יואב קוטנר: "ההתפתחות הטכנולוגית העלימה את הרומנטיקה של המוזיקה, וזה משפיע גם על היצירה עצמה"

"אם אני מוזיקאי שרוצה לעשות את המוזיקה שלו, ואני יודע שהקריטריון העיקרי הוא הרבה השמעות, אז אני אעשה משהו שיביא הרבה השמעות. הדור הקודם בחיים לא חשב על דבר כזה במערך השיקולים שלו" - כך אמר היום (ב') העורך המוזיקלי ושדרן הרדיו יואב קוטנר, בפאנל שהתקיים תחת הכותרת "שינויים בהרגלי הצריכה: מי מנצח בקרב על הפלייליסט" בכנס when technology meets music של כלכליסט ובנק לאומי בבית ספר רימון למוסיקה. בפאנל, אותו הנחתה כתבת הטכנולוגיה של כלכליסט הגר רבט, לקחו חלק גם מנהל גלגלצ נדב רביד והבעלים של טדי הפקות טמירה ירדני.

לפי דו"ח שפורסם בארה"ב, בשנת 2018 עמדו ההכנסות מסטרימינג על 7.4 מיליארד דולר - צמיחה של 30% לעומת השנה הקודמת; הסכום הזה מהווה 75% מכלל ההכנסות בתעשיית המוזיקה האמריקאית. ההכנסות מהורדות של מוזיקה מהוות 11% מהכנסות התעשייה כולה, בעוד שהמכירות הפיזיות אחראיות ל-12.

נדב רביד צילום: אוראל כהן

כיצד מגלים מוזיקה חדשה ואמנים חדשים בעולם הזה? לפי נדב רביד, "המוזיקה שאוספים, מסננים ונחשפים אליה היא גם פונקציה של עבור מה מחפשים אותה. מבחינתי זה היה שילוב של הדברים המקצועיים שעושים לבין האהבה האישית שלי. אני עושה את שני הדברים האלה במקביל. בגלגלצ יש הרבה חומרים שנשלחים ויש שם תהליך ארוך ומובנה, מאזינים לכל שיר ובודקים מה מתאים לשידור בתחנה. מעבר לזה, המלצות של חברים, סטרימינג, רשותות חברתית. הסוד הוא להיות סקרן, ולא להסתמך רק על יחצנים".

טמירה ירדני: "אנחנו מרימים כל אבן. הכוכב הבא לאירוייזיון וקדם כוכב נולד. נכון, אנחנו מסתכלים בכל המקומות העכשוויים שמייצרים מוסיקה אבל בסופו של דבר די מכתתים רגליים ומקשיבים להרבה אנשים. הרבה פעמים דברים ששולחים ביוטיוב לא דומים בכלל לאיך שהאמן מופיע באמת. בעקבות כוכב נולד - אני הייתי כל כך גאה שילדים שרים שירים של נעמי שמר או 'הנני כאן', זה יצר שיח אחר, טוב יותר. זו תוכנית בידור טובה ומצחיקה. אם היא לא היתה כזו, היתה יורדת מהבמה. השוק באמת השתנה מבחינת הצריכה של המוזיקה. עם זאת, יצאו מזה זמרים. מגלים אנשים כמו נטע ברזילי, ורבים אחרים שהם ראויים. אנחנו מצליחים לשמור על העניין של המוזיקה ובלי זה לא היינו קיימים".

בפאנל: טמירה ירדני ויואב קוטנר צילום: אוראל כהן

יואב קוטנר ביקש לשנות את הנושא ולקחת אותו לכיוון אחר. "אני מרגיש שרוב השיחה היא לא על מוזיקה אלא יותר על תעשיית המוזיקה ועל שיווק שלה. אני ניגש לעניין ממקום אחר לגמרי. בשבילי מוזיקה היא קודם כל תקשורת. בכל יום הולדת של אישתי אני נותן לה CD. מה אני אביא לך? Mp3? אלי זה מיושן. ההתפתחות הטכנולוגית העלימה את הרומנטיקה של המוזיקה, וזה משפיע גם על היצירה עצמה". קוטנר הסביר כי "הטכנונלוגיה מגבילה את האמנים, או לפחות את אלה שרוצים להצליח. המתח הזה קיים בכל אומנות, גם בקולנוע ובטלוויזיה".

