לעקוץ חבילת פרידה וללכת

משה מכה בסלע

אחרי שש שנים בתפקיד יו"ר שיכון ובינוי ושלושה חודשים כממלא מקום המנכ"ל, באוקטובר 2018 מונה לחמני למנכ"ל הקבוצה. האסיפה שהיתה אמורה לאשר את תנאי כהונתו זומנה לתחילת מרץ 2019, אבל נדחתה ל־24 באותו החודש, לנוכח חילוקי דעות עם המשקיעים המוסדיים. כפועל יוצא מכך, שונמך השדרוג המבוקש בתנאי ההעסקה המבוקשים ללחמני, אולם גם האסיפה הנדחית נדחתה, הפעם למועד לא ידוע. יממה לאחר המועד הרשמי של האסיפה, הכוונה שלא להמשיך את כהונתו של לחמני ולהחליפו בלפידות כבר נודעה ברבים.

המנכ"ל הפורש של שיכון ובינוי לא הספיק להכות בברזל בעודו חם ולפני שהספיק לשדרג את שכרו התחוור לו שהבעלים החדש נתי סיידוף הכין לו הפתעה לא נעימה בדמות לפידות. כעת לחמני מבקש להכות בסלע ולהוציא ממנו מים, על ידי שדרוג תנאי כהונה והעסקה שהוא מעבר לשדרוג הראשוני שבעלי המניות התבקשו לאשר באותן אסיפות שנדחו. מדובר בשדרוג לנוכח מינוי לחמני כמנכ"ל בהשוואה לאלו שקיבל כממלא מקום מנכ"ל.

הדירקטוריון של שיכון ובינוי נימק את התיקונים בתנאיו של לחמני, בין היתר, בכך שהתנאים המשודרגים תואמים לאלו שאושרו למנכ"ל הנכנס לפידות וליו"ר הדירקטוריון תמיר כהן. שוויון הוא ערך חשוב, אך לא די בו כדי להכשיר שרץ בטרפה. זה המקום לציין שהדירקטוריון של שיכון ובינוי מביע הערכה ללחמני, לנוכח מה שמוגדר בזימון האסיפה כתרומת המנכ"ל היוצא לפיתוח העסקי של החברה ולהשאת רווחיה. זאת בנוסף להובלת עסקת המכירה של ADO, שהניבה רווחים משמעותיים.

עידן לחמני בראי המניה

הדרך המקובלת למדוד הצלחה או כישלון בתפקוד של מנהל בכיר בחברה ציבורית היא בחינת מחיר המניה של החברה שאותה הוא ניהל. גם אלו שטוענים שמדובר בגישה פשטנית, לא יכולים להתכחש לעובדה שהמניה היא בבואה להישגי החברה בשילוב עם הציפיות של המשקיעים ביחס לביצועיה העתידיים.

מהיום שלחמני מונה ליו"ר הדירטוריון של שיכון ובינוי ביולי 2012 ועד ליום שבו החקירה בפרשת השחיתות לכאורה הפכה לגלויה בפברואר 2018, המניה של שיכון ובינוי הניבה תשואת יתר משמעותית מעבר למדד המניות וטיפסה ב־108%. אולם יהיה זה משגה לייחס את כל העלייה בשווי החברה ללחמני שכיהן רוב הזמן כיו"ר הדירקטוריון, היות שעד אוגוסט 2015 מי שניווט את שיכון ובינוי והיה הדמות הדומיננטית בקבוצה הוא המנכ"ל באותה העת עופר קוטלר. אם נמדוד את תשואת מניית שיכון ובינוי מהיום שקוטלר הודיע על פרישתו מתפקיד המנכ"ל ועד לפרוץ החקירה נגד בכירי שיכון ובינוי בחשד לשוחד, נגלה שבתקופה שבה לחמני היה הדמות המובילה בשיכון ובינוי, המניה דשדשה במשך תקופה של שנתיים וחצי ועלתה ב־3% בלבד.

אם לשפוט לפי התגמול שדירקטוריון שיכון ובינוי אישר ללחמני עם פרישתו, הכולל הטבות מעבר לתנאי העסקתו בפועל ואף מעבר לשדרוג שבעלי המניות לא הספיקו לאשר, נראה שלחמני זוכה להערכה רבה. זה מוביל אותנו לשאלה המתבקשת — אם הדירקטורים, שחלקם מונה על ידי בעל השליטה, סבורים שהמנכ"ל כל כך מוצלח, איך קרה דבר שבעל השליטה בחר להראות לו את הדלת?

דור המדבר

"סיום הכהונה של המנכ"ל היוצא הנו על רקע הזדמנות שנקרתה בפני החברה לגייס את המנכ"ל הנכנס, מבלי לגרוע מתרומתו הרבה של המנכ"ל היוצא לחברה", כך נכתב בזימון לאסיפת בעלי המניות של שיכון ובינוי. הקורא התמים עלול להתרשם שנתי סיידוף התהלך לתומו ברחוב ושם פגש את לפידות שבמקרה עבר בסביבה, לא כך הם פני הדברים.

בין סיידוף ללחמני התגלעו חילוקי דעות מקצועיים. בעל השליטה רצה לקנות ולהתרחב, המנכ"ל שאף למכור ולהוריד מינוף. סיידוף החליט שהפעילות של שיכון ובינוי באפריקה תישאר, לחמני הוביל את מכירת האחזקה בחברה־הבת ADO.

מעבר לחילוקי הדעות בין סיידוף ללחמני, נראה שהחיסרון הגדול ביותר של המנכ"ל היוצא הוא העובדה שהיה המנהל הבכיר והוותיק ביותר בקבוצת שיכון ובינוי בתקופה שבה החקירה בפרשת השוחד לכאורה בקבוצה הפכה לגלויה. הוא הדמות המזוהה ביותר עם הפרשה מבין כל המנהלים המכהנים בשיכון ובינוי ‑ והאחרון מביניהם שנשאר. הזינוק שנרשם בשער המניה של שיכון ובינוי לא נובע רק מאהבת לפידות, או מאי־אהבת לחמני, אלא מהתחושה של המשקיעים ששיכון ובינוי פותחת דף חדש.

נתי סיידוף צילום: אוראל כהן