טינדר ב-43 אינץ': איך עושים טלוויזיה למילניאלס?

אבא, תכבה את החדשות, יש לי מאצ'

יש המצאות שהן כמו גלגל או פטיש; מאז פיתוחן לא השתנו צורתן ועיקרון הפעולה שלהן פשוט משום שלא היה בכך צורך. במשך שנים רבות, חשבו יצרניות המכשירים שגם הטלוויזיה שייכת לרשימה. בעשור האחרון נעורו מהפנטזיה הזאת: אנשים אמנם אוהבים מסכים ולא מצליחים להתנתק מהם, ואוהבים סרטים וסדרות - אך הסלון ננטש; כולם לוקחים את המסך איתם בכיס. Sero, מוצר חדש שהציגה סמסונג מראה עד כמה חריף המשבר של היצרניות בתחום: טלוויזיה למילניאלס, כזו שפשוט מסתובבת ו"עושה את עצמה" סמארטפון.

ה-Sero של סמסונג צילום: Samsung

עוד לפני עשרים שנה ויותר גילו המשווקים שקשה מאוד למכור טלוויזיה חדשה: אנשים קונים אחת ומשתמשים בה עד שהיא מתפרקת. ואם תתפרק מוקדם, יעברו למותג אחר שנחשב אמין יותר. מה עשו? פעלו בשני אפיקים: הראשון הוא הטכני, בו הוצגו דגמים עם רמקולים טובים יותר, תצוגות טובות יותר ומידות קטנות יותר - מה שהיה יקר בדורות הראשונים.

השני הוא השיווקי, בו ניסו להציג בקמפיינים הילה של חדשנות ממש בכל מחיר. למשל, לפני עשרים שנה הוצג במרכז קמפיין של טושיבה רכיב עיבוד תמונה בשם +Reasolution, שלא אמר כלום לקהל הרחב אך נתן תחושה של איכות וקידמה. בהמשך, נכנסו לתמונה אלמנטים של פורמט תצוגה: HD Ready ו-Full HD, והבדלים שאפשר לראות בקלות. אבל מהפכת המובייל יצרה מצב בו המתחרה אינו הטלוויזיה שכבר יש לצרכן, אלא הטלפון שלו - ולכך לא היה ליצרנים מענה.

פרסומת לטלוויזיה של סוני מלפני עשר שנים צילום: Sony

קטגוריית הפרימיום קיבלה שיפורים כמסכים מעוקלים ותצוגות תלת ממד, שלא משכו את הקהל הרחב על אף שהשינוי היה בולט ומשמעותי; למה לו לצרכן לשים הרבה כסף על מסך חדש בסלון, כשיש לו מסך שבא איתו לכל מקום ובו הוא גם ככה צופה ברוב התכנים?

קטגוריית הטלוויזיות החכמות היוותה התפתחות טבעית של התחום, והפכה לסטנדרט. ואולם, לרוב יעדיף המשתמש את האפליקציות שבאייפון שלו על פני אלה שבמסך שבסלון. ממשק המגע של הסלולרי הוא הרבה יותר נוח, וחוויית השימוש אישית יותר; אפשר להגניב הצצה בטינדר כשאתם יושבים עם המשפחה בסוף השבוע בסלון. זה קצת פחות טבעי כשצריך לקחת את השלט, ולהגיד לאבא "רגע, אני כבר מחזיר לחדשות, אני רק צריך לבדוק אם אדוארדו ענה לי".

גם התלת ממד לא תפס צילום: בלומברג

ולכן, הטלוויזיה החדשה של סמסונג נראית כהתפתחות כל כך אבודה ומבולבלת; מילניאלס לא מוותרים על הטלוויזיה משום שהיא לא מספיק דומה לסמארטפון, אלא משום שהיא לא מייצרת עבורם די ערך. מה אפשר לעשות בטלוויזיה במבנה סמארטפוני, לשקף את המסך ולעשות סווייפים בטינדר על תצוגת 43 אינץ'? ובדיוק כמו כל הדגמים החדשניים, גם המוצר הזה יקר מאוד: החל מ-1,623 דולר. ואם לא די בכך, מסך על ציר הוא בעל שחיקה טבעית, מה שמצמצם את אורך חיי המוצר ופותח פתח לתקלות חדשות.

