכורות. במצב כזה קשה לראות איך ימצאו מטפלות לכל המעונות החדשים. כבר היום יש בריחה גדולה של מטפלות ממעונות היום לגני הילדים בשל השכר הגבוה יותר והתנאים הנוחים יותר. כלומר התחשיב של משרד החינוך הוא דווקא תחשיב חסר.

לא חינוך חינם אלא שכר לימוד הדרגתי מסובסד

עולה השאלה האם במצב שבו הממשלה צריכה לכסות גירעון ענק אפשר לטפל גם במעונות היום. ההוכחה שזה אפשרי היא שבעקבות המחאה החברתית החליטה הממשלה להנהיג חינוך חינם בגילאי 4-3 מה שחייב בניית גנים חדשים והכנסת גנים פרטיים קיימים לתוך המערכת. גם אז היה מדובר בסכומי ענק. גם אז כיסו גירעון גדול. למרות זאת אחרי 4 שנים כל הילדים היו בגנים.

בעניין המעונות בשלב זה אפילו לא מדובר על חינם אלא על שכר לימוד הדרגתי מסובסד. כך שבסופו של דבר מדובר בסדרי עדיפויות. האם זה שאנחנו יודעים שהגיל הרך הוא החשוב ביותר להתפתחות הילד גם יגרום לנו להתייחס אליו כאל כזה? ברור שאי אפשר לעשות את זה מייד. יש לקבוע תוכנית הדרגתית רב שנתית שתגדיל את ההשקעה במעונות הקיימים ותוסיף מאות מעונות מדי שנה. וצריך לקבוע מועד לסיום. וכן עדיף שזה יהיה במסגרת משרד החינוך.

אם יש משהו חיובי במשבר המעונות זה שמערכת הבחירות עוסקת לשם שינוי בנושא שממש קשור לחיים שלנו. עכשיו אפשר לצפות שכל המפלגות הגדולות יציגו לנו תוכנית מפורטת איך בכוונתו לפתור אותו.