עמותת אימג'ין מציגה: גיטרה, תופים וכיסא גלגלים

ילנה בלואוס בת ה־22 מנגנת בהרכב מוזיקלי כבר שנה. כלי הנגינה שלה הוא אייפד, שבו כל תו מיוצג בידי צבע וצורה. הצבע קבוע, דו תמיד יופיע על המסך באדום למשל; הצורה משתנה לפי האוקטבה. לבלואוס שיתוק מוחין והיא נעזרת בכיסא גלגלים. הלהקה שלה, שנקראת הרכב מכיל (Inclusive Band) ופועלת בנתניה, כוללת עשרה מוזיקאים, חלקם עם מוגבלות, חלקם לא. "האפליקציה היא כמו פסנתר, לאלה שלא יודעים תווים, כמוני", היא מספרת. מלבד האייפדים, מנגנים המשתתפים עם הצרכים המיוחדים גם על תופים, גיטרה חשמלית, בס, פסנתר, כינור ודרבוקה.

הפעילות של ההרכב המכיל, שהקימה עמותת אימג'ין, מקבלת משנה תוקף לנוכח הנתון העגום, שעלה לכותרות השבוע, שלפיו רק אחד מתוך עשרה הורים מסכים לשלוח את הילד שלו לפעילות בשיתוף ילד עם מוגבלות. הממצא הזה, שעולה מסקר שערכה החברה למתנ"סים, פורסם במסגרת הקמפיין של להקת שלווה, שפרצה לתודעתנו לפני כמה חודשים בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" וסומנה כזוכה, עד שהחליטה לפרוש. חבריה, כולם בעלי מוגבלות, העלו קליפ עם שירם החדש ליוטיוב, אבל אפשרו את הצפייה בו רק לאחד מתוך עשרה.

עמותת אימג'ין שמה לה למטרה לשנות את התפיסה הזאת, וההרכבים המכילים שלה, אחד בנתניה לילדים ואחד בתל אביב לבוגרים יותר, מוכיחים שיש גם מציאות אחרת. "אחד הילדים, שמנגן על גיטרה ומגיע מהחינוך הרגיל, בכלל לא ידע שהוא מנגן בהרכב של צרכים מיוחדים, עד שבאחת ההופעות שמע את המונח 'הרכב מכיל'", מספרת דנה סאיאס, מנהלת פרויקטים בעמותה. "הוא שאל את אמא שלו במה מדובר, כי הוא בן 10, מבחינתו כולם חברים שלו, מי שמנגנת איתו במקרה יושבת בכיסא גלגלים. ככה לדעתי צומחת קבלה אמיתית".

אבל לא כולם רואים את הדברים מהעיניים של ילד בן 10, והדרך להקמת ההרכבים האלה לא פשוטה בכלל. "הילדים מהחינוך הרגיל יכולים לנגן במסגרות מוזיקליות אחרות. למה שיבואו אלינו? זו סוגיה מורכבת". אלה שמגיעים הם בעיקר חברים של הילדים עם הצרכים המיוחדים או כאלה שהוריהם מאמינים בשילוב.

הפוקוס, מבחינת סאיאס, הוא יחס שווה לכולם, כי לכולם יש קשיים. "כשאחד הילדים סיפר לי שהוא אוטיסט וקשה לו, אמרתי לו שזה לא משנה, לכל אחד יש התמודדות. לי למשל יש סוכרת נעורים וכמעט 50% נכות. אני רוצה שהם ילמדו להתמודד עם קשיים".

חברי ההרכב המכיל, תל אביב. מגייסים כספים בהדסטארט בשאיפה להקים הרכב בכל עיר

אחת הבעיות המרכזיות שהאוכלוסיות המיוחדות מתמודדות איתן היא בדידות. "לבוגרים אין הרבה מסגרות פנאי", מסבירה סאיאס. "במסגרות החינוך המיוחד לומדים עד גיל 21, וכשמסיימים נוצר ואקום, הם הופכים לבודדים מאוד. אין להם חוגים, קשה להם למצוא עבודה. ההרכב התל־אביבי שלנו נותן מענה לזה. זה הרבה מעבר לחוג, זו מסגרת שאין להם, והם צמאים לה. כל השבוע הם מתאמנים ועובדים. הם מגיעים מכל הארץ, וזו הסיבה שחשוב לנו לפתוח הרכבים בעוד מקומות. השאיפה היא שבכל עיר תהיה מסגרת כזו. סימנו חמישה כיעד להתחלה". בימים אלה מגייסת העמותה כספים בהדסטארט להקמת הרכבים נוספים.

משום שמדובר במוזיקאים בתחילת דרכם רוב השירים שההרכבים מבצעים הם קאברים. בהרכב התל־אביבי מעדיפים יצירות קלאסיות; בנתניה מתמקדים ברוקנ'רול עם קאברים לאביב גפן ולקווין. בימים אלה עובדים חברי ההרכבים עם הדג נחש, ומצלמים ביצוע משותף לשיר "שמש".

שירלי וינר, מייסדת העמותה, מספרת על רגע מכונן. "במפגש ההיכרות עידית (בת 43, על הרצף האוטיסטי), היתה מבוישת וביקשה רק לצפות. לא היינו בטוחים אם היא תצליח להשתלב בהרכב, אבל החלטנו לא לוותר. לאחר כמה מפגשים הקסם קרה! עידית התיישבה על הפסנתר והחלה לנגן, בהתחלה קטע קצר ואז ממש קטע שלם. היא התמידה להגיע בכל שבוע, ובסוף השנה עלתה למופע סיום מרגש. ההורים שלה לא האמינו. זה היה רגע שאי אפשר לתאר במילים. מוזיקה היא קסם שמשנה אנשים, שעוזר להם להיפתח, לפתח את התקשורת, לחזק את הביטחון ולהרגיש שווה ונראה".