הקברניט
טייסים נודדים ומכונות נקמה: הגבורה המסחררת של חיל האוויר הפולני .
איך המשיכו גיבורי פולין להילחם לשחרור ארצם מן האוויר גם לאחר שכבשו אותה הנאצים, וכיצד הפכו את מטוסי צרפת, רוסיה ובריטניה למכונות נקמה בגרמנים? "הקברניט" מספר על טייסים מזן אחר, כזה שלא מציית לפקודות ומחסל את האויב; מדוע אבדו אותם גיבורים בין דפי ההיסטוריה?
שלום, כאן הקברניט; על מה אתם חושבים כשמספרים לכם על העם הפולני? אוכל דלוח, וודקה טובה, סבתא וימים אפלים במלחמת העולם השנייה? גם אני. אך היום אנסה להוסיף עוד אלמנט לרשימה: טייסים אמיצים, אולי אפילו הכי אמיצים שאי פעם אחזו בהגאי מטוס.
- שמן למדורת הסילון: כך הומצא המבער האחורי
- התאום הסיני של ה-F35: מלחמת סחר מעופפת וקומדיה של טעויות יקרות
- סכין חלוד: סיפורו של מטוס הקרב הראשון של מדינת ישראל
כמה אמיצים? כאלה שנלחמו בחיל האוויר הנאצי למרות שהיה להם ציוד מועט ומתפורר - ואף חזרו ונלחמו בו שוב ושוב בטייסות פולניות שהוקמו בשלוש מדינות אחרות אחרי שהמדינה שלהם נכבשה. כאלה שלא התייחסו לפקודות או לנהלים, ופשוט הסתערו על האויב נגד כל הסיכויים - ואף הצליחו להכות בו ולהביס אותו.
סיפורו של חיל האוויר הפולני דומה לזה של חיל האוויר שלנו: הוא הוקם עוד לפני שקיבלה המדינה את עצמאותה וליקט ערב רב של מטוסים מכל הבא ליד, אי שם ב-1918. בתחילה נשענו הפולנים על מטוסים שהשאירו אדוניהם שעזבו - הגרמנים והאוסטרו-הונגרים. בנובמבר אותה שנה פרצה מלחמה בין פולין ואוקראינה, וחיל האוויר עבר בה טבילת אש. גם במלחמת פולין-רוסיה של 1920 השתתף החיל, שכלל כבר יותר מאלפיים מטוסים. כשני שלישים מהם היו מטוסי סיור קלים, שהיו זולים ונוחים לרכישה ותחזוקה.
באמצע שנות העשרים החל הצבא הפולני להצטייד במטוסים מתוצרת מקומית, שנשענו על גישה צרפתית: מטוסים קטנים, קלים ובעלי תמרון זריז. בסוף שנות השלושים היה לפולין חיל אוויר מיומן, שהתמחה בקרבות אוויר הדוקים בגובה נמוך, סביבת קרב בעייתית משום שיש בה פחות מרחב לתמרן.
הגישה היתה "קח את האויב להיכן שלא נוח לו להיות", בצירוף פרקטיקת עבודת צוות מתקדמת, במסגרתה מטוס אחד מהווה פיתיון ורעיו סוגרים את המלכודת. שיטת המלכודת לא היתה טקטיקה למקרה חירום; כל מהלך פולני בקרב אוויר היה עוד קור, וכשנטוותה הרשת לא יכל לחמוק ממנה היריב. בדומה לחיל האוויר הישראלי, היה גם הפולני למוד-קרבות מול אויבים חזקים ממנו, מה שאילץ את הטייסים לפתח שיטות אגרסיביות שכאלה. והשיטות הללו עמדו להיבחן בצורה הכי קיצונית שאפשר.
בספטמבר 1939 השחירו השמיים ממטוסים; הבליצקריג הגרמני החל, כשאלפי מטוסי קרב ומפציצים עטים על בסיסי פולין ומשמידים מאות מטוסים על הקרקע, כ-70% מהחיל. הטייסים הנאצים דיווחו על הצלחות גדולות, אך בפועל, השמידו רק מטוסי אימון ומטוסים מושבתים שהושארו בבסיסים, בעוד מטוסי הקרב הוסתרו במנחתים מאולתרים ברחבי המדינה.
