דו"ח טכנולוגי
היי סירי, למה את סמל להחלשת נשים?
פלטפורמות הפעלה קולית מקבלות כברירת מחדל קול נשי ונרטיב פלרטטני וכנוע, מה שמסייע להנציח תפיסות פטריארכליות - כך קובע דו"ח חדש של האו"ם; בכיר פייסבוק לשעבר קורא להחלפת מארק צוקרברג ויש לו מועמד מתאים; והעיר בולטימור נפלה קורבן לסחטנות סייבר
לו יכולתי, הייתי מסמיקה
אם אתם עושים שימוש בפלטפורמת הפעלה קולית כמו סירי של אפל או אלקסה של אמזון, בטח שמתם לב שלרוב מדובר בסייענית ולא בסייען. כיום מרבית השירותים מסוג מאפשרים לבחור האם הקול יהיה זה של גבר או אישה, אך כמעט תמיד ברירת המחדל היא קול נשי.
לא מדובר במשהו חדש. הניסיון הראשון לייצר מערכת אוטומטית שמנהלת שיחה עם אנשים, בייסקלי צ'טבוט, היה בשנות ה-60 עם אלייזה (ELIZA), שתפקדה כפרודיה לתגובות של פסיכיאטרים במהלך טיפול. וכשסרטים וסדרות טלוויזיה תיארו מחשבים מדברים כמעט תמיד הקול מאחוריהם היה נשי - אולי המפורסם ביותר הוא המחשב בסדרות "מסע בין כוכבים", שקיבל את קולה של מייג'ל בארט.
לכן, הבחירה בקול נשי כשהגיעה סירי ושירותים דומים בהמשך לא הפתיעה אף אחד, ולרוב התקבלה כמובנת מאליה. גורמים שעוסקים בתחום הביעו תמיהה ודאגה מההגמוניה הנשית בתחום, וטענו שהדבר מחזק תפיסות לגבי מקומן של נשים בתפקיד נותנות שירות כנועות, אבל פרט לכמה מקרים, המצב לא השתנה יותר מדי. סירי ואלקסה, למשל, עדיין שומרות על הנשיות המובהקת שלהן. זו מתבטאת לא רק בקול, אלא גם בתגובות שהן סטריאוטיפיות, ספק שוביניסטיות, שמקנות להן אישיות פלרטטנית לעתים.
דו"ח נרחב של אונסק"ו מיועד לטפל בסוגיה זו מזווית רחבה ומעמיקה. הדו"ח, שכותרות היא "אם הייתי יכולה הייתי מסמיקה", התשובה החצי-פתיינית של סירי לשאלות פרובוקטיביות, טוען שהסייעניות הדיגיטליות מוצגות לפעמים כצייתניות ומהירות לרצות, מה שמחזק תפיסות של נשים ככנועות. בנוסף, מבקר הדו"ח את התגובות החלשות וההתנצלותיות שלהן לביקורת או אמירת פוגעניות ומשפילות.
"מועבר מסר שלפיו נשים הן עוזרות כנועות שזמינות בלחיצת כפתור או בפקודה חדה כמו 'היי' או 'אוקיי'", נכתב בדו"ח. "לעוזרת אין כוח או עצמאות מעבר למה שהמפקד מבקש ממנה. היא מכבדת את פקודותיו ומגיבה לשאילתות ללא קשר לטון או לעוינות. בקהילות רבות, הדבר מחזק הטיות מגדריות קיימות שלפיהן נשים הן כנועות וראויות ליחס עלוב".
לנשים יש כיום, לכאורה, בעיות גדולות יותר. רק בארה"ב הן ותומכיהן נאבקות בחודש האחרון נגד שורה של חוקים קיצוניים במדינות שונות, שמגבילים קיצונית, עד כדי איסור מוחלט גם במקרים של אונס או סכנה לחיי האישה, את האפשרות לבצע הפלות; אם לא יבוטלו החוקים בידי בית המשפט העליון (תרחיש סביר לחלוטין), מעמד הנשים בארה"ב יחזור אחורה עשרות שנים, תוך שנמחקים הישגים מהותיים.
אבל גם כך מדובר בבעיה ענקית. השימוש בהפעלה קולית נפוץ מאוד כבר היום, ורק הולך ומתגבר בעתיד. ואף שזה נראה כמו דבר שולי, המסר היומיומי שמעבירים השירותים הללו, שנשענים על קול נשי ותכונות נשיות סטריאוטיפיות, יכול לחלחל ולעצב את החשיבה בדרכים עמוקות ומטרידות. עדיין לא נעשו מחקרים רציניים דיים על איך הדבר משפיע על החשיבה וראיית העולם, במיוחד של מתבגרים, אבל אפשר להניח בבטחה ששום נערה לא זוכה להעצמה אישית מחשיפה למערכת נשית כנועה, ושום נער לא יפתח בזכותה תפיסה חיובית כלפי נשים.
