נגיד חדש, גישה חדשה לאי שוויון

נגיד בנק ישראל הפתיע בישיבת הממשלה השבוע כשאמר בקול ברור כי אין מנוס מהעלאת מסים וכי ההערכות של פקידי האוצר לגבי הגירעון והחוב הגואים הן "רחמניות". אתמול, בכנס "אי השוויון" של בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון הפתיע שוב.בהרצאתו קבע ירון באופן חד־משמעי: אי השוויון בישראל - לא חריג.

ירון הציג כמה גרפים להוכחת הנקודה: מדד ג'יני לאי השוויון - המקובל ביותר בעולם למדידת תופעה זו - מראה ירידה רציפה ועקבית בעשור האחרון, והפער בין מדד ג'יני של ישראל (3.4 נקודות) לעומת הממוצע של חברות ב־OECD (3.2 נקודות) אינו משמעותי. ירון גם הדגיש כי ישנה ניידות בין־דורית (היכולת לקפוץ מעשירון לעשירון בין דורות) טובה מאד בישראל – וניתן להוסיף כי היא מן הטובות במערב לפי הדו"ח האחרון של ה־OECD בנושא.

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון צילום: עמית שעל

בדיוק לפני שנה, בכנס אחר, הציגה דמות בכירה בבנק ישראל גרף אחר לגמרי בנוגע לסוגיית אי השוויון: הפער בין האחוזון ה־90 לבין האחוזון ה־10 בשכר חודשי ברוטו במשרה מלאה בגילאי עבודה (25־64). התמונה היתה קודרת בהרבה: אם לפי מדד ג'יני ישראל היא במקום העשירי במונחי אי שוויון, לפי הפרמטר הזה (המכונה 1S/9S) ישראל היא שיאנית אי השוויון במערב והיחס הוא יותר מפי 5. קרי, אלה בעשירון ה־9 מרוויחים בממוצע פי 5 לעומת אלה הממוקמים בעשירון התחתון. ללא עיבוד של הנתונים על ידי בנק ישראל, הנתון המקורי מראה פער של פי 7.22. הנתונים עושים שכל: הכלכלה הישראלית אולי שוויונית יותר – בעשירונים האמצעיים - אך הרבה יותר מקוטבת והפערים בין הקצוות רק הולכים ומתרחבים. קיטוב הוא ביטוי קיצוני לאי שוויון. אגב, אותה דמות מבנק ישראל היתה לא אחרת מד"ר קרנית פלוג, נגידת הבנק דאז.

באותו דו"ח של ה־OECD יש גם ממצא הרבה פחות מעודד: מידת השחיקה בישראל של אותה ניידות בין דורית על פני הזמן (בין 1945 לבין 2014) היא הגבוהה במערב יחד עם ארה"ב ופולין. קרי, ההסתברות להישאר תקוע באותו מעמד סוציו־כלכלי על פני זמן הלכה וגברה.

האמירה של ירון, יחד עם הנתונים שהציג, לא נעשו בטעות: הוא מבקש כנראה לשנות את הגישה של הנגידים האחרונים, לבטח זו של פלוג שראתה באי השוויון והעוני איום קיומי על כלכלת ישראל. חריג שנגיד טוען בפרהסיה כי אי השוויון בישראל אינו חריג. זכותו של הנגיד החדש לתעדף אחרת את המטרות והיעדים של הבנק, רק כדאי לא להיסחף.