ראיון כלכליסט
"ההתלהבות ממצבה הכלכלי של ישראל מוגזמת"
פרופ' מומי דהן: "ישראל עומדת במקום כבר שנים. השלמה עם שחיתות שלטונית אינה האסטרטגיה הנכונה". לדבריו, הוא מוטרד מהמחיר הכלכלי של הפגיעה בשלטון החוק, אך שואב עידוד מהיעדר הצייתנות של הציבור הישראלי
מהו המחיר הכלכלי של פגיעה בבית המשפט ובמערכות שלטון החוק?
"ישנן עדויות רבות שמראות קשר בין שלטון חוק לצמיחה כלכלית, בין שחיתות לצמיחה כלכלית, בין איכות ועצמאות של מערכת המשפט לבין צמיחה, ובין אמון הציבור לצמיחה. ככלל איזונים ובלמים בין מערכות פוליטיות שונות, וגם האיכות המוסדית שלהן, מובילים לצמיחה כלכלית".
זה מאוד תאורטי, איך זה פוגע ברווחת האדם הפשוט?
"הדוגמה הקלה ביותר להסבר היא תיק וואלה. לכאורה בעל הון קיבל הטבות על חשבון הציבור, והמנגנון שבו האזרח משלם הוא מאוד גלוי. סיקור תקשורתי אוהד על פי החשד, בתמורה לרגולציה מיטיבה שמשמעותה היא מחיר גבוה יותר של מוצרים או שירותים שהאזרח משלם. במקרה הספציפי הזה שירותי הטלפוניה.
"המנגנון השני הוא יותר חמקמק. בעל הון מקבל הטבות לא בזכות היותו יעיל או מוכשר או נותן ערך מוסף לציבור, אלא הוא מקבל יתרון על פני שחקנים אחרים שעשויים דווקא הם להיות יותר מוכשרים ויעילים ויכולים לספק שירותים זולים יותר, בגלל העדפה פוליטית.
"המנגנון השלישי הוא פגיעה בתחרות במגרש הרעיונות. יש תחרות של רעיונות שונים לעיצוב המדיניות הציבורית. כששחקן מסוים מקבל עדיפות, גם הרעיונות שלו מקבלים עדיפות. התוצאה היא שהמדיניות הנבחרת היא לאו דווקא הטובה ביותר לציבור, אלא זו שקיבלה תקשורת אוהדת יותר או אהדה של נציגי השילטון".
פרופ' מומי דהן על קץ הדמוקרטיה: "כאשר יש נגיסה בחופש ובעצמאות אפשר לראות ספירלה כלכלית חמורה בה הכוחות היצרניים עוזבים את המדינה, כמו שקורה כעת בוונצואלה" צילום: אלכס קולומויסקי
טוב, אז איזה בעל הון קיבל הטבה – זה לא דבר חדש. למה עכשיו זה פתאום כזה נושא לוהט?
"כיום אנחנו רואים שני תהליכים שמתרחשים בו בזמן. הראשון הוא ניסיונות, לא תמיד מוצלחים, להחלשה של מערכת המשפט, גורמי אכיפת החוק והעיתונות. התהליך השני שמתקיים במקביל הוא החלשה של הדרג המקצועי בתוך הרשויות עצמן.
"כאשר אתה נוגס בחופש העיתונות, מידע לא נוח לא יראה אור. וגם אם הוא יראה אור, כשגורמי אכיפת החוק יהיו חלשים, הם יוותרו על החקירה. ואם בכל זאת משהו ייחקר – מערכת המשפט לא תוכל לשפוט. לכן בניית עיר המקלט למושחתים מתחיל בתוך הפרלמנט באופן שבו יהיה ניתן להימנע מהעמדה לדין.
"כאשר כל שרשרת האירועים הזו מתרחשת, הציבור מבין שאותם אנשים המקושרים לשלטון הם אלו שיזכו להטבות. זה משפיע על משתנה חשוב מאוד בכלכלה: הציפיות לעתיד. אנשים מסתכלים קדימה ומבינים שזה מצב הדברים, הם מתייאשים ומבינים שאין דרך לשנות את המציאות וזה גובה מחיר כלכלי משמעותי".
איך אתה מסביר את זה שיש קהל גדול שלא רואה זאת?
"כי כל התהליך הזה מגובה בלהקת מעודדות שמשתמשת בטיעונים רבים כדי להצדיק את השחיתות, ולא משנה שהטיעונים מגוחכים. לדוגמה טיעון שלא היתה שחיתות במקום שלא היתה העברה של מעטפות כסף, כאילו מוצרים בעלי ערך כספי שהם לא כסף מזומן הם חסרי ערך כלכלי".
