משפחת ווריירס תילחם עד הסוף עבור קווין דוראנט
קווין דוראנט, שנפצע קשה בגיד אכילס, לא יחזור כבר לסדרת הגמר. ואולם ייתכן שהפציעה הקשה מחדדת את הצורך שלו להישאר באחת הקבוצות הגדולות והאנושיות ביותר בהיסטוריה
- האם גולדן סטייט ווריירס נחלשה או שליגת ה-NBA התחזקה?
- אופרת הסבון הטובה בעולם
- גולדן סטייט מציגה: ארבעה מלכים, ועוד אחד
מאיירס התייחס בדבריו לשמועות סביב דוראנט. לא רק לגבי לאן הוא יילך בקיץ אלא על מי הוא כבן אדם. מה הוא תורם לקבוצה או לא. כמה "צריך אותו" וכמובן השמועות שלפיהן הוא לא ממש רצה לשחק בסדרת הגמר.
מאיירס תמיד מבקש שישאלו את השחקנים שלו על דברים שלא קשורים לכדורסל. הוא מאמין שהאדם חשוב יותר מהכדורסלן. הוא מאמין שאיכות האדם קובעת את איכותו כחבר לקבוצה ובסופו של דבר את איכותו ככדורסלן. מסיבת העיתונאים שלו מסבירה במעט איך הוא בנה באוקלנד קבוצה של סופרסטארים שעובדים היטב אחד עם השני. 14 שנה כסוכן שחקנים והקריירה במכללות עשו את מאיירס לאדם שיודע בדיוק ממה מורכב הבפנוכו של שחקן כדורסל.
הסיפור של דוראנט
הבפנוכו של דוראנט הוא מורכב ומסובך יותר מרוב שחקני הכדורסל ב-NBA. כשקווין היה בן 9 חודשים, אביו - וויין פראט - עזב את המשפחה. הוא הותיר את אישתו, וונדה דוראנט, לבד עם שני ילדים באזור מוכה קראק ואלימות. וונדה נאלצה לחזור לבית אימה, ברברה דיוויס - ושם דוראנט בילה את רוב הילדות שלו, בסביבה מאוד חמה, אוהבת ונשית. עם אימו, סבתו ודודתו, פרל (אחות של סבתו). לכן הוא קעקע את השם וונדה על יד אחת וברברה על היד השנייה. כמו כן, מדי שנה הוא מוציא נעל נייקי על שם פרל - עם סמל פרחוני, כמחווה לחלוק שהיתה מסתובבת איתו בבית.
דוראנט הפצוע צילום: רויטרס וונדה דאגה מכך שדוראנט "יהיה מקובל" חברתית ויצטרף לכנופיות באזור - ולכן טיפחה במעט את האישיות המוזרה שלו. היא גם דאגה מכך שאין לו שום נוכחות גברית בחיים. למזלה ולמזלו, בגיל 7 הכדורסל נכנס לחייו של דוראנט. הכדורסל הכניס לחייו משמעות ומקום שבו הוא יוכל להרגיש פחות מוזר כילד הכי גבוה ורזה בסביבה.
על המגרש הוא פגש שני מאמני ילדים - טאראס בראון וצ'רלס קרייג - שסייעו לו להפוך לשחקן וגם סייעו לו בלימודים ובחינוך ערכי. אבל הוא תמיד היה "ילד של אמא" ו"ילד של סבתא" ו"ילד של דודה". בגיל 11, הדודה פרל מתה במפתיע כשקווין הצעיר היה בבית. בזמן שחיכו שמישהו יפנה את גופתה, קווין הצעיר שכב במיטה לצידה. הוא ידע שהיא מתה, הוא הכיר אנשים שנהרגו ומשפחות שאיבדו בנים ואבות לפשע. אבל כנראה שזו סיטואציה מצלקת ומורכבת שהפכה את דוראנט למה שהוא: אדם משונה שלא תמיד מצליחים להבין וגם כדורסלן משובח.
אחרי מות דודתו, דוראנט היה "בורח" לשחק כדורסל יום-ולילה במגרשים שליד ביתו. הוא התאמן שעות על כישוריו כי הכדורסל היה מפלטו היחיד מחרדות הנטישה שליוו אותו. חרדות שלא נרגעו גם אחרי שאביו חזר לחייו בגיל 13.
