חיי הנישואים כניהול עסק

מוגש מטעם DUN'S 100

ראשית דעה במעשה תחילה.... בתיק שניהלתי, אישה פיתחה חברה עצמאית ומשגשגת בזמן שבעלה פוטר מעבודתו בשלבי ההיריון הראשונים של ילדם היחיד. לימים מבחירה או שלא, נשאר הבעל מובטל כאשר הוא נטל כלכלי, נפשי ופיזי על כתפי האישה שגידלה את ילדם המשותף לבד בזמן שבעלה שתה לשוכרה מרבית שעות היום. בבואו של הזוג להתגרש לאחר 10 שנות נישואין, ביקש הבעל מחצית משווי העסק של אשתו. עכשיו נשאלת השאלה אל ההיגיון הבריא: מי חושב שמגיע לו חצי שירים יד? ברור שמרקם של חיי נישואים הוא סבוך ולרוב הדברים לא מדידים ברמת של שחור ולבן, אבל בהחלט ניתן לבנות נוסחאות או מבחנים אשר יבדקו תרומה אובייקטיבית עם מקום לתרומות סובייקטיביות של איש לבן או בת זוגו.

נישואים יש לנהל כעסק משפחתי. התרומה צריכה להיות זהה לאקזיט שאתה עושה.. אם השקעת ב"חברה", תרוויח ממנה, אם לא, אז לא. מדובר בשינוי מדיניות קיצוני מאד לעמדה הרווחת היום הן חברתית והן משפטית שלא לדבר חוקתית, אך בעיניי זו הנוסחה הנכונה. אין סיבה שאישה שלא השקיעה בנישואים, לא גידלה את הילדים, לא ניקתה ו/או בישלה ובעצם לא עשתה פעולה שפינתה זמן לפיתוח הקריירה של בעלה, תהנה מתמורות אותה קריירה. אישה שתורמת לחיי הנישואים שלה, גם אם זה בניהול הבית, תזכה לתמורה שצמחה מההטבות הכלכליות שזכה לפתח בעלה עקב השקעתה בחיי הבית.

הרעיון "המהפכני" הוא לא כזה מהפכני.. למעשה ראשיתה של פסיקה לעניין עסקים במשפחה או משפחה כעסק, כבר קיימת.

כאנשים צעירים- בוגרים המהלכים בעולם, השאיפה של (כמעט) כל אדם, היא לגדול, לבנות משפחה, לפרנס אותה בכבוד וברווחה, להבטיח את בטחונו ובטחון הקרובים לו פיזית, נפשית ובמציאות של היום, כלכלית.

מתוך המציאות התובענית של כולנו... הרבה אנשים בוחרים בדרך עצמאית של הקמת עסק או פתיחת חברה.

כשאנו פותחים עסק משלנו, מדובר בעצם בבייבי שלנו, ילד שעשינו למשפחתנו, ילד שצריך להזין, לדאוג, לטפח, להשקיע בו כדי שיום אחד יגדל ויהא בזכות עצמו ועל הדרך "יטפל בנו".

כאשר תא משפחתי מחזיק עסק או חברה ברשותו, חלוקת הרכוש מסתבכת, העסק או החברה נבחנים לצורך פירוק השיתוף בין בני הזוג כישות עצמאית שיש לפגוע בעצמאותה ו/או בתפקודה כמה שפחות על מנת שלא לפגוע במקור הכנסה של המשפחה ובהחלטה לשיעורי החלוקה בין בני הזוג, בתי המשפט פעמים רבות לוקחים את תרומת מי מבני הזוג לעסק או לחברה המשפחתית.

עו"ד שני ליבמן צילום: יח"צ

ועכשיו בעברית... כשאנחנו מפרקים תא משפחתי, אנחנו בעצם מפרקים את השיתוף ולעיתים את העבודה המשותפת בעסק.

מבחינת העסק עצמו החלוקה היא לרוב, חלוקה שוויונית של שווי העסק בין בני הזוג. ישנן נסיבות מיוחדות כמו תרומה מיוחדת או הסתמכות כלכלית משפחתית על העסק אשר משנות את שיעורי החלוקה ויכולים להביא לחלוקה של 60%-40% ובמקרים קיצוניים גם יותר מכך...

כאשר אני מלווה פירוק של תא משפחתי עתיר בעסקים ובנכסים.. התמונה קצת מסתבכת ונכנסים למערכה שיקולים שונים ומשונים מפירוק תא משפחתי של 2 שכירים מכיוון שמדובר באופן ישיר בפירוק של מקור פרנסה מעבר להפרדה בין בני הזוג.

