תזכרו, התחלנו מחיזוק מבנים

במשך העשור הראשון לקיומה, יישומה של תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה, תמ"א 38, היה במגמת עלייה מובהקת. מה שהחל כטפטוף בשנת 2005, שבה אושרה התוכנית, הפך לשיטפון של מאות בקשות להיתר אשר הוגשו מדי שנה בחלקו הראשון של העשור הנוכחי - רובן ככולן במרחב הצר שבין הרצליה מצפון וראשון לציון מדרום.

צילום: אוראל כהן

ב־2015 החלה המגמה להתהפך. מהלומה ראשונה הנחיתה על התוכנית חוות הדעת של המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ, שביטלה את זכויות הבנייה הנדיבות שנהגו ועדות התכנון להעניק עד אותה נקודה לפרויקטים. בד בבד, החלו להתברר השלכותיה של התמ"א על ערי המרכז.

מצד אחד, אכן ייצר ההליך לדיירים שביצעו אותו השבחה משמעותית של הדירה וכלל גם את העניין הפעוט שבשמו החל כל הסיפור - חיזוק נגד רעידות אדמה. מנגד, התברר שביצוע של פרויקטים רבים מסוג זה באזורים מצומצמים מייצר בעיות שונות, בהן עומס יתר על תשתיות תחבורה, חניה ועל מוסדות חינוך; וכן חסימתם של אזורים שלמים בפני תכנון יסודי ונכון יותר בעתיד במסגרת הליך של פינוי־בינוי, בשל קיומם של מבנים באזורים אלה שכבר עברו תמ"א.

הסובלת המרכזית מהתהליך היתה העיר שבתחילת הדרך הסתמנה כידידותית ביותר לתמ"א - רמת גן. בתקופת כהונתו של צבי בר נפרס שטיח אדום לרגלי יזמי התמ"א, אבל כבר בסוף כהונת ראש העירייה הקודם, ישראל זינגר, הקשיחה העירייה את מדיניותה, ועם בחירת כרמל שאמה הכהן לראש העירייה הפכה העיר לסרבנית תמ"א מוחלטת. בכך היא מצטרפת לשכנתה מדרום, גבעתיים, שנהגה בקו נוקשה מול התמ"א כבר מיומה הראשון, וכן לבת ים, רמת השרון והרצליה שבכולן הביאו הבחירות המוניציפליות האחרונות לנסיגה משיתוף הפעולה עם התוכנית.

הסרבנות ההולכת ומתעצמת של העיריות לתוכנית, כמו העובדה כי כי מעולם לא הגיעה אל הפריפריה ואל אזור השבר הסורי־אפריקאי, שבו חיזוק מבנים חיוני בהרבה מבמרכז, היא קריאה לכל גופים האחראיים להתחיל לחשוב ברצינות על היום שאחרי תמ"א 38, מתוך הבנה כי היא הגיעה לסוף דרכה. תקופת ממשלת המעבר הממושכת מאפשרת לפקידות די והותר זמן לבנות תוכנית עבודה רצינית וארוכת טווח, עם פתרונות לכל חלקי הארץ. מינהל התכנון, הרשות להתחדשות עירונית ומשרד המשפטים צריכים לנצל זמן יקר זה ולהציג לממשלה הבאה תוכנית בשלה לאישור וביצוע מיד עם הקמתה.