"אז מה אם המודל העסקי מתפורר?"

נדב רביד טען ש"הטכנולוגיה מאפשרת לכל אחד לעשות היום מוזיקה. אז מה אם המודל העסקי מתפורר. בין אם אמן רוצה לעשות משהו אומנותי או משהו מסחרי, הטכנולוגיה מאפשרת לה להגיע לכולם. גם דברים שבעבר היה להם קהל מצומצם מאוד, יכולים לצמוח מפרספקטיבה של זמן". קוטנר השיב כי "הטכנולוגיה ניסתה לשפר את איכות המוזיקה כך שתהיה הכי קרובה להופעה חיה, אבל מאז ה-mp3 האיכות מתכווצת. זה טוב לעסקים, אבל האיכות פחות טובה - ויש לזה הוכחות מדעיות. לא רבים שמים לב, אבל זה משפיע. אמרו כאן שהקריטריון להצלחה היא כמות ההשמעות - אבל זה משפיע על היצירה. אריאל הורוביץ הוציא תקליט, נניח שזה עלה לספוטיפיי, אפילו אם יושמע 100 אלף פעם הוא ירוויח 100 שקל. הפרנסה של מוזיקאים בהשפעת הטכנולוגיה הלכה קיבינימט, אלא אם הם מוכרים 100 מיליון השמעות".

פאנל בהנחיית הגר רבט: יואב קוטנר, טמירה ירדני ונדב רביד צילום: אוראל כהן

"גם ב'מהפיכת הקומפקט דיסק' - בשנת 82' הראו את זה ב'זהו זה' – בהתחלה לא ידעו איך לעשות את הדברים מספיק טוב", הסביר קוטנר. "גם בסטרימינג אנחנו באמצע מהפיכה. אני אומר לכם כחובב מוזיקה: המעטפת חסרה, ולא במובן של צילום העטיפה; אני בא לתוכנית ושומע סולו גיטרה בפורמט mp3 – אין אינפורמציה. לא יודעים מי כתב ומי הלחין. כשמוצאים תקליט, מיד יודעים. היום – הערך המוסף הולך ומידרדר, וזה מאוד מאוד חסר. זה אפשרי מבחינה טכנולוגית אבל מייקר את הסיפור".

ירדני טענה בתגובה כי "יש צורות רווח אחרות לאמן, שמופיע כתוצאה מזה שהשיר שלו מושמע. יש שמרוויחים יותר ויש שמרוויחים פחות. בתחילת הדרך יהודית רביץ הביאה 17 איש למופע שלה. ואפשר לקבל אינפורמציה תוך שניה. זו רק פעולה קטנה". קוטנר: "למה אני צריך לעשות גוגל תוך כדי שאני מקשיב? אני קורא לתעשייה לשפר את המוצר, ויפה שעה אחת קודם".

לשאלה כיצד יכול הרדיו להתחרות בעידן הספוטיפיי והפנדורה השיב רביד: "אנחנו חיים בתקופה מדהימה לכל מי שעובד במוזיקה. עצם זה שכל המוזיקה נמצאת בקצות האצבעות שלנו וכל אחד יכול לשמוע פלייליסטים ולחקור ז'אנרים – זה מדהים. כשאני חושב על עצמי בתור מתבגר, אז כמות האינפורמציה היתה מוגבלת, אני חושב שהיום – זה גן עדן. איכות השמע של קסטות היתה נמוכה בהרבה.

בשנות ה-80 היה פורמט רדיופני שנקרא תסכית, בשנות ה-90 זה דעך, והיום הפודקאסטים בזינוק. לרדיו יש אתגר: אם התחנות ישדרו מוזיקה ברצף, בלי פרסומות – ספוטיפיי תיתן פייט ותנצח; רדיו לא יכול לתת תחרות, כמו שדיווחי תנועה פעם ב-20 דקות לא יכולים להחליף את וויז. מה כן צריך לעשות? לשים דגש על הגורם האנושי. לא בהכרח מי שמומחה ובקיא בכל האמנים שהוא מנגן ומשמיע, אבל אולי מישהו שיודע לרגש את המאזינים, להצחיק אותם. מעבר ללומר מה השעה ולומר יאללה בואו נשמע עוד שיר. רק ככה הרדיו יוכל להישאר רלוונטי גם בדורות הבאים".