ניהול של עסק דורש זמן רב... הרבה מהמתגרשים דואגים כיצד יוכלו לנהל את זמנם כך, שהעסק לא יפגע מצד אחד, שכן בניה וניהול עסק דורש זמן רב והשקעה שפעמים רבות שאינה יכולה להיות מוגבלת באילוצי זמן ומקום ומצד שני, יוכלו לקיים זמני שהות שהם מוגבלים בימים ובזמן ולא מאפשרים יותר מדי גמישות. על זה תוסיפו את הפחד שאם אפחית שעות בעסק, ארוויח פחות ואז לא אוכל להחזיק את הבית שלי ואת תשלומי הילדים הנדרשים על פי חוק ופסיקה והכל מצטבר לאי ידיעה וחוסר ביטחון שמערער אותנו ופעמים רבות מציף עד כדי איבוד היכולת להמשיך ולנהל את העסק.

חשוב מאד שמפרקים תא משפחתי עם עסק או חברה להיות מלווים באנשי מקצוע, עורכי דין מכווני עסקים, כלכלנים ואקטוארים. אני נוהגת לכוון בעלי עסקים לקבל יעוץ עיסקי ולבנות תכנית עיסקית מקיפה לעת הפירוק ולעת שאחריה, על מנת לדעת מה הכשלים בעסק וכיצד ניתן לפרקו במינימום נזק לכל המתפרנסים ממנו.

במשפחות רבות העסק שמוקם שייך הן בשם והן בחלוקה לשני הצדדים, עסקים כאלה הם מורכבים לחלוקה שכן אין זה מספק שאחד יקנה א השני, אלא גם המוניטין, השם של העסק מתפרק, יש חלוקת לקוחות פנימית ותחרות בין בני הזוג בעסקים העתידיים שהם יבנו.

אני אקל עליכם, לצורך הדוגמא, באחד התיקים שניהלתי, ייצגתי גבר שהקים עם אשתו עסק "דנה ואבי יצחקי, משרד עורכי דין" (השמות כמובן בדויים), הם פתחו את המשרד בתחילת הנישואים שלהם והשקיעו בו את כל כספי המשפחה, זמנם ומרצם ולימים הפכו למשרד משגשג ביותר שסיפק להם פרנסה יציבה וכלכלה. רמת חייהם הייתה גבוהה מאד. יש לזכור שכמו בהרבה יחסים, מדובר על עסק שהקשר עם הלקוחות הוא אישי ונבנה על יחסי אמון בין העורך דין ללקוח ובאופן טיבעי לכל אחד מבני הזוג היו לקוחות שהתחברו אליו יותר אך כל הלקוחות היו של המשרד כמשרד. לאחר כ 15 שנים משותפות ו- 3 ילדים, החליטו הצדדים להיפרד. הטרדה העיקרי של שניהם הייתה להמשיך ולהתפרנס מהעסק שהקימו משך 15 שנים. כפי שוודאי ברור, הבעיה לא הייתה שיעורי החלוקה אלא אופן החלוקה. כיצד מחלקים מוניטין, שם של עסק כאשר חצי על שם האישה אך מניב הכנסה ישירה לבעל וחלק ע"ש הבעל ומניב הכנסה ישירה לאישה. האם המדידה תהיה על פי התרומה של כל אחד מבני הזוג באופן ישיר ברמת הזמן והכסף? האם נפח הלקוחות? האם ההשקעה בעסק תימדד אל מול ההשקעה בבית ובגידול וטיפול הילדים? ומה יקרה בעתיד הכלכלי של בני הזוג כאשר הם רוצים להמשיך ולעסוק במקצוע נרכש שלהם, עם קהל לקוחות שכבר מספק להם יציבות והמשרדים הנפרדים מתחרים אחד בשני הן בתחום והן על בסיס הלקוחות?

במקרים כאלה החלוקה היא בעייתית במיוחד, נעזרנו באקטואר ומתכנן פיננסי כדי לחלק ביניהם את בסיס הלקוחות באופן שוויוני על בסיס כלכלי, כצפוי ותואם לפסיקה כל אחד מהם נשאר עם המוניטין האישי שלו ויוותר על חלקו הכלכלי במוניטין של האחר, והיה הסכמה בין בני הזוג, שלא יפנו אחד ללקוחות של השני. לגבי לקוחות חדשים, השאירו לעצמם בני הזוג, שוב, תואם לפסיקה את היכולת והזכות להתחרות על לקוחות כאילו הם מתחרים עם כל עו"ד אחר. שיקול נוסף וחשוב שנלקח במשא ומתן בין הצדדים היא השפעת העסק על גידול הילדים. בזמן החיים המשותפים, האישה פינתה את רוב שעות אחר הצהריים שלה על מנת לטפל בילדים. הדבר היה מוסכם על שני בני הזוג ובעצם למה לא? ההכנסה מהמשרד היא משותפת ושעות העבודה של הבעל מניבים כלכלית לאישה באופן ישיר. עתה רצתה לפנות האישה את זמנה להשקעה בבניה מחודשת של העסק ודאגה שהיא תצטרך יותר זמן מבעלה לצורך כך, שכן הוא בילה לאורך כל השנים את זמנו בעסק והלקוחות הכירו אותו כאדם זמין ופעיל כל יום בכל שעה, בעוד היא סיננה חלק נכבד מהלקוחות לפי היומן שיאפשר לה לגדל את הילדים.