כואב להגיד, אך אני סבור שלא יימצא פיתרון לבעייה של יצרניות הטלוויזיה. הטרנד האחרון הוא 8K, רזולוציה מדהימה שכפולה מ-4K - פורמט שאפילו עבורו אין יותר מדי תכנים. סמארטפונים תמיד יציעו יתרון פונקציונליות, ומעבר לפינה נמצאים פיתוחים כמשקפי VR במחיר נורמלי - מה שמונף כחרב מעל לצוואר קטגוריית הטלוויזיות.

מסך 8K מוצג בתערוכת CES של השנה שעברה

אבל יש גם טוב במצב הזה: יצרניות שמתפתלות כדי לפתח קונספטים חדשים שיצילו קטגוריית מוצר יכולות לעלות בטעות על המצאות מגניבות ביותר, כאלה שאפשר יהיה לשלב במכשירים שאנשים אוהבים, אפילו המילניאלס שביניהם.

קצרצרים

1. חוקי העבודה בניו יורק ממשיכים לטלטל את חברות שיתוף הנסיעות: לפי דיווח של אתר פוליטיקו, אובר וליפט חדלו מלגייס נהגים חדשים לשירותיהן, כדי שלא יצטרכו לשלם להם את השכר המינימלי שמחייב החוק המקומי. עיריית ניו יורק קבעה שאף נהג שלהן לא ישתכר פחות מ-17.22 דולר לשעה, לאחר מסים - והחברות לא יכולות לעמוד בכך מבחינתן. אלו הן חדשות טובות: ענקיות שיתוף הנסיעות בנו את עצמן על ניצול הנהגים, והצגתם כעובדי קבלן שלא זכאים לתנאים סוציאליים ומשכורת מינימום. זה לקח הרבה זמן, אך הרגולטור התעורר והעמיד אותן במקום. נקווה שערים ומדינות רבות יאמצו חקיקה שכזו וישימו סוף לקומבינות.

משכורת מינימום? הגזמתם. אובר צילום: yahoo

2. מחוקקים אמריקאים מפעילים לחץ על רשות התעופה האזרחית של ארה"ב (FAA) להשלמת מעטפת רגולטורית הולמת להגבלת הפעלת רחפנים. קבוצת סנאטורים בהובלת הדמוקרט אדוארד מארקי שלחה מכתב תלונה למשרד התחבורה האמריקאי, בו נטען שהרשות היתה אמורה להחיל נהלי רחפנות עד יולי 2018, ושהזמן דוחק; בששת החודשים האחרונים ארעו כמה וכמה מקרים בבריטניה ארה"ב בהם רחפנים זמזמו להם מעל למסלולי המראה בנמלי תעופה והובילו לסגירת השדות. המעטפת החקיקתית תאכוף רישום בעלי רחפנים, כך שיהיה הרבה יותר קשה לחבל כך בפעילות שדות תעופה ולברוח מבלי להיענש. בנוסף, חשובה חקיקה שכזו לקידום תשתיות משלוחי רחפנים, תחום שצובר תאוצה בזמן האחרון עם השקת פיילוט נרחב של Wing מבית אלפבית.   

3. עיריית לוס אנג'לס השיקה תוכנית חביבה מאוד, שמסייעת לאיתור קשישים בעלי דמנציה שעלולים ללכת לאיבוד. מאז אוקטובר שעבר נכללו בה 250 קשישים, שבני משפחותיהם יכולים לדעת היכן הם בכל רגע נתון. התוכנית הושקה בעקבות מקרה טרגי מ-2016, בו הלכה לאיבוד חולת אלצהיימר בת 55 במהלך ביקור במוזיאון האמנות העירוני. בעלה ניסה לאתר אותה ורתח מזעם כשראה שלרשויות אין כל דרך יעילה לסייע לו. למרבה הצער, היא נמצאה מתה לאחר חמישה חודשי חיפושים. הטכנולוגיה שמפעילה עיריית לוס אנג'לס מוכרת ובדוקה היטב בשטחה: צמידי מיקום מהסוג שמתקינים על רגלי אסירים בסכנת בריחה.