$
במה

"אוי אלוהים" של ענת גוב שוב על הבמה: אל מלא רחמים עצמיים

בבימוי ומשחק מדויקים תיאטרון החאן מחזיר לבמה את "אוי אלוהים" של ענת גוב, שעוסק בבורא העולם ששרוי בדיכאון

מאיה נחום שחל 08:2517.06.19

יש הצגות שלא שוכחים. כזו היא ההצגה "אוי אלוהים" של ענת גוב, שנחקקה בזיכרוני בתיאטרון הקאמרי לפני עשור וזכיתי לראות שוב בגרסתו של תיאטרון החאן לפני שבוע. המחזה מושתת על דיאלוגים מבריקים בתוך סיטואציה בדיונית ומופרכת, וכוחו טמון בעל־זמניותו. הוא בוחן במבט קומי את דמותו של אלוהים כפי שהיא מוצגת בתנ"ך ואת יחסיו המורכבים עם בני האדם.

 

אלה, פסיכולוגית בשנות ה־40 לחייה ואם לילד אוטיסט, מקבלת שיחת טלפון מא', מטופל השרוי בדיכאון עמוק ומבקש להגיע לפגישה דחופה. לתדהמתה היא מגלה שזה אלוהים, השרוי יותר מ־2,000 שנה בדיכאון ורוצה לשים קץ למפעל חייו ("אני כישלון מהלך, אכזבה מהדהדת. בראתי פארסה והעונש שלי הוא לצפות בה. אפילו למות אני לא יכול"). לאלה מוקצבת שעה לשנות את דעתו.

 

 

אריה צ'רנר (מימין) ואודליה מורה מטלון. דיאלוגים מבריקים בין אלוהים לפסיכולוגית אריה צ'רנר (מימין) ואודליה מורה מטלון. דיאלוגים מבריקים בין אלוהים לפסיכולוגית צילום: יעל אילן

 

גוב, שהלכה לעולמה לפני שש שנים, סיפרה בעבר שכתבה את המחזה בעקבות לימודיה בבית מדרש לחילונים. שם היא נשבתה בקסמם של סיפורי התנ"ך וגילתה את אנושיותו של אלוהים. ב"אוי אלוהים" היא הופכת אותו לבשר ודם, אדם שמודה בטעויות, כועס, מתרגש, צוחק ובוכה, שמחפש חום ואהבה כדי לחזור ליצור.

 

המחזה לא מתיימר להתעמת עם השאלה אם אלוהים קיים. אלוהים שלה הוא "אל מלא רחמים עצמיים", והמחזה מעורר מחשבה על היחסים של כל אחד מאיתנו איתו כביכול - דתית או חילונית, עם אלוהים או כוח עליון אחר. אין כאן שמץ של ממד דתי, להפך, גוב מתחברת לסיפורי התנ"ך בדרכה החילונית, אירונית והומוריסטית, מנתחת אותם עם אלוהים ולא חוסכת ממנו ביקורת נוקבת על מפעל חייו, כולל בריאת העולם, אדם וחוה, קין והבל וסיפור איוב, המעלה יותר מכל את השאלה איפה היה אלוהים ברגעים הקשים. בשנינות והומור ששמורים לגוב היא משליכה את שהתרחש לפני אלפי שנים על גורלנו ("את הדייסה שבישלת ליצחק וישמעאל אנחנו אוכלים עד היום") ואפילו מביעה נימה ביקורתית על פרויד.

 

ארז שפריר, שביים את הגרסה המחודשת בתיאטרון החאן, עשה זאת ברגישות ודיוק, ועמדו לרשותו השחקנים אריה צ'רנר ואודליה מורה מטלון, שמצליחים להעניק נפח וקצב לדמויות ולהברקות שהן יורות, ולמנוע מאותה פגישה על ספת הפסיכולוג להפוך למערכון אחד ארוך. לצ'רנר הנפלא נוכחות בימתית מרשימה, ובמלוא קומתו, מבטו העמוק וקולו העבה הוא נכנס לדמות הטראגית־קומית של אלוהים והופך אותה להכי אנושית שאפשר, עם כמה טריקים משעשעים. מורה מטלון מגלמת דמות אמפטית ואמהית, ותחת מעטה הציניות והחשבונות שהיא עושה עם אלוהים מסתירה נפש רגישה וכואבת. שחר נץ מגלם בכישרון רב את ליאור בנה האוטיסט. על המוזיקה הקסומה יותם גוב (בנה של ענת).

 

אז לא משנה אם אתם מאמינים באלוהים או לא, על הבמה של תיאטרון החאן הוא חי וקיים ומומלץ לבוא להכיר אותו.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x