הכדורסל תמיד היה מסע של יחיד לתוך העולם עבור דוראנט. אבל הוא אף פעם לא הפסיק לחפש את תחושת המשפחה שתמיד רצה.
תחושת משפחה שייתכן מאוד שקיבל בגולדן סטייט ווריירס. למרקוס תומפסון, שכתב את הביוגרפיה שלו, דוראנט אמר שכשהוא ראה את סטף קרי, דריימונד גרין, אנדרה איגודלה וקליי תומפסון הולכים לעברו לפגישה ב"המפטונס" - הם נראו כאילו הם מחזיקים ידיים. התחושה שקיבל מהם באותה פגישה - חלק מסדרת פגישות שקיים עם קבוצות כדי לקבוע לאיזו קבוצה יצטרף כסוכן חופשי ב-2016 - זה שמדובר ב"חבורה של אחים". הוא רצה להיות חלק מהחבורה הזו. זה הדבר העיקרי שמשך אותו לגולדן סטייט. אחרי שקרי הבהיר שהוא מוכן לוותר על הרבה מהזריקות ומניהול המשחק עבור דוראנט, הכוכב של אוקלהומה החליט להצטרף לסגנית האלופה דאז. אותה החלטה הובילה לביקורות חסרות תקדים על השחקן ועל הדרך הקלה, כביכול, שבחר לעצמו. גם שתי אליפויות שזכה בהן והכדורסל הטוב ביותר ששיחק בחייו לא הרגיעו את הביקורות. ונראה היה שלא משנה מה יעשה גולדן סטייט אף פעם לא תהיה "קבוצה שלו".
דוראנט לקח ללב את הביקורות מבחוץ. בארגון, הבעלות ובוב מאיירס, ניסו לגונן עליו, להסביר אותו - להבהיר לו שהוא תמיד חלק מהמשפחה. סטף קרי מכנה אותו "אח" בראיונות. סטיב קר הכריז שהוא "השחקן הטוב בעולם" כל פעם ששאלו אותו.
המשבר בנובמבר
ולכן, כאשר במשחק בנובמבר נגד הקליפרס, דריימונד גרין, אחד ממנהיגי הקבוצה, התפרץ על דוראנט - זה היה אירוע חמור ומשבר גדול בארגון. במהלך טיים-אאוט, לאחר שבמשחק הוחלפו כמה מילים, דריימונד התפרץ על דוראנט: "אתה כלבה. אנחנו לא צריכים אותך. ניצחנו בלעדייך. תעזוב!".
גרין - שיש לו נוהג להיכנס מתחת לעור של יריביו וגם של חלק מחבריו לקבוצה - התייחס לפיל שבחנות החרסינה. החוזה של דוראנט שמסתיים בתום העונה הנוכחית וחוסר המחויבות שלו להאריך אותו. גרין, שלו יש חוזה שמסתיים בסוף העונה הבאה, היה מתוסכל מחוסר המחויבות של דוראנט ותקף בצורה חריפה ופומבית. הארגון ניצב לצידו של דוראנט וקנס את גרין, שלא התנצל עד שסטף קרי גישר בין הניצים. "קרי הוא בונה קואליציות", אמר עליו סטיב קר ל"מרקורי ניוז".
אבל גם אחרי ההתנצלות ובניית הקואליציה מחדש, הספקות לגבי המשך דרכו של דוראנט בקבוצה - אחת מהשושלות הטובות בהיסטוריה של ה-NBA - היו שם בכל כתבה ודיון על הווריירס. במיוחד אחרי שהקבוצה ניצחה בפלייאוף את יוסטון ואת פורטלנד בלעדיו.
דוראנט מורד מהמגרש צילום: גטי אימג'ס
שחוקים ופצועים ומתוסכלים
התחושות הללו הגיעו גם לסדרת הגמר. שחוקים פיזית ומנטלית, רוב שחקני הווריירס משחקים פצועים בצורה כזו או אחרת. קוון לוני משחק עם סחוס בין החזה לעצם הבריח שיצא ממקומו; קליי תומפסון ואנדרה איגודלה משחקים עם שרירי המסטרינג שחוקים; דימרקוס קאזינס משחק עם גיד אכילס שנקרע בשנה שעברה ושריר ארבע ראשי שנקרע בתחילת הפלייאוף. גם סטף קרי שיחק בסדרה כשהוא חולה ולא תמיד נראה שהוא הולך על שתי רגליים בריאות.