הצדדים הסכימו כי בשנה הראשונה לאחר הפירוד, זמני השהות יהיו 3 פעמים בשבוע אחר הצהריים אצל האב כך שהאישה תוכל להשקיע יותר זמן בעסק שלה ובנייתו שכן הבסיס שלה היה חלש יותר ולאחר שנה הם יעברו למשמורת משותפת מלאה. כשהדבר נעשה בהסכמה ותוך כדי בניית תכנית עסקית לשני הצדדים זה קל, כשהדבר נעשה דרך ערכאות שיפוטיות, הגמישות לא קיימת דאז, אין ספק כי 2 העסקים החדשים לכאורה, היו נפגעים אנושות ועל הדרך כ"נזק משנה" הילדים היו מאבדים את הוריהם לטובת המלחמה הכלכלית והקיומית על החזקת העסקים שלהם בחיים, או לחילופין היו מאבדים את מקור הפרנסה של אחד ההורים שהיה צרך לשמש כהורה עיקרי ולוותר על זמן יקר לבניית עסקו מחדש.

עוד נקודה שנלקחה בחשבון היא חלוקת התפקידים בעסק, רוב הניהול היומיומי והחשבונאי של העסק נעשה ע"י האישה. הוסכם בין הצדדים כי האישה תמשיך ללוות את הבעל עד שימצא אנשי מקצוע שיחליפו אותה בתפקידה הניהולי ולתקופה שלא תעלה על 3 חודשים. באם הצדדים היו משאירים זאת לבית המשפט, יכול היה להיות מצב בו הבעל נתקל לראשונה בקשיים בניהול הבירוקרטי של העסק, שגוזל זמן רב ובלמידה תוך כדי התנסות עלולה לעלות בנזקים רבים וכספים רבים, או לחילופין, האישה הייתה מנצלת את המצב כדי להסתיר מהבעל משאבים יקירם לניהול העסק.

חשוב מאד לציין, שאת בני הזוג הנחו בעיקר הילדים המשותפים שלהם ולכן הסכימו לעשות הכל כדי להבטיח עתיד כלכלי יציב לשניהם על מנת שיוכלו לפרנס את ילדיהם בכבוד מבלי לגרוע מהם או לערער את חייהם יותר מדי לאור הגירושין. כאשר הילדים בראש מעיינם הם יצאו לדרך ולכן בנינו להם מנגנונים שיאפשרו מקסימום מיצוי הן מבחינת קריירה ובהן מבחינה הורית על מנת שילדיהם יזכו לשני הורים מאושרים ויציבים ויגדלו ילדים מאושרים ויציבים.

בנימה אישית אציין, שהדבר היה מאד נכון בעיניי ובעיני העו"ד של הבעל ולכן דברי התאפשרו. באם אתם מזהים עו"ד שפועל נגד האג'נדה הזו ומוביל אתכם למלחמה, שאלו את עצמכם, מה המטרה הסופית והאם במחיר של לפגוע בצד השני אתם מוכנים לפגוע בביטחון הילדים שלכם?

כאשר ערכאה שיפוטית מפרקת עסק משפחתי, שיקול הדעת לגבי הסדרים והתחשבות ב"תמונה הכוללת" של התא המשפחתי, הוא לא תמיד בארגז הכלים השיפוטי וכך נפגעים גם הילדים וגם העסקים. חשוב לציין שהיום בתי המשפט ובתי הדין, יותר מתמיד כן מנסים לשכלל את כל השיקולים ולתת להם מענה, עם זאת, החוק והדין הקיים, לא מאפשר את אותם שיקולים שיעשו בני זוג לעצמם, תוך ראיית האינטרסים האישיים שלהם והטרדות השמורות רק להם.

ככל שמסובך לפרק עסק משותף, הדברים אפילו מסתבכים יותר כאשר רק אחד מבני הזוג מנהל עסק עצמאי ובעל השליטה בהון המשפחתי. דאז, לרוב, אנו מגלים כי החשדנות היא המנהלת את ההליך המשפטי. לצד אחד יש את כל המידע והשליטה ולצד השני... בעיקר ערפל. מנקודה זו קשה יותר להתנהל ודרושות חקירות עומק של המצב הפיננסי של המשפחה. לצורך כך אנו נעזרים באנשי מקצוע מלווים שיחקרו את העסק ובמקרים מסוימים, אף ממנים מנהל מיוחד לתפעול העסק על מנת למנוע הברחת נכסים. עם זאת, חשוב לציין שהמטרה היא לפגוע במינימום בפעילות העסק שכן עסק כושל לא משר אך אחד מבני הזוג ופוגע בפרנסת המשפחה ובטחונה הכלכלי.

