כשהחוק מעורפל, גם מונופול יכול לגבות מחיר מופרז

לאחרונה קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשת המועצה הישראלית לצרכנות, לאשר תביעה ייצוגית נגד תנובה בטענה שהיא ניצלה את כוחה המונופוליסטי וגבתה מחירים מופרזים עבור גבינה צהובה.

החלטה זו מצטרפת לשתי החלטות אשר ניתנו לפני מספר חודשים על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בתביעות ייצוגיות דומות שהוגשו נגד החברה המרכזית למשקאות ביחס למחירי קוקה-קולה ונגד שטראוס ביחס למחירי אבקת קקאו. החלטות אלה מציפות שוב את הדיון בשאלה האם ראוי להטיל על מונופול איסור לגבות מחיר מופרז, ואם כן - כיצד יש לעשות זאת.

גבינה צהובה צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב

חוק התחרות הכלכלית אוסר על מונופול לנצל את מעמדו בשוק לרעה. אחת מן הפעולות שהחוק אוסר, היא גביית מחיר "שאינו הוגן". ואולם, החוק לא קובע קריטריונים לזיהוי מחיר שאינו הוגן, ולא ברור ממנו מה ייחשב למחיר שאינו הוגן. קיימת הסכמה שהאיסור כולל קביעת מחיר נמוך המכונה "מחיר טורפני". החשש הוא שהמטרה של המונופול בקביעת המחיר הנמוך היא לפגוע במתחרים החלשים יותר ולגרום להם לצאת מהשוק.

לעומת זאת, בנוגע לשאלה האם יש לאסור על מונופול לגבות מחיר מופרז, קיימת מחלוקת עמוקה. הדין האמריקאי אינו אוסר זאת. לעומתו הדין האירופי מצדד באיסור, הגם שבפועל הוא מיישם אותו באופן מצומצם. בארץ, שאלה זו שנויה במחלוקת הן באקדמיה והן ברשות התחרות. הממונה הקודם, פרופ' דיויד גילה, תמך באיסור זה ואילו הממונה הנוכחית, עו"ד מיכל הלפרין, נוקטת בגישה מסויגת כלפיו.

התומכים באיסור סבורים שאין לאפשר למונופול המחזיק בכוח שוק משמעותי להשתמש בו באופן נצלני ולגבות מחיר הגבוה באופן משמעותי מן המחיר שהיה נקבע למוצר בשוק תחרותי. מנגד, המתנגדים לאיסור טוענים כי מדובר בהתערבות לא רצויה בשוק החופשי אשר עלולה לפגוע ביעילותו.

עופר גרוסקופף צילום: אתר בתי המשפט

מעבר לכך, קשה מאוד להגדיר מה ייחשב למחיר בלתי הוגן. מה שמסבך עוד יותר את העניין הוא שברור שהגדרת המחיר המופרז אינה יכולה להיות אחידה אלא היא תלויה בנסיבות העניין. כך למשל, הגדרת מחיר מופרז בתחום מכוניות היוקרה תהיה שונה מהגדרתו בתחום מוצרי היסוד, כגון לחם אחיד. בנוסף לכך, במישור הפרקטי, בחינה האם מונופול באמת גבה מחיר מופרז, אינה פשוטה כלל. היא כרוכה בניתוח כלכלי מורכב, ובהתדיינות ארוכה.

לפני מספר חודשים, נתן השופט עופר גרוסקופף (אשר כיום מכהן כשופט עליון, אך החל לטפל בתיקים אלה כשופט מחוזי), שתי החלטות בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות בטענות לגביית מחירים מופרזים. האחת ביחס למחירי בקבוקי קולה קולה והשנייה בנוגע למחירי אבקת קקאו.

השופט גרוסקופף קבע כי יש לאסור על מונופול לגבות מחיר מופרז. לדעתו, מונופול הגובה מחיר מופרז פועל באופן נצלני השקול לעושק. ואולם, על מנת להצליח בתביעה כזאת, יש לעבור שתי משוכות. ראשית, יש להוכיח שהמונופול מחזיק בכוח שוק משמעותי, היינו: הוא בעל מעמד דומיננטי בשוק שמאפשר לו להעלות את מחיר המוצר לאורך זמן, מבלי שייפגע נתח השוק שלו.

שנית, יש להוכיח שהמונופול באמת גבה מחיר מופרז, כלומר - מחיר שאינו מבוסס על עלויות הייצור, וגבוה מהן באופן משמעותי. ואולם, בעניין זה השופט גרוסקופף לא קובע קריטריונים ברורים, כך שגם לאחר החלטות אלה, לא ברור מתי בדיוק מחיר ייחשב למופרז, והיכן עובר קו הגבול בין מחיר הוגן לבין מחיר שייחשב לבלתי הוגן.

בהתאם לעקרונות אלה, לגבי שטראוס ומחיר הקקאו נקבע שהתובעים לא הצליחו להוכיח את שני התנאים הנזכרים. לעומת זאת, לגבי מחירי הקוקה קולה נקבע כי הוכח (ברמה הנדרשת בשלב זה), ששני התנאים מתקיימים, והבקשה לאישור התביעה הייצוגית התקבלה.

כאמור, לאחרונה התקבלה בקשה נוספת לאישור תביעה ייצוגית נגד תנובה בנוגע למחירי גבינה צהובה, שנימוקיה עדיין לא פורסמו.

ניתן להניח שסוגיה זו תונח בקרוב לפתחו של בית המשפט העליון, אשר יידרש תחילה להכריע בשאלה העקרונית - האם המשפט הישראלי מכיר בעילת המחיר המופרז. אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהיה מקום להוסיף ולהבהיר מתי מחיר ייחשב למופרז והיכן עובר קו הגבול בין מחיר הוגן לבלתי הוגן. הבהרות אלה

חיוניות על מנת לייצר וודאות הן כלפי המונופול והן כלפי הצרכנים, ולאפשר להם לכוון את התנהגותם בהתאם.