אחרי ההפסד במשחק מספר 4, בארה"ב דיווחו על כך שהשחקנים של הווריירס והצוות המקצועי "מתוסכלים" מכך שדוראנט לא מוכן לשחק פצוע. חלק מהעיתונאים דיווחו כי שחקנים "לא מבינים" למה דוראנט לא משחק - אף שבקושי הצליח להתאמן - בזמן שחבריו לקבוצה משחקים פצועים. הפציעה שלו, בשריר התאומים, היא מתיחה מסובכת. מאמץ גדול מדי וגיד האכילס עשוי להיקרע. מזה חששו בצוות הרפואי של גולדן סטייט וגם מהצוות הרפואי ומאמני הכושר האישיים של דוראנט.
דוראנט שחקן חופשי בקיץ כאמור - פציעה חמורה עשויה להשפיע על עתידו ככדורסלן. על עתיד הליגה כולה. דוראנט חזר, כאמור, למגרש, לפנות בוקר. כאמור, הוא נפצע. וככל הנראה לא יוכל לחזור למגרשים בשנה הקרובה. בגולדן סטייט החליטו להגן בכל הכוח על דוראנט עם סיום המשחק. "כל הפרשנים שאמרו שאנחנו טובים יותר בלעדיו - זה מגוחך, זה משוגע", אמר קליי תומפסון בסיום המשחק. "הוא השחקן הכי טוב בעולם". קרי, שהלך עם דוראנט לחדר ההלבשה אחרי הפציעה, דיבר בסוף המשחק על המחויבות של דוראנט, על כמה שאיכפת לו ממנו כאדם: "הוא הקריב את הגוף שלו. האנשים שמכירים אותו, הם יודעים כמה הוא מיוחד".
את הסדרה הזו בין טורונטו המפתיעה לווריירס הוותיקה משווים פעמים רבות לסדרה בין דטרויט פיסטונס ללוס אנג'לס לייקרס ב-2004. השושלת מהמערב שפגשה חבורה של מאדרפאקרים קשוחים מהמזרח וקרסה. אבל אין מה להשוות בין הסיטואציות. הווריירס, בניגוד ללייקרס, הם קבוצה שבנויה על ערכים אנושיים משותפים. הם יוצאים למלחמה ביחד - שחוקים או לא. הם משחקים אחד עבור השני. אין ריבים בחדר ההלבשה מיד אחרי משחקים כמו שהיה בלייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. אף אחד שם לא שונא את האחר. ההפך. הם משפחה. זה אולי הכוח הכי חזק שלהם לקראת משחק מספר 6 (האחרון בתולדות האורקל ארנה) ואולי משחק מספר 7.
מה יהיה עם דוראנט?
לדוראנט יש אופציית שחקן של 31 מיליון דולר לשנה. אולי בווריירס, כחלק מתחושת האחראיות והמשפחתיות, יציעו לו הארכת חוזה לכמה שנים - משהו שבכל מקרה התכוונו לעשות. העלויות בתחזוקת הסגל עם קרי על חוזה סופר-מקסימום, קליי תומפסון על חוזה מקסימום ודוראנט על חוזה מקסימום הן ענקיות. תקציב שכר של יותר מ-174 מיליון דולר - הרבה מעל תקרת היוקרה של 132 מיליון דולר. המשמעות זה העברת "מס יוקרה" לשאר הקבוצות בשווי 198 מיליון דולר. עם החוזים האלה עלויות תחזוקת הסגל ב-2019/20 ו-2020/19 יעמדו על יותר מ-770 מיליון דולר (ומס היוקרה עולה מדי שנה).
אבל ייתכן שאת המחיר הזה הקבוצה יכולה לספוג (הצ'ייס סנטר נפתח בשנה הבאה בסן פרנסיסקו וצפוי להיות אחד מארנות הכדורסל המכניסות ביותר בעולם). ייתכן שאת המחיר הזה הקבוצה תהיה חייבת לספוג. לא רק מבחינה מקצועית, אלא בעיקר מבחינה אנושית. ייתכן מאוד שהווריירס מרגישים שכעת האחריות שלהם היא לא לנטוש את דוראנט. האחריות שלהם היא להילחם עד הדקה האחרונה ולהביא את הסדרה למשחק מספר 7 לפחות.