עסקים שהם לא חברות, למרות שהם לא אישיות משפטית נפרדת, עדיין יבחנו במשנה זהירות על מנת לא להפריע לתפקודם התקין. בחינת ספרים של עסק נעשית בחשדנות רבה שכן בניגוד לחברה, לבעל עסק שאינו "בע"מ", יש חופש די יצירתי עם ספרי החשבונות והעסקים, ופעמים רבות העסקים מהווים מקור להכנסה שחורה. אז איך זה קורה בפועל? פירוק שיתוף של עסק תובעים כמו כל רכוש, בית, רכב או חשבונות בנק לצורך העניין. בית המשפט ממנה אקטואר שתפקידו לאמוד את שוויו של העסק על כלל התחייבותיו, זכויותיו, מוניטין ויכולת ניהולו של העסק הן ע"י בעליו בזמן הפירוק והן לאחר מכירתו בשוק החופשי. פירוק שיתוף בעסק יכול להיעשות או על ידי מכירה בשוק או על ידי קניה של מחצית העסק ע"י אחד מבני הזוג. לאחר קבלת דו"חות האקטואר בני הזוג יכולים להחליט באיזו דרך לבחור ובמידה ולא מסכימים ביניהם בית המשפט יקבע פירוק שיתוף, משמע מכירה למרבה במחיר וחלוקת הכספים בין הצדדים בשיעורי שיקבעו ע"י בית המשפט, כמובן, לאחר כיסוי כל התחייבויות העסק.

חברה זה קצת יותר מורכב, מדובר באישיות משפטית נפרדת ושכך היא בעצם "בעל דין" נפרד. תביעות של פירוק חברה נהוג לתבוע אך ורק בבית משפט לענייני משפחה אלא אם הסכימו הצדדים לדון בכך בבית הדין הרבני. נטיית בתי המשפט היא לא להכניס את החברה לקלחת ככל שניתן מכיוון שמדובר באישיות משפטית נפרדת למתגרשים עצמם וככל וניתן יטה בית המשפט לאזן את שווי החברה כנגד רכוש אחר של בני הזוג. חלוקת מניות היא בד"כ אופציה שבית משפט לא יבחר בה כדי לא לשתק את החברה במקרה של מחלוקות או סכסוכים ולכן דינה של החברה יהיה להיות מאוזן לרכוש אחר ואם אין רכוש לאזנה מולו, הרי שתימכר.

גם בעסקים וגם בחברות, אם בוחרים לממש את אופציית המכירה צריך לקחת בחשבון את כל המיסים שחלים על מכירה כזו והם רבים, ולעיתים עד כדי כך שמבטלים את הכדאיות במכירה ומותירים עדיפות להתחשבנות גם אם לא מאוזנת לחלוטין בין הצדדים.

כאשר נקבע כי צד שלא נשאר עם העסק או החברה תרם לקיום העסק או תרם תרומה משמעותית לנישואים כך שפינה את הצד השני את הזמן והיכולת להקמת החברה והפיתוח הכלכלי, יכול ופעמים רבות עושה זאת בית המשפט , לקבוע חלוקה שאינה שוויונית כדי להחזיר בעצם פיצוי על ההשקעה בעסק שלא נשאר ברשות אחד הצדדים, דאז לקבוע לו חלקים גדולים יותר ברכוש המשותף.

בכל מקרה של פירוק עסק בתא משפחתי, ההמלצה תהיה עוד טרם הפירוק, אם נעשה משפטית ואם נעשה בהסכמה, נכון יהיה לבנות מראש תכנית עסקית המתחשבת בלחץ הכלכלי שגורם הפירוד והגירושין, עלויות הפירוד עצמו: שכירת דירה נוספת, שכ"ט ע"ד, שכ"ט מומחים, צפי הכנסות לאור שעות עבודה חדשות, התאמתת שעות הכפופות לזמני שהות, תשלומי מזונו כחלק מהוצאות קבועות ועוד. כאשר אנו מקבלים מראש את כל המידע, פירוק השיתוף יעשה במינימום נזק ולפעמים, וזה כבר קרה במשרדי יותר מכמה פעמים, אפילו תוך כדי ייעול העסק והפכיתו לכלכלי יותר למרות כל הקשיים והאתגרים החדשים.