אלבום חדש לתום יורק: כיף לומר "אמרתי לכם"

"העולם יהיה בצרות ברגע שאנשים יפסיקו להקשיב למוזיקה עצובה. כי ברגע שהם יפסיקו להקשיב למוזיקה עצובה זה אומר שהם לא רוצים לדעת יותר, הם מכבים את עצמם"

תום יורק בראיון ל"ביטס 1", בשבוע שעבר.

קשה לחבב גברים המסתובבים עם man bun ("גולגול גברי"), כאילו היו ילדה בחוג בלט. קשה גם לחבב אנשים שאומרים "אמרתי לכם" - שזאת הפוזיציה הנוכחית של תום יורק, נביא הזעם של הפופ שכבר שנים מתריע על זוועות כמו לאומנות והניכור והפולשנות של הטכנולוגיה, ועכשיו, בעידן טראמפ, הברקזיט והבוטים הרוסיים, יכול להיות מבסוט מעצמו.

יורק. שוב מביא למיינסטרים סאונדים אלקטרוניים מתחילת האלף צילום: גטי אימג'ס

ליורק כמובן שלא אכפת. מאז ומעולם חגג סולן להקת רדיוהד את האנטגוניזם שהוא מעורר. אומרים שהוא נפוח, יומרני ומלא בחשיבות עצמית (כי זה נכון) - והוא מה אכפת לו. בסופו של דבר יותר אנשים סוגדים לו יותר מאשר מתעבים אותו.

בשבוע שעבר הוא הוציא את אלבום הסולו השלישי שלו שנקרא "אנימה" על שם המושג שטבע הפסיכיאטר קרל יונג המתייחס לצד הנשי של תת־המודע הקולקטיבי הגברי. המבקרים, כצפוי, משתפכים, והאלבום קיבל ממוצע של 8.4 באתר מטקריטיק, שמשקלל המוני ביקורות מכל העולם.

מבחינת התכנים, יורק נותן לקהל שלו עוד מאותו הדבר שהוא מוכר לו כבר שנים - תכנים מסויטים שמושפעים ממה שקורה בעולם הגדול ובנפש המיוסרת פנימה. יורק עוסק בעולם ההולך לאבדון מתוך אמונה שזה חשוב, מבחינה פוליטית ומבחינה אישית כאחד.

עטיפת "אנימה" צילום: ALEX LAKE

גם מוזיקלית, האלבום נשמע דומה מאוד לאלבום הסולו הקודם של יורק, “Tomorrow's Modern Boxes”. יורק ונייג'ל גודריץ', המפיק שמלווה אותו ואת רדיוהד עוד מימי "The Bends" באמצע שנות התשעים, יצרו אסופה נוספת של קטעים אלקטרוניים ארוכים ומטרטרים, המייצרים את הסביבה הדיסטופית שיורק כל כך אוהב לפעול בה. הניואנס הנוכחי - יורק ישמח לספר לכם - הוא השפעות של התצורה הניסיונית של "אנטי־מיוזיק" ותנועת האוונגרד הצרפתית הנושנה מוזיק־קונקרט. נשמע מרשים, אך בפועל יורק שוב מביא למיינסטרים סאונדים ואווירה שהיו פופולריים באלקטרוניקה האלטרנטיבית בשנות התשעים ותחילת האלפיים.

ליורק יש כנראה חיבה מיוחדת לאיטליה. אולי אפילו יותר מאשר לישראל, רחמנא ליצלן. הפרויקט הגדול האחרון שלו היה כתיבת הפסקול לסרט האיטלקי "סוספיריה" — הרימייק של לוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך") לסרט האימה האיטלקי הקאלטי של דריו ארג'נטו.

מי שמתעניין ברכילות יודע שתום יורק התגרש מאשתו ואם שני ילדיו, הצלמת והמרצה לספרות איטלקית מימי הביניים, ד"ר רייצ'ל אוון, ב־2015 וכעבור שנה היא נפטרה מסרטן. בת זוגו הנוכחית של יורק (51) היא שחקנית איטלקייה בת 35 בשם דיאנה רונצ'יונה, והיא מככבת לצד יורק בסרט הקצר המלווה את "אנימה", כמושא אהבתו.

את הסרט, שמופץ בנטפליקס, ביים פול תומס אנדרסון ("לילות בוגי", "מגנוליה") המוערך, אם כי ההגדרה של וידיאו־ארט או קליפ ארוך מאוד היא יותר מדויקת. הסרט נפתח בחבורה של אנשים במדים ישנים ברכבת התחתית בפראג שפתאום מתחילים לרקוד א־לה פינה באוש.

לתוך הסיוט הסוריאליסטי הזה החדיר אנדרסון אלמנטים של קומדיה ורומנטיקה מימי הקולנוע האילם, והנחיית המשחק שלו ליורק היתה: "תהיה יותר באסטר קיטון".

יורק מתחבר בימים אלו לרעיון של שביב אופטימיות בתוך מציאות נואשת. על אותה אופטימיות דיבר יורק גם בראיון שנתן לזיין לואו ברדיו "ביטס 1" של אפל מיוזיק לקראת צאת האלבום. ובדיוק כמו שבסרט רונצ'יונה היפה היא המושיעה שלו, וגם האנימה שלו אם תרצו, גם בפוליטיקה של יורק המושיעה היא אשה יפה. כפי שהוא הסביר ללואו, הוא מאוד מחזיק מאלכסנדריה אוקסיו־קורטז, כוכבת המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.

הבעיה היא שאופטימיות והומור הם בדיוק שני הדברים שחסרים באלבום החדש. בראיון ללואו סיפר המראיין כי הקטע הכי מהולל באלבום, "Dawn Chorus" המהורהר והמלנכולי, גרם לו לפרוץ בבכי כשהוא שמע אותו לראשונה. יורק הרגיע אותו שהשיר גורם לו להרגיש בדיוק אותו הדבר. סיבה טובה לחייך — יורק השיג לו עוד לקוח מתייפח ומרוצה. מישן אקומפלישד.