זמן קצר לאחר פתיחת המערכה, יצאו הטייסים הפולנים לקרב. הם הטיסו מטוסים נחותים כ-PZL P11 מיושנים וחלשים, טרף קל לאויב; מטוס המסרשמיט 109, כלי הקרב הנאצי המוביל, היה מהיר מהם בכ-250 קמ"ש, נסק וצלל מהר יותר, וצויד בחימוש כבד בהרבה - שני מקלעים ותותח 20 מ"מ.
ואולם, שיטת המארבים והמלכודות פעלה היטב; הנאצים איבדו עשרות מטוסים ליריב חלש ואיטי, אבל כזה שמביא עצמו אל סף אבדון בכל קרב, רק כדי להפוך את המצב ולהכות בטייסי גרמניה שנפלו בפח. אבל הקרב היה אבוד: בסופו של דבר, נגמר הדלק, הנאצים היו רבים מדי, וטייסי פולין נאלצו לברוח עם מטוסיהם למדינות אחרות.
בתחילה ברחו לצרפת, שם קיבלו בזעם ואימה דיווחים פזורים על מעללי הנאצים בפולין. הצרפתים שילבו את הפולנים בחיל האוויר שלהם, ב-20 יחידות קטנות נפרדות. כשפלשה גרמניה לצרפת, עשו הפולנים הרבה עם המעט שקיבלו - מטוסי קדרון C714, מוראן-סולניה 406 וקולהובן FK58 - כולם נחותים בהרבה ממטוסי גרמניה, ועם ליקויים ומגבלות שונות. יש סיבה ששמות המטוסים הללו פחות מוכרים מהספיטפייר, המוסטנג או הזירו; בימי המלחמה בנו הצרפתים מטוסים מזופתים ביותר.
טייסי פולין הפילו 53 ממטוסי היטלר - כ-8% מכל ההפלות של בעלות הברית בקרב הכושל על צרפת. כשניצחו הגרמנים, ברחו הטייסים הפולנים לבריטניה, וגם שם הציעו את עצמם כחיל אוויר בהתנדבות.
הם התקבלו בלחיצת יד מצד הגנרלים האנגלים, שפתחו עבורם 16 טייסות בחיל האוויר המלכותי. הם לא עשו זאת ברצון, אבל לבריטים היה ברור שהיטלר הולך ואוסף לו מדינות, כשבריטניה תהיה הדובדבן שבקצה - ושחסרים להם טייסים. לחיצת היד התחלפה מהר מאוד בזלזול; הפולנים התקשו בלימודי האנגלית שלהם, שנאו את הפומפוזיות והאובססיה הבריטית לטקסים ונהלים. ולכן, ראו בהם הבריטים כחפיפניקים עצלנים, ליצנים שבשמחה ישתכרו וישירו שירי אהבה למולדתם עד הבוקר, אבל לא יתאמצו ללמוד על הציוד, האויב או המשימה. והיה הרבה מה ללמוד: הפולנים קיבלו סוף סוף מטוס קרב עתיר ביצועים - הספיטפייר האגדי.
בעשירי ביולי 1940 תקפה גרמניה את בריטניה, וכל טייסי חיל האוויר המלכותי הוזנקו לעצירת מכונת המלחמה הנאצית. הבריטים נדהמו: הטייסים הפולנים הפילו יותר מטוסים מהם, תוך שהם משתמשים בטקטיקות מופרעות וחותרים למגע כרדופי שד. אלוף ההפלות הבריטי בילי דרייק, אמר לערוץ 4: "הפולנים היו שונים מאיתנו. אנחנו יירטנו את האויב וניסינו להפיל כמה שיותר מטוסים, בעוד הם ניסו פשוט להרוג כמה שיותר גרמנים". וזה היה מדויק; הפולנים ראו את הנאצים משתלטים על הערים, מוציאים להורג ברחובות מורים ורופאים, ואת שבויי המלחמה והקצינים מגרשים אל מחנה עבודה חדש, אושוויץ שמו. הם רצו דם תמורת דם, ובידיהם הפך הספיטפייר למכונת נקמה.
הפולנים היו מתורגלים בטיסה מול אויב מהיר וחזק יותר, והספיט המהיר היה השידוך המושלם לכישוריהם. אחת הטייסות הפולניות, יחידה מס' 303, התהדרה בטייסים אמיצים אפילו בסטנדרטים פולניים: אחד מאנשיה נהג לרדוף לבדו אחר מפציצים גרמנים שהניס, ולא פעם הגיע ממש עד חופי צרפת רק כדי להפיל עוד מפציץ. באחד מימי הלחימה הראשונים נתקל מבנה של שישה מטוסים בריטיים, אותם הוביל הקצין ג'ון קנט, ב-150 מפציצים גרמנים ומטוסי קרב שליוו אותם. לתדהמתו, הטייסים הפולנים שאיתו פשוט הסתערו אל תוך המבנה העצום.
