אלבום חדש למדונה: סבתא, תטיפי!
תשכחו מהזיופים באירוויזיון. בגיל 61 מדונה נמצאת בכושר שיא, ואלבומה החדש מערבב ז'אנרים מרגאיי ועד פאדו, ונלחם למען כל המיעוטים, כולל סבתות חובבות סאדו
מלכת הפופ מדונה תחגוג 61 בקיץ, והמתנה שלה לעצמה היא אלבום מספר 14, "Madame X" (הליקון). "מדאם אקס" הוא כמובן לא רק שם האלבום אלא גם האלטר־אגו החדש שלה. זה עם הרטייה על העין. היא כבר עשתה את השטיק עם הרטייה לפני כמה שנים, אבל מי זוכר?
בסרטון פרומו מטופש בשם "ברוכים הבאים לעולמה של מדאם אקס", שצבר עד כה 1.6 מיליון צפיות ביוטיוב, מדונה מסבירה: "מדאם אקס היא סוכנת חשאית. נוסעת בעולם. משנה זהויות. נלחמת למען החופש. מביאה אור למקומות חשוכים. היא רקדנית. פרופסורית. ראשת מדינה. עקרת בית. פרשית. אסירה. סטודנטית. אם. ילדה. מורה. נזירה. זמרת. קדושה. זונה. מרגלת בבית האהבה. אני היא מדאם אקס". הפרסונה הזאת לא מפתיעה אם חושבים על זה שמדונה היא בשלב בחייה שבו שיגעון הגדלות שהביא אותה עד הלום מתנגש עם הידיעה שזמנה ככוכבת מצעדים נחשקת הולך ואוזל. לכן היא מנסה להיות הכל מהכל. כלבו של אפשרויות.
באביב קידם את האלבום הסינגל הראשון, "מדיין", שבו אירחה את זמר הרגאטון הקולומביאני הצעיר מאלומה שנולד בעיר שעליה נכתב השיר, אז שלט בה פבלו אסקובר (בשיר מדונה אומרת את המשפט הלא ייאמן "בנינו קרטל לאהבה"). "מדיין" משלב פנייה לאלוהים כמו ב"Like a Prayer", פלירטוט לטיני סטייל "La Isla Bonita" ואסתטיקת S&M כשל "Justify My Love". באחת הסצנות בקליפ מדונה לובשת שמלת כלה עם כובע קאובוי לבן ומזכירה לכולם את הקלאסיקות שלה "Like a Virgin" ו"Don’t Tell Me". הרפרנסים העצמיים האלה חוזרים על עצמם לאורך האלבום והקליפים המלווים אותו. בראיון החדש לגרהם נורטון הודתה מדונה שהיא במצב רוח נוסטלגי.
מדונה הגיעה לגיל שנהיים נוסטלגיים וגם לגיל שמדי פעם לא מרגישים כל כך טוב. גם באירוויזיון וגם אצל נורטון קיבלנו מדונה קצת מתנדנדת ומבולבלת - יש אפילו כאלה שהתחילו לפתח דאגה לבריאותה. גם הראיונות עמה וההופעה באירוויזיון, שבה ירדה במדרגות כאילו דפקה הרגע לאפה ואז זייפה כמו ילד בבר מצווה, העלו חשש שמשהו לא בסדר עם מדונה. אבל אם לשפוט לפי האלבום החדש - מדונה נמצאת דוקא בכושר שיא.
לפני שנתיים עברה מדונה להתגורר עם ילדיה בארמון מהמאה ב־18 בליסבון על מנת לתמוך בקריירת הכדורגל של בנה המאומץ דיוויד. בפורטוגל היא ספגה, לטענתה, השפעות מוזיקליות חדשות, שאותן החדירה לאלבומה החדש - כן, יש בו גם פאדו, לצד המון סגנונות אחרים. "Madame X" הוא שייק משוקשק היטב של מקצבים לטיניים, רגאטון, דאנס, האוס, דיסקו, טראפ, רגיי, פופ, ציטוטים של סארטר, סימפולים של צ’ייקובסקי, רפרנסים עצמיים, מלודרמה מגוחכת, קאמפ, יומרות ואמירות - הוא כל מה שמדונה היתה אי פעם בתוספת כל מה שהיא עכשיו. וזה ממש הרבה.
קחו, למשל, את "Killers Who Are Partying", שבו היא שרה את הזדהותה עם כל המיעוטים הנרדפים, ממוסלמים עד ישראלים, מאינדיאנים עד שורדות אונס. או את הקליפ ל־"Dark Ballet" שעוסק בז’אן ד’ארק, מי ששחררה את צרפת מהכיבוש האנגלי במאה ה־15 בלבוש גבר והועלתה על המוקד. אם ב"Like a Prayer" ישו היה שחור, הפעם ז’אן ד’ארק מגולמת בידי הראפר הקווירי השחור מיקי בלאנקו. אם אתם לא יודעים שבלאנקו הוא נשא HIV, שקופית בסוף הקליפ תדאג להכניס אתכם לעניינים כדי שמדונה תסמן וי על עוד מיעוט נרדף.
האלבום החדש של מדונה הוא מוגזם מכל הבחינות, והרבה אנשים מברכים על כך. יש הטוענים שהוא האלבום הכי טוב שלה מאז "Confessions on a Dance Floor" מ־2005. אבל הוא לא בשביל כל אחד. הוא בעיקר בשביל מי שעף על מצעד הגאווה וצעדת השרמוטות. הוא בשביל מי שנהנה לשלב אקטיביזם, אידאולוגיות עכשוויות ופוליטיקת זהויות עם גרביוני רשת, מסיבות ריקודים, סקס טראשי והרבה זיעה. מדונה בחרה תקופה מעולה להיות בת 60 פלוס - בתקופה שבה כולם נאבקים בהומופוביה, שמנופוביה, גזענות וסקסיזם, היא מוסיפה לקלחת את המאבק בגילנות. מדונה מתעלמת מהעובדה שהיא לבנה ועשירה ומצטרפת למאבקיהם וחגיגותיהם של המיעוטים הנרדפים והמגניבים. ולמה לא? סבתות עם צמות, מחוך, רטייה ושוט ביד הן ללא ספק מיעוט.
מדונה כבר לא צעירה אבל היא הוציאה את האלבום הכי עכשווי שיכול להיות. בתור אייקון שתרמה לא מעט להצתת המאבקים שהפכו חלק בלתי נפרד מהשיח העכשווי, נותר לראות אם מאבקה בגילנות אכן יצית מהפכה חדשה. כשהראפר קוואבו שהופיע איתה באירוויזיון אמר שאמא שלו גדלה על מדונה, זה גרם לרבים לנוע באי־נוחות בכיסא. אולי יום אחד, בזכות מדונה, זה ייחשב למחמאה.