לגבות או לא לגבות? משנים את הכללים

פסיקה חדשה עלולה להוביל לשינוי דרמטי בעולם ניהול ההשקעות בישראל. בסוף השבוע אושרה כייצוגית תביעה נגד חברות הביטוח הפניקס, הראל, מנורה והכשרה ביטוח, שבה נטען כי גבו שלא כדין 100 מיליון שקל מחוסכים. בימים אלה מתנהלות עוד 12 בקשות לייצוגיות דומות, בהיקף מצטבר של כ־5 מיליארד שקל.

אישור התביעה כייצוגית, שעליה חתומה השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז, עלולה לשנות משמעותית את האופן שבו מנוהלים כספי חיסכון פנסיוני בישראל. במוקד הייצוגית עומדות הוצאות ניהול השקעות: עמלות קנייה ומכירה של ניירות ערך, תשלום לעורכי דין שסוגרים השקעות או מנהלים מגעים ואלמנט שלישי, יותר שנוי במחלוקת: תשלום למנהלים חיצוניים שמנהלים השקעות בחו"ל.

ב־2014 החליטה הממונה על שוק ההון באותה עת דורית סלינגר כי יש להגביל את הגבייה הנוספת הזו ל־0.15% מהסכום המנוהל בשנה, בטענה כי אין הוכחה מובהקת שניהול השקעות חיצוני ישפר את התשואה. לבסוף, לאחר מלחמה עזה, סוכם על הגדלת המגבלה לדמי ניהול נוספים של 0.25% בשנה. באותה עת נדרשו מנהלי הפנסיה להציג לראשונה את העלות הזאת בדו"חות לחוסכים - וחשיפת המידע הזה היא שהובילה לבסוף לתביעה הייצוגית.

ראש רשות שוק ההון לשעבר דורית סלינגר. כדור השלג התחיל להתגלגל בקדנציה שלה צילום: אביגיל עוזי

לשיטת השופטת שטמר, הסיבה שהגבייה אולי אינה חוקית היא שחברות הביטוח לא "כללו בפוליסה הוראה המסדירה את זכותן לגבות את ההוצאות מהמבוטחים, ואין לפרש את הפוליסה ככוללת הוראה כזו". אלא שעמדת השופטת מתנגשת עם הרוח הגבית שהרגולטור מעניק לגבייה זו.

לפי רשות שוק ההון, "אין חיוב רגולטורי לציין את ההרשאה לגביית הוצאות ניהול השקעות בתקנון או במסמכי הצטרפות. היעדר הרשאה אינו מלמד שהגבייה נעשתה שלא כדין". הרשות אף הדגישה כי פסיקה שתחייב את חברות הביטוח להשיב את הכספים "עלולה לערער את יציבות הגופים".

ברשות שוק ההון הבהירו כי הוצאות ניהול ההשקעות מבטאות את עלויות ההשקעה. לפי הרשות, ההוצאות מנוכות מהתשואה שהשיגו הקופות - ולא ישירות מחשבונות העמיתים. "מדובר בנתון שמוצג בדיעבד ולא ניתן לאמוד מראש את שיעורו המדויק, משום שהוא נגזר מאופי ההשקעות ומשתנה משנה לשנה", הסבירו ברשות. "הרציונל שבבסיס ההוראה שמתירה את הגבייה הוא הרצון לאפשר לחברות להשיג את התשואה המיטבית עבור העמיתים, תוך שאיפה לנטרול שיקולים שנוגעים לעלויות הנדרשות לניהול ההשקעות". לגישת הרשות, אם מנהל השקעות יידע שחברת הביטוח תספוג את עלויות הקנייה והמכירה, הוא עלול לבצע פחות קניות ומכירות - גם אם הדבר נכון לחוסך. הדבר נכון גם לגבי עלות העסקת מנהלים חיצוניים. אם לא ניתן יהיה לגלגל אותה לחוסכים, גופי החיסכון צפויים להפסיק להשתמש בשירותיהם כליל.

בנוסף, כדי להתמודד עם הטענה של השופטת מכאן והלאה, גופי החיסכון יוכלו לעדכן תקנונים וחוזים, אך זה תקף רק לגבי חוסכים חדשים. במקרה של חוסכים קיימים, קיים סיכון שאם הייצוגית תתקבל, גופי החיסכון יחדלו להשקיע במנהלים חיצוניים ואיכות ניהול ההשקעות תיפגע.