אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי

אמנות

לגלות פמיניזם ב־100 שמלות

תובנות כמו היותה של השמלה הדבר היחיד בתרבות המערבית שמבדיל במובהק בין גבר לאשה, כשהפתח בסופה עושה אותה למעטה חשוף שאינו מגן על לובשותיה מפני העולם, מובאות בתערוכה "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה", שמוצגת בגלריות הסמוכות אגריפס 12 ומרי בירושלים. האוצרות ריטה מנדס־פלור ונעמי טנהאוזר אספו עבודות של 100 אמנים ואמניות שנושאות את המוטיב הזה לרגל 25 שנה להקמתה של גלריה אנטיאה הפמיניסטית, שפעלה בעיר עד לפני עשר שנים. העבודות עוסקות בשאלות שונות של נשיות, מגדר, עוצמה, פגיעות, שאיפות ועוד, ובהן ילדה תמימה בשמלה ורודה של פמלה לוי, נערה שמרימה את שמלתה מצוירת על קרש צרוב מסיר לוהט של חיה גרץ רן ושמלה מסדרת החפצים שהוטבעו בים המלח של סיגלית לנדאו.

רעות ברנע

צילום: סיגלית לנדאו

לגלות את הסודות מאחורי "Toy"

כמה פעמים בכתה נטע ברזילי בגלל השיר "Toy"? התשובה היא יותר מדי כמובן. הפודאקסט המצוין "שיר אחד" (כאן תרבות), שצולל בכל פרק לעומקו של שיר ישראלי אחר עם יוצריו, הקדיש לרגל האירוויזיון פרק כפול לזוכה המפתיעה של השנה שעברה — מהקריירה שלה כזמרת חתונות לא שגרתית, דרך זכייתה ב"הכוכב הבא" ועד הקרבות מול ההפקה שהעדיפה את "Toy", שכתב דורון מדלי, על פני "באסה סבבה", שהיא כתבה. על הדרך אפשר להאזין לסקיצות המקוריות של שני השירים ולדרך שעבר "Toy", שלב אחר שלב, עד לריקוד התרנגולת שהכריע את הכף. האזנת חובה לכל מי שצרח (כמוני) בשנה שעברה מול המסך בהתרגשות ששמורה לאוהדי כדורגל.

דודו מצויינים

נטע ברזילי

אופנה

להתלבש כמו מופע של בת שבע

המופע "החור" של אוהד נהרין ולהקת בת שבע הוא ללא ספק אחד הטובים, הייחודיים והעוצמתיים שנעשו בשנים האחרונות בסצנת המחול בעולם, בשל הכוריאוגרפיה שלו, עיצוב הבמה המרשים ומלא ההפתעות ובעיקר הקונספט הייחודי, שבין השאר בא לידי ביטוי בעובדה שלמופע שתי גרסאות, אבל הצופה זוכה לראות רק אחת מהן: הנשים במרכז והגברים סביבן או להפך. כעת, לאחר שש שנים שבהן רץ המופע, החליטו בבת שבע לקיים שיתוף פעולה עם מותג האופנה SORRY של דניאל ויינברג, ומהערב יימכרו במתחם סוזן דלל חולצות יוניסקס בהשראת "החור" (ניתן להשיג גם באתר SORRY).

מאיה נחום שחל

חולצות של המותג Sorry צילום: אסקף

ספר נוער

לצלול לפנטזיה שמרימה את הגוף

עידית בת ה־12 חוזרת לישראל אחרי שהות ארוכה עם משפחתה בניו יורק. עם אתגרי השפה היא מתמודדת בחוג לכתיבה יוצרת, ואת סיפורי הפנטזיה פרי עטה היא שולחת לאח של חברתה, עמליה, המרותק לכיסא גלגלים כדי לעודד את רוחו. אלה מעוררים אצלו עוצמות נפש, אך האם הם חזקים דיים להשפיע על עוצמות הגוף? בספרה ה־12, "להציל את רובי" (דני ספרים), מצליחה אירית שטייף־שושני, בכתיבה קולחת, מעניינת ומלאת דמיון, ליצור גיבורים שהם גם חלשים. הקשר בין עידית ועמליה, תלמידה חדשה ודחויה, והביטחון שהיא נותנת לה, שמוצא ביטוי בתכנון מסיבה עבורן שלא ברור אם מישהו יגיע אליה, חושפים את קשיי גיל ההתבגרות ומעבירים לקוראים הצעירים מסרים של סובלנות, חברות וקבלת השונה.

חזי שטרנליכט

קולנוע

לצפות באחרון של תסריטאי "נהג מונית"

פול שריידר הוא אחד התסריטאים המשמעותיים של הקולנוע האמריקאי ("נהג מונית", "השור הזועם"). אבל רק השנה, בגיל 72, הוא היה מועמד לראשונה לאוסקר על התסריט ל"הכנסייה החדשה", שאותו גם ביים. ביום שלישי הסרט הכה מדובר הזה יזכה לבכורה מקומית ב־yes3. איתן הוק מגלם כומר בכנסייה קטנה בצפון מדינת ניו יורק שמתאבל על מות בנו החייל בעיראק וסובל ממשבר אמונה. כשלחייו נכנסים אקטיביסט סביבתי שנחוש לבצע פיגוע התאבדות ואשתו ההרה מרי, גופו ונפשו עולים על מסלול ייסורים, עם עלילת פסיון שנושאת לא מעט קווי דמיון לסיפור ישו. סרטיו של שריידר קשוחים וחסרי רחמים, אבל הבימוי חמור הסבר כאן והמשחק המשובח של הוק הופכים את "הכנסייה החדשה" לצפיית חובה.

יאיר רוה

איתן הוק ב"הכנסייה" צילום: © Studio / Produzent