האמן יונתן גולד: "עירום תמיד יוצר ציפיות"

שבע דמויות יושבות מאחורי שולחן ארוך כמו בוועדת קבלה. חלק מהן מסתכלות לכיוון הצופה, שהופך להיות ה"נבחן". האחרות עסוקות בטלפון, אחד בשני ואחת מהן אפילו שוכבת כשראשה שמוט על הראש כאילו נרדמה. רק במבט מעמיק יותר מבינים שמתחת לשולחן הדמויות ערומות, איברי המין חשופים ורק נעליים לרגליהם. "יש קלישאה שאומרת שכשאתה עומד למבחן, צריך לדמיין את הקהל או את השופטים ערומים, אבל אז כשאתה עושה זאת, אתה נלחץ אפילו עוד יותר", מסביר בחיוך האמן יונתן גולד את הציור המרכזי בתערוכה החדשה שלו "ועדת קבלה" שמוצגת בימים אלה בגלריה הירקון 19, החלל התל־אביבי של המדרשה לאמנות בבית ברל.

גולד והציור המרכזי ב"ועדת קבלה". "בעולם האמנות יש הרבה השפלות" צילום: עמית שעל

"בציור הזה הבוחנים ערומים רק מתחת לשולחן כי רציתי להדגיש את הדברים שבדרך כלל עושים מתחת לשולחן, כשבטוחים שאף אחד לא רואה, אבל בעצם חשופים לעיני כל", הוא מסביר. "פעמים רבות נכנסות דמויות עירומות לציורים שלי, לא בגלל העירום עצמו אלא מפני שאני מנסה לעסוק בדינמיקה אנושית בצורה כמה שיותר ישירה. ברגע שנכנס עירום נכנס לציור אלמנט של יחסי כוחות ושל מתח. והעירום הזה הוא גם קצת כמו העיסוק שלנו בפוליטיקה - כולנו עסוקים כל הזמן במה רואים ומה לא רואים, מה אנחנו יודעים, מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ומה אנחנו עושים וחושבים שאף אחד לא יראה".

שיטת צביעה ייחודית

גולד (47) הוא אמן פעיל בסצנה המקומית כבר למעלה מעשרים שנה. הוא בוגר מכללת תל חי, אוניברסיטת חיפה, המדרשה לאמנות וה'רייקס אקדמי' באמסטרדם. הוא הציג בתערוכות בארץ ובעולם, זכה במספר פרסים (ובהם פרס שרת התרבות ב־2008) וכיום מלמד במחלקה לאמנות בשנקר ובמכון הטכנולוגי בחולון. הציורים שלו פיגורטיביים, אך נעים על הגבול שבין הריאליסטי למופשט — חלקם נראים מעט 'מרוחים', חלקם לא 'גמורים'. הוא מצייר בטכניקה יוצאת דופן למדי, בצבע שמבוסס על שעווה.

ציור של יונתן גולד צילום: יוני גולד

"חיפשתי דרך להיפטר מהשמן", הוא מסביר, "גם מבחינה סביבתית זה זוועה, זה מצריך המון טרפנטין שכאשר מציירים ציורים גדולים זה מאד לא נעים, וגם מבחינת הניראות של הציור — חיפשתי משהו שייראה מט, ישיר, שיזכיר קצת את החיים. ואז מצאתי מתכון להכנת צבע משעווה שמעבירים אותה באמוניה, כך שהיא הופכת למשחה, ואז מוסיפים לה אבקת צבע. זה עדיף בעיני על הנראות הפלסטית של אקריליק, אבל זה הופך את הציור שלי למאד מוגבל: אי אפשר לעבוד עליו ביותר משלוש־ארבע שכבות, כי אז הוא מתחיל להתפרק. אז אני חייב לגשת לציור יותר מרוכז ולקבל החלטות ברורות. גם זה בעיני יותר דומה לחיים — הזמן מוגבל והאפשרויות מוגבלות".

"לתת יותר כוח לנשים"

ב"זמן ביניים", עבודה נוספת בתערוכה, מציג גולד סצנה שונה למדי: על רקע אדום לא מזוהה לגמרי עומד גבר משפיל מבט שפושט את מכנסיו, כשמאחוריו רק כסא נמוך. "הכסא הנמוך מזכיר לי קצת את פרשת ההשפלה שחווה השגריר הטורקי", הוא מסביר. "הגבר נראה כאילו הוא עומד על במה, יש בו משהו תיאטרלי ובעולם הבמה כמו בעולם האמנות — יש הרבה השפלות, ויתורים שאתה עושה".

בציור נוסף, "החלטות משותפות", מתאר גולד סצנה בה ישובים ארבעה מאחורי שולחן משרדי — כאשר אחת הנשים עירומה לגמרי, אחת לבושה לגמרי ושני הגברים בציור עירומים, כמו חברי הוועדה בציור הראשון — ממתניהם ומטה. "שתי הנשים בציור, גם העירומה וגם הלבושה, נראות יחסית אדישות לסיטואציה. דווקא מי שנראה כאילו הוא מנסה להשתדל ואולי למכור משהו אל תוך הדינמיקה הזו הם הגברים. ניסיתי לייצר סיטואציה בה לנשים יש יותר כוח. בחיי האישיים אני מוקף נשים עם המון כוח ותמיד יש לי התחושה שאם אישה תגיע לפוזיציה מסוימת — היא תהיה טובה יותר מגבר שנמצא בה".

אז למה העירום?

"בין גבר עירום ואישה עירומה תמיד ייווצר מתח, זה תמיד יייצר אצלנו ציפיות".