המנהל המיוחד מוותר לבנק, ומפיל את שכרו על השותפים

עורכי הדין יניב אינסל ורמי יולוס, המנהלים המיוחדים של חברת אקסיום גלובל אינווסטמנט, בעלת הזכויות בקניון עכו, הגישו בימים האחרונים את תחשיב שכר הטרחה שדרש מהם השופט חגי ברנר, לאחר שהשניים דרשו סכום אסטרונומי של 15.7 מיליון שקל.

כפי שפורסם ב"כלכליסט", השניים ניסו להכשיר במסגרת הליך חסוי השארת סכום זה בקופה עבור שכר הטרחה שלהם. מנגד, השופט ברנר קבע שלא מתקבל על הדעת לעכב סכום עתק ללא תחשיב. על פי התחשיב שהגישו השניים, הם מכרו את הזכויות של אקסיום בקניון עכו תמורת 106 מיליון שקל. מול ההכנסות הללו עמדו שני תשלומים עיקריים: חוב לבנק לאומי, שמימן את רכישת הקניון ב־50 מיליון שקל; והחזר ההשקעה לקבוצת השותפים המוגבלים בהיקף של 59.5 מיליון שקל. השותפים המוגבלים היו בעלי זכויות בקניון, לצד אקסיום שהיתה השותף הכללי, והם העמידו לשותפות הלוואה נושאת ריבית בסכום זה.

עורכי הדין רמי יולוס ויניב אינסל צילום: יוסי דוס-סנטוס

מהנתונים עולה כי מול הכנסות של 106 מיליון שקל עמדו הוצאות בהיקף 109 מיליון שקל. אולם אינסל ויולוס מפרטים כי בעוד לבנק לאומי יש לפרוע את מלוא החוב, לנושים המוגבלים יש לבצע תספורת קצוצה ולשלם להם על חשבון השקעתם רק 45 מיליון שקל. הסכום שיישאר ילך לתשלום שכר הטרחה, לפי תקנה 8א לתקנות שכר הטרחה (תקנות החברות כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם). לדבריהם "אין ולא יכולה להיות מחלוקת עניינית" שהתקנה הזו חלה.

לפי הפירוט הבנק קיבל 100% מהחוב כלפיו, ולכן השניים זכאים ל־15% מהסכום כשכר טרחה, ובתוספת מע"מ ואגרת השגחה לכונס הרשמי מדובר ב־9.8 מיליון שקל. המשמעות היא ששכר הטרחה לא ינגוס כלל בהחזר לבנק, והוא יגולגל במלואו לשותפים המוגבלים, שאינסל ויולוס טוענים שהם "נושים נדחים". מהסכום שיוחזר לנושים הללו אינסל ויולוס טוענים שמגיע להם 5.88 מיליון שקל (כולל מע"מ).

בתחשיב אין כל התייחסות לעובדה ששכר הטרחה מבוקש עבור כסף שהתקבל ממכירת זכויות החברה בקניון עכו, כלומר מהליך של מימוש נדל"ן. מימוש כזה אמור לכאורה לזכות בשכר טרחה לפי תקנת "שכר מימוש" בגובה כ־1-1.5% מהכסף שנכנס לקופה, כלומר סביב 1.5 מיליון שקל, כעשירית מהסכום שהם דורשים. תקנה 8א לתקנות השכר נועדה לתגמל על הליך שיקום של חברה, וככל שהפירעון לנושים גבוה יותר כך גם שכר הנאמן. עם זאת, כאשר תפקיד הנאמן הסתכם במימוש נכס, הדרך הנכונה היא לפסוק את השכר לפי שכר מימוש רגיל (בהתאם לתקנה 8 ולא 8א).

בשבוע שעבר הגישו השותפים המוגבלים, המיוצגים בידי עו"ד ליאור דגן, תגובה חריפה לבית המשפט בדרישה "לקבוע כבר בשלב זה "שלא ניתן בכלל לדרוש להפעיל את תקנה 8א במקרה הנדון הן מפני שמשפטית התקנה לא חלה והן משיקולים של מדיניות ראויה". לדבריהם, יש להורות על עיכוב סכום מקסימלי של 1.5 מיליון שקל. עוד הם טוענים כי על שותפות מוגבלת חלה פקודת פשיטת רגל ולא פקודת החברות, כך שתקנה 8א לא חלה במקרה שלהם. כמו כן, לדבריהם, הדרישה לשכר טרחה מנוגדת גם לקביעתו המפורשת של השופט ברנר מלפני חודשיים, שלפיה השותפות איננה חדלת פירעון ו"אין מקום להחיל עליה את דיני חדלות הפירעון" בכל הנוגע לחלוקת הכספים בין השותפים המוגבלים.

השותפים המוגבלים גם ציינו כי בינואר 2018, בעת שהוגשה הבקשה לאשר את מכירת קניון עכו, הציגו יולוס ואינסל מצג לפיו השותפים המוגבלים יקבלו כמעט 90% מהשקעתם, ולא הוזכרה אז ולו ברמז הכוונה לנגוס סכום דמיוני של 15.7 מיליון שקל. הם גם הזכירו כי לו היתה כוונה לנגוס 15% גם בסכום שהוחזר לבנק לאומי, "הבנק היה נעמד על רגליו האחוריות ומתנגד לעסקה בתוקף". כמו כן טענו כי גם לו היתה תחולה לתקנות השכר, הרי הניסיון לגלגל על כתפי השותפים המוגבלים את שכר הטרחה בעבור פירעון החוב לבנק לאומי הוא "חסר שחר ועזות מצח שאין כדוגמתה". לפי ההלכה של בית המשפט העליון, נטען, יש לחייב את הבנק לשאת ולהשתתף בשכר הטרחה לפי חלקו היחסי.

עוד נטען כי בפסיקה נקבע שכשבעל תפקיד מחלק את מלוא החוב לחלק מהנושים בלי להותיר בידיו סכום שיכסה את שכר הטרחה שלו, לא ניתן לחייב את הנושים האחרים לשאת בחלקם של הנושים שקיבלו לידם את מלוא החוב.

אינסל ויולוס קיבלו זכות תגובה מהשופט ברנר, ולאחר מכן תגיש כונסת הכנסים הרשמית (הכנ"רית) סיגל יעקבי את עמדתה.

מאינסל ויולוס לא נמסרה תגובה.