ועדיין, לא היתה עברה של מעטפות כסף, לא?
"אז אזרח נורמטיבי שמשתכר שכר מינימום בישראל רואה לנגד עיניו מציאות בה הוא מקבל תלושים לחג בסך 200 שקל, ומנכים לו מהסכום הזה מס הכנסה. אך כאשר אדם בעל תפקיד מאוד בכיר מקבל שי בשווי של מאות אלפי שקלים, להקת המעודדות מסבירה לו ש'זה רק סיגרים ושמפניות' ואין עם זה בעיה כי זה לא כסף.
"כלומר רוצים שאנחנו נחיה במערכת בלתי שוויוניות, בה בעל שכר מינימום משלם מס על שי לחג, ואם לא יעשה זו הוא יעבור עבירה פלילית, לעומת אדם בתפקיד רם דרג שלא ישלם מס. ועוד יש ציפייה שאנו לא נראה בזה שוחד, כי בסופו של דבר לא מדובר במזומנים. זו טענה מגוחכת לחלוטין מבחינה כלכלית, ולכן מערכת המשפט גם מתייחסת לשוחד שהוא לא כסף מזומן כשווה ערך לשוחד בכסף מזומן לכל דבר ועניין".
"מינויים פוליטיים פוגעים במוכשרים"
אתה מתייחס לאנשים שממש עוצמים את עיניהם אל מול השחיתות, אבל יש לא מעט אנשים שאומרים: כולם מושחתים, ואני מוכן לקבל את השחיתות מצד מפלגות השלטון, כי המצב הכלכלי פה מצוין, המצב הביטחוני טוב, יחסי החוץ טובים ואין אוטובוסים שמתפוצצים ברחובות.
"ההתלהבות ממצבה הכלכלי של ישראל היא מוגזמת. ישראל עומדת במקום כבר שנים, אם לשפוט לפי מיקומה הכלכלי בקרב המדינות המפותחות, וזה שנים שהתוצר של ישראל הוא קבוע יחסית לתוצר של המדינות המפותחות. השלמה עם שחיתות שלטונית אינה האסטרטגיה הנכונה אם רוצים שישראל תפרוץ קדימה לעשירייה הפותחת של אומות העולם. הניסיון הדרום־האמריקאי העגום מלמד ששחיתות גובה מחיר כלכלי כבד והיא מחלה שקשה עד מאוד לרפא".
אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון צילום: יאיר שגיא
ישנה טענה שאומרת שאין שום בעיה עם החלשת מערכת המשפט, ודווקא המצב כעת איננו רצוי. מערכת המשפט מורכבת מאנשים שלא נבחרו על ידי העם, וכשהיא פוסלת חוקים היא מעוותת את רצון הבוחר ומונעת מהריבון לשלוט, ודווקא לכך יש עלויות.
"אינני פוסל דיון יסודי, ואפילו שינוי, במאזן הכוחות בין הרשות השופטת לשתי הרשויות האחרות, אבל דיון בשאלות יסוד מסוג זה אסור שיתקיים אגב גורלו המשפטי של ראש הממשלה. ניתן לעשות זאת אחרי סיום הדיון המשפטי בענייניו של ראש הממשלה.
"לעצם העניין, אני סבור שכלכלת ישראל זקוקה לרשות שופטת חזקה כדי להבטיח מערכת איזונים ובלמים שתהווה משקל נגד העוצמה המשותפת של הרשות המבצעת והמחוקקת. בישראל אין הפרדה ממש בין הרשות המבצעת (הממשלה) לרשות המחוקקת, וחברי הממשלה הם גם חברי הכנסת. לשתי רשויות אלה יש עוצמה רבה גם בתחום הכלכלי שאחד מביטוייה הוא חוק ההסדרים.
"בנוסף כלכלת ישראל זקוקה למערכת משפט חזקה במסגרת מערכת האיזונים והבלמים גם כנגד התרבות הפוליטית הבעייתית הנהוגה בישראל, שמתבטאת בין השאר ביחס מזלזל של הרשות המבצעת לערכי־העל, לכללי משחק ולכיבוד הסדרים של מוסדות המדינה. הרי רק לאחרונה התערב בג"ץ במחיר החלב כי שר האוצר סירב לכבד את כללי המשחק שקבעה הרשות המבצעת עצמה.
