הגבלת שכר הבכירים מחלישה את המגזר הפיננסי

בחודש מרץ 2016, בחדר הישיבות של ועדת הכספים של הכנסת, התקבלה החלטה להגביל את שכר הבכירים במגזר הפיננסי. קבלתה לוותה בפרץ של שמחה ובמחיאות כפיים מקיר אל קיר. היה זה אחד משיאיו של גל הפופוליזם, שסחף את הכנסת באישור החוק. החקיקה ודרכי מימושה, היו חריגים לעומת המצב במדינות אחרות. היה זה אחד מהרעשים התת קרקעיים הנלווים לרעש האדמה שיצרה המחאה החברתית בשנת 2011.

אין זו העת להתחשבנות עם הכנסת ומובילי החקיקה להגבלת השכר במגזר הפיננסי. אך זו העת לדרוש מהכנסת את הטעון תיקון. יש שאמרו ויש שיאמרו, שוב מנסים להגן על העשירים, שוב רוצים להגדיל פערים ואי שוויון. אך חובת נבחרינו להישיר מבט אל המציאות.

עו"ד דוד חודק צילום: אוראל כהן

הקריאה היא לחברי הכנסת לממש את אחריותם ולתקן את חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים משנת 2016; מהר ככל האפשר. בתקופה שקדמה לחקיקת החוק וסמוך לאחריה, טענו המצדדים בחוק מספר טענות: רמות השכר הגבוהות של המנהלים הן הפקרות, השכר הגבוה במגזר הפיננסי הוא "כשל שוק", שיש לתקנו בחקיקה, השכר במגזר הפיננסי מושך למעלה את רמת השכר בכלל המשק ופגיעתו רעה. הנימוק לפגיעה בשכר המגזר הפיננסי היה – מדובר בתאגידים (חברות ביטוח, בנקים ותאגידים פיננסים אחרים) שמנהלים ואחראים לכספים של כלל הציבור.

כמו כן, ציינו המצדדים בהגבלת השכר באמצעות חוק, אף אחד לא מחכה למנהלים בחו"ל. אין להם חלופות אחרות, הם יאלצו להסתגל למצב החדש. לגבי אלה שהתנגדו לחקיקה זו, אמרו, אל תהלכו עלינו אימים בתסריטי משבר. יתר על כן, חלק מהמצדדים בהגבלת השכר, לטשו את עיניהם להרחבת החקיקה המגבילה את שכר המנהלים, לכל המגזרים במשק.

לעיתים, עולם המעשה מהווה את המעבדה הטובה ביותר, לבחינת ההשלכות הנובעות מחקיקה ספציפית או מהחלטה מנהלית אחרת. הנה חלפו כשלוש שנים מיום חקיקת החוק בכנסת ומה מראה לנו מעבדת המציאות?

ראשון הפורשים מהמגזר הפיננסי, בעקבות הליכי החקיקה, היה מנהל בכיר בבנק לאומי, מר דני צידון, אחריו צעדו רביב צולר, שכיהן כמנכ"ל מוצלח בחברת ביטוח ועבר לחברת כי"ל, אייל לפידות, שכיהן כמנכ"ל מוצלח בחברת ביטוח ועבר לחברת שיכון ובינוי, אריק פינטו, מנכ"ל מצליח בבנק הפועלים, הודיע על פרישתו מהתפקיד ואחרונה חביבה לילך טופילסקי, שכיהנה כמנכ"לית מוצלחת בבנק דיסקונט, החליטה לפרוש ולעבור לקרן השקעות. מדובר במנכ"לים מהבולטים בישראל, שקיימת חובת דיווח על פרישתם מתפקיד מנכ"ל בחברה ציבורית, אך הם קצה הקרחון לתופעת הנטישה של מגזר הפיננסים ולהחלשתו.

הסטודנטים, שראו במגזר זה בית לפתוח קריירה אישית, עדיין לא נוטשים. הם רואים במגזר זה מקום טוב להתמחות מספר שנים, בכדי למצוא הזדמנות במגזר אחר, שהשכר בו אינו מוגבל. בדרגי הביניים, עובדים מיומנים ובכירים נוטשים את משרתם ועוברים למגזרים אחרים.

עזיבתם אינה מדווחת לציבור והיא אינה מורגשת. אך בעוד 10 שנים, אם נקלע למשבר חמור פיננסי או כלכלי רחב יותר, המגזר לא יאויש באנשים הטובים ביותר.

לבנקים ולמגזר הפיננסי חשיבות כלכלית וחברתית רבה. חשיבות זו נובעת מתפקידם של הבנקים, בכל כלכלה מודרנית ומכך, שהמגזר הפיננסי בכללותו עוסק בכספי הציבור (פקדונות, תכניות פנסיה, מכשירי חיסכון, השקעות) ובכספי העסקים והחברות.

הדאגה לציבור הרחב ולכלכלה, מחייבת חישוב מסלול מחדש. לדעתי, יש לבטל את החוק להגבלת השכר במגזר הפיננסי. ניתן לעודד גיבוש מערכות ריסון עצמיות, של שכר המנהלים, באמצעות פיקוח בעלי המניות, שקיפות וקשירת תגמול לביצועים מדודים, שיגדילו את הרווחיות והיעילות של המוסדות הפיננסיים, באמצעות השוק החופשי.

ניתן להשיג תוצאות טובות בשיח שוטף בין בעלי המניות ובעיקר המוסדיים לבין החברות הפיננסיות.

הכותב הוא ראש משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות' עורכי דין