הממסד לסתימת פיות

פרופ' יעל אמיתי ועו"ד לאה צמל אינן קשורות זו לזו בשום דרך מלבד אחת: הן נקלעו השבוע לקו האש של ההחרמות הממסדיות. כמו שיש ימין חדש, יש גם ממסד חדש שמטווח כל מי שלא בא לו טוב בעין.

לאמיתי זה שידור חוזר: שר המדע אופיר אקוניס ממשיך להתנגד למינויה למועצת הנגידים של קרן גרמניה־ישראל למחקר אקדמי בגלל עצומה נגד הכיבוש שחתמה עליה לפני 17 שנים. בג"ץ פסל את פסילתו אבל נתן לו הזדמנות נוספת לשקול את המינוי. אקוניס נותר בעמדתו והצדדים נפגשו אתמול לסיבוב שני.

ככה זה כשאתה שר המדע. להבדיל ממירי רגב ואיילת שקד, שאחריותן המיניסטריאלית על תרבות ומשפט זימנו להן אינספור הזדמנויות להתנגחויות פטריוטיות, לאקוניס יש רק את אמיתי ואת הלימון הזה הוא סוחט עד הסוף, והרבה מעבר לכך. "אם הוא יהיה שר בממשלה הבאה, עליו לשלוח לי זר פרחים", סיכמה אמיתי את הדיון אתמול. 

פרופ' יעל אמיתי

במקרה של צמל, הסנגורית מייצגת המחבלים, מחליף מפעל הפיס את מירי רגב בהגשמת חוק הנאמנות בתרבות שהשרה לא הספיקה להשלים. רעיון שלילת הפרס מהסרט עליה, שזכה בפסטיבל דוקאביב, הוא לא רק מחאה תרבותית של הממסד החדש, אלא גם מחאה נגד עצם ההגנה המשפטית על מחבלים על פי העיקרון שאת צמל צריך להעיף מהעיניים, לא רק כמושא לסרט, אלא גם כתחנה מיותרת בדרך להרשעת מחבלים.

החרמות על אמיתי וצמל הם ביטוי נאמן לרוח הזמן. ישראל מרבה להתלונן נגד ה־BDS ונגד רוג'ר ווטרס, אבל היא בעצמה נכנסת חזק לעסק הזה של חרמות - על אשת אקדמיה ועל יצירה אמנותית-דוקומנטרית. אקוניס לא מנגן כמו ווטרס, אבל שר את אותו השיר.

זה מחבר אותנו לנאומו הנוקב של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בכנס הרצליה השבוע. לראשונה הוא מאשים את ממשלת ישראל בפגיעה ב"ביטחון המשפטי" של אזרחי המדינה, בדה לגיטימציה למערכות החוק והמשפט. "צבר של יוזמות לשינוי 'כללי המשחק'", הוא קרא לזה. אמיתי וצמל הן שתי דוגמאות שמצטרפות לשורה ארוכה של יוזמות חקיקה וממשלה שמרחפות בשנים האחרונות בחללה של הדמוקרטיה הישראלית, הן כחלק ממגמה כלל־עולמית של התכנסות לנראטיב לאומי, שמרני ודתי, והן כחלק ממגמה מקומית של ראש הממשלה להחליש את המערכות שמבקשות להעמידו לדין פלילי.

מנדלבליט התייחס בעקיפין למאמץ הזה של נתניהו בשלוש נקודות בנאומו: כאשר שלל שוב את תזת תפירת התיקים; כאשר הפליג בשבחיהם של פרקליט המדינה שי ניצן והפרקליטה המלווה של תיקי ראש הממשלה ליאת בן-ארי; וכאשר עסק בחשיבותו של ערך השוויון בפני החוק. ולכל אלו השכיל היועץ לחבר את הציבור הישראלי.

"רבים בציבור הישראלי", אמר מנדלבליט, "הבינו שמרכיב מרכזי בחוסן הלאומי של המדינה עלול לעמוד בפני החלשה משמעותית. ואת כדור השלג הזה, שיתחיל להתגלגל במורד ההר, איש לא יוכל לעצור. בנפול לבנה אחת מעיקרון השוויון בפני החוק, יעמוד בסכנת קריסה המבנה כולו". הציבור הישראלי הזה, שעליו דיבר היועץ, קיבל הזדמנות נוספת לעצור את כדור השלג.