הדברים הקטנים שאנו נחשפים אליהם יומיום יכולים לעצב את תפיסת העולם שלנו בדרכים משמעותיות, באופן שאנחנו אפילו לא מובנים או לא מודעים אליו. והשימוש ההולך ומתרחב בסייעניות חכמות, במיוחד בשנים האחרונות עם כניסת הרמקולים החכמים לבתים, רק מגביר את החשיפה אליהן ואל הייצוגים הסטריאוטיפיים שלהם.
יש כמובן הרבה דברים שאפשר לעשות. אפשר להפוך את הקול לגברי כברירת מחדל, או לאפשר למשתמש לבחור איזה קול הוא רוצה בעת ההתקנה. אפשר ללכת צעד קדימה ולנסות ליצור קול נטול מגדר או עם מגדר פלואידי. חייבים להסיר את התשובות הפלרטטניות והכנועות, אולי אפילו לשקול "להעניש" משתמשים שמדברים בשפה בוטה ומשפילה באמצעות סירוב של הסייענית להשיב לפניותיהם במשך זמן מסוים.
אבל הבעיה עצמה ייסודית יותר, כפי שעולה גם מהדו"ח של אונסק"ו: בשעה שהמשתמשים מגיעים מכל המגדרים, אלו שיוצרים את הסייעניות הם בעיקר גברים. "בחברות כמו אפל ואמזון מועסק רוב מכריע של מהנדסים גברים, שבונים מערכות בינה מלאכותית שגורמות לסייעניות הדיגיטליות להגיב להתעללות מילולית בפלרטוט", נכתב. כמעט כאילו מישהו רוצה להגשים פנטזיה כלשהי. הדו"ח נוגע בתחומים נוספים, ביניהם מה שמכונה בו "פרדוקס השיווין המגדרי". לפי נתוניו, במדינות עם שוויון מגדרי גבוה (למשל, מדינות אירופה) יש את שיעור הנשים הנמוך ביותר עם תארים מתקדמים במדעי המחשב. מנגד, במדינות עם שוויון מגדרי נמוך (למשל, מדינות ערב), ישאר שיעור הנשים הגבוה ביותר עם תארים טכנולוגיים מתקדמים.
כל פתרון שיימצא יהיה לכל היותר פלסטר שלא יפתור את בעיית הייסוד: נשים צריכות מקום בשולחן. גם למעלה בהנהלה הבכירה, אבל גם בדרגים הנמוכים יותר – בקרב צוותי המתכנתים שההחלטות שלהם לא פעם קובעות עובדות בשטח שלא בהכרח תואמות למדיניות או לחזון החברה. שם, במרבית החברות, הייצוג שלהן נמוך עד סמלי. ואם זה נשמע לכם מוכר זה מכיוון שמדובר בבעיה שמדברים עליה כבר בערך שני עשורים. העובדה שעד עכשיו לא נרשם בהקשר זה שינוי מהותי היא תעודת עניות לחברה בכללה, שאת המחיר שלה משלמים כולנו.
קצרצרים
1. סמנכ"ל האבטחה לשעבר של פייסבוק, אלכס סטיימוס (זה שלדבריו התריע בזמן אמת מפני התערבות רוסית ופייק ניוז מבלי שבחברה הקשיבו לו), הפך בשנה האחרונה לאחד המבקרים החריפים ביותר של הרשת החברתית. עכשיו הוא שוב אומר שהגיע הזמן שמארק צוקרברג יפנה את כס המנכ"ל, ויש לו גם הצעה למחליף: נשיא מיקרוסופט בראד סמית. מיקרוסופט, מעניין לזכור, היתה עוד באמצע העשור הקודם השטן הדיגיטלי התורן, תפקיד ששייך כיום לפייסבוק. יש כאן ניצוץ של תקווה לחברה: בעוד 20 שנה בערך מישהו יגיד אולי שצוקרברג צריך להחליף את המנכ"ל של השטן הדיגיטלי הנוכחי.
2. מזה כשבועיים תושבי בולטימור לא יכולים לשלם חשבונות עירייה בצורה מקוונת ועובדי העירייה לא יכולים לשלוח אימיילים. הסיבה? נוזקת כופר השתלטה על מערכות המחשוב של העירייה וזו מסרבת לשלם לפורצים את הכופר בדמות 13 מטבעות ביטקוין (בערך 100 אלף דולר). מצד אחד, אפשר לשבח את העירייה על סירובה להיכנע למחבלים. מצד שני, האם תושבי בולטימור לא סבלו כבר מספיק?