ניקולס מדורו, נשיא ונצואלה צילום: רויטרס
"לתרבות הפוליטית הזו יש השלכות כלכליות שליליות אם אין גורם מרסן כמו מערכת המשפט. הבנק העולמי נותן משקל לכיבוד החוקים והמוסדות מצד מקבלי ההחלטות כאשר הוא בוחן את אפקטיביות הממשל".
חלק מהתהליך שאנו עדים לו הוא הגדלת המינויים הפוליטיים על חשבון מינויים מקצועיים. אלו שמקדמים את זה סבורים כי זה דווקא מגביר משילות ויעילות.
"לא רק שהפעולות האלו לא מגדילות את המשילות, אלא שהמינויים הפוליטיים פוגעים בחריפות במשילות ויש להם מחיר כלכלי רב. מינוי לפי קשרים פוליטיים מצמצם את מאגר הכישורים שממנו אתה שואב את האנשים לדרג המקצועי, וכאשר הוא מצטמצם הסיכוי שהמוכשרים ביותר יגיעו לשירות המדינה – מצטמצם גם כן. לכן יש לך שירות פחות מוכשר, והיכולת למשול במובן הטוב של המילה נפגעת בחריפות רבה".
אם ממנים מישהו מוכשר מאוד, שלא צייתן כלפי הדרג הפוליטי, איך ניתן לקדם כך מדיניות?
"צריך להבין שאם אדם שנבחר לתפקיד צופה שהשפעת התפקיד תהיה די שולית, אז הוא סוג של יחצן או מסבירן. אם המבחן העליון הוא נאמנות ללקוח — קרי לדרג שמינה אותו — הפעילות של אותו אדם היא הסברתית ולא מקצועית. כאשר אדם כזה נבחר לתפקיד, הסיכויים שהוא יעשה עבודת מטה טובה נמוכים מאוד. כמובן שאם הפוליטיקאי רוצה להקצות משאבים באופן מושחת, אז מקורב אליו אינו מסוגל לעצור זאת ויכולתו לפעול כשומר סף לטובת הציבור נפגעת".
"להגביר את כוחה של הכנסת"
מדברים הרבה על איזונים ובלמים מול הרשות השופטת, אבל מה דעתך על האיזון של הרשות המבצעת אל מול הרשות המחוקקת?
"יש חולשה בכוחה של הכנסת מול הממשלה גם כי הכנסת מורכבת מחברי הממשלה עצמה. יש להגביר את כוחה של הכנסת בתפקידה כמפקחת על הרשות המבצעת ולהקטין את כוחה של הכנסת בחקיקה בעלת השלכות תקציביות".
ובעניין זה, מה דעתך על הגדלת מספר השרים ל־36?
"הנזק הכלכלי של מספר שרים גדול יחסי אינו בעלות הכספית שנדרשת כדי לממן את הלשכות, המכוניות והעוזרים, אלא שהספרות הכלכלית הוכיחה כי ככל שמספר השרים גדל, המשמעת התקציבית נפגעת. מדינות עם יותר שרים מראות גירעון תקציבי יותר גדול לעומת מדינות עם פחות שרים, כאשר מנטרלים את שאר המשתנים".
וכלל התהליכים האלו, באמת הם קץ הדמוקרטיה? אין כאן איזה קורטוב של הגזמה? הרי הדמוקרטיה בישראל לא התחילה בשנות התשעים עם אהרון ברק, היא היתה קיימת עוד לפניה.
"במקרים קיצוניים עלול להיות לתופעות האלו מחיר כלכלי משמעותי. כשהאווירה הכללית היא של נגיסה הולכת ומתמשכת בחופש ובעצמאות השחקנים, אנו עלולים לראות ספירלה כלכלית מאוד חמורה בה הכוחות היצרנים עוזבים את המדינה. הדוגמה הקיצונית ביותר בימינו היא ונצואלה. מיליוני אנשים, דווקא הטובים ביותר, עוזבים אותה. גם מאות אנשים עוזבים את הונגריה.
"אנחנו לא שם, והתחזית שלי היא שלא נהיה שם, כי לישראלים תכונה שאנו מאוד אוהבים לא לאהוב, אבל במקרה הזה היא הופכת לחיובית: ישראלים אינם צייתנים. הסתברות נמוכה שנהיה טורקיה או הונגריה. אך חשוב להבהיר, גם ללכת חלק מהדרך לכיוון המדינות האלו, כרוכה במחיר כלכלי משמעותי".