מבני מפציצים תלויים בטיסה יציבה, תוך שכל מטוס שומר על מקומו, כדי לשרוד מתקפות אויב; כל מפציץ מכוון את מקלעיו לגזרה אחרת, ומגן כך על האחרים. אבל הפולנים פשוט הטריפו את הגרמנים: הם טסו בשיא המהירות ובנתיב התנגשות, מה שגרם לאנשי המפציצים להיבהל ולהתפזר. כך יכלו אנשי טייסת 303 להכות בגרמנים שוק על ירך. ובגלל הניסיון שלהם בטכניקות הגנתיות, הצליחו למנוע ממטוסי הקרב של האויב מלהתיישב להם על הזנבות.
כל מטוסי האויב נסו על נפשם, וששת הגיבורים שבו בשלום לבסיס. קנט סיפר שניסה להודות באריכות לאנשיו שדאגו להרחיק מזנבו כל מטוס קרב, אך האנגלית שלהם לא היתה די טובה כדי להבין אותו. טייסת 303 הפילה בקרב על בריטניה פי שניים יותר מטוסים מכל טייסת בריטית, ואיבדה רק שליש ממספר המטוסים.
לאחר מקרה זה ודומים לו, הבינו הבריטים שעדיף לתת לפולנים לשתות ולשיר כמה שבא להם, לטוס איך שבא להם, ולהשאיר את המשמעת הצבאית הבריטית למי שזקוק לה. למעשה, גם פולנים שהטיסו מטוסי סיור ואפילו מפציצים חתרו למגע, וניסו להפיל כמה שיותר מטוסים גרמנים. הפולנים היו פשוט חסרי מעצורים: גם כאלה שנפגעו ונטשו את מטוסיהם הגיעו בחזרה לבסיס בשיא המהירות, ודרשו לקבל מטוס חדש ולחזור לאוויר - גם אם נפצעו בלחימה.
גם על הקרקע השתנה היחס אליהם: הפולנים זכו לכבוד ולהערכה. הבריטים אפילו למדו מהם, גם בטיסה וגם בתחומים אחרים; הטייסים הפולנים התפרסמו כבעלי יחס אבירי ומכבד במיוחד לנשים, יחס שזכה לפירגון ובצדק. עד כדי כך, שטייסי הוד מעלתו התחזו להיות פולנים בבואם לשוחח עם נשים.
במקביל, היו טייסים פולנים שנמלטו לברית המועצות ולא לבריטניה - וגם שם השתלבו ביחידות האוויר של הצבא האדום. ב-1943 הוקמו טייסות קרב, הפצצה לילית וסיור, ואנשיהן התגלו כאמיצים ואגרסיביים ביותר גם בחזית המזרחית.
אחרי המלחמה קרה משהו עצוב מאוד: טייסי פולין, שנחשבו לגיבורים אדירים במולדתם ופטריוטים מזן שקוראים על שמו כיכרות, נתפסו כסיכון ביטחוני. פולין נפלה ונכבשה בידי ברית המועצות, שהעדיפה לדכא גילויי פטריוטיות. עלילות הגבורה שלהם נמחקו וצונזרו, וביחד איתן, אבד הניצוץ היצירתי של חיל האוויר הפולני, שהפך לעוד כוח מזרחי בעל ציוד סובייטי והכשרה ירודה. בעיני הרוסים, מטרת פולין היתה לשחוק פלישה של ברית נאטו אם תבוא, עוד מדינה שהפכה לשק פק"ל.
כיום, שנים לאחר התפוררות הגוש הסובייטי, מהללת פולין את גיבוריה המעופפים, שהסתובבו בעולם וחיפשו מי שיתן להם אווירון כדי לגרש את הכובש. מטוסי פולין כיום חיל האוויר שלה מונה כיום מאות מטוסים בשילוב מזרחי ומערבי - מיג 29 ו-F16 ביחד, למשל.
108 ממטוסי החיל הם מטוסי קרב, הרבה יחסית בשביל מדינה בלי אויבים. ועד היום, מתאמן חיל האוויר הפולני על טקטיקות לחימה מול אויב בעדיפות מספרית. כנראה שקשה להיפטר מהרגלים ישנים. טיסה נעימה!