אגדה שהיתה באמת: למה אין לי ארון חכם שמקפל את הבגדים לבד?

אנשי הארון

חברת Seven Dreamers היפנית הודיעה על פשיטת רגל; נכסיה יימכרו, עובדיה הולכים הביתה, ומשקיעיה - ביניהם פנסוניק - יכולים רק לדפוק את הראש בקיר. על פניו, עוד כישלון מני רבים; סטארט-אפים קמים ונסגרים כל יום, וזוהי דרכו של עולם. אבל על סבן דרימרס באמת חבל לי: היא כמעט פתרה לי את בעיות ארון הבגדים.

לפני כשנתיים הציגה החברה את Laundroid, ארון בגדים רובוטי חכם. הוא יודע אילו בגדים הכנסתם אל מגירה בחלק התחתון שלו, מקפל אותם בעזרת זרועות רובוטיות, מעביר אותן למדפים באמצעות מסילות ומסועים, ומקיים חזון אחרית-ימים: ארון בגדים שהוא תמיד מסודר, תמיד נקי, ותמיד אפשר למצוא בו מה שמחפשים.

כרווק ותיק, ארון הבגדים שלי נראה גם ביום טוב כאילו עבר ניסוי בתחמושת נפיצה, ולכן ה-Laundroid מיד נכנס לרשימת הקניות שלי. מייסד החברה, שין סקאנה, הציג בתערוכת CES שעברה דגם של הארון שתומחר ב-16,000 דולר, אך הבטיח שבקרוב יעלה פחות מאלפיים. בזמנו הופתעו כלי התקשורת: סידור בגדים בארון נשמע כמלאכה פשוטה ואגבית, אך בשביל רובוט זה אתגר כמעט בלתי אפשרי.

צריך לזהות למשל מה ההבדל בין חולצה ובין גופייה, להניח אותה כך שיתאפשר קיפול, לבצע קיפול ולשנע את הבגד למקום הנכון. וכל הרעיון הוא להשליך את הבגדים בלי להכין אותם מראש לפרויקט הקיפול הרובוטי, שהרי אז מה הטעם בארון עצמוני. אז סבן דרימרס מילאה את הארון שלה בחיישנים וזרועות, מה שצמצם את מספר הבגדים שהוא יכול להכיל. ובשלב הזה, הפך מארון בפני עצמו למודול שמתחבר לארונות קיר, מה שלא בהכרח מתאים לכל בית וכל ארון שהרי אין תקן אחיד לארונות קיר. סבן דרימרס רצתה גם שהארון יזהה ספציפית כל בגד ויקטלג אותו לפי בן המשפחה שלובש אותו, כדי שלא יווצר מצב בו צריך להתחיל לחפש היכן נמצא פריט ספציפי.

סבן דרימרס מייצגת גישה בעיצוב טכנולוגיה צרכנית, לפיה אפשר לתפור מוצר ספציפי לביצוע מלאכה ספציפית ולחסוך כך משאבי פיתוח. אם היתה מנסה לבנות למשל, רובוט-עוזרת-בית שמסוגל להסתובב בדירה ולעשות מטלות כמו קיפול בגדים, לצד מטלות אחרות, היה עליה ללמד אותו הרבה מאוד. לו היתה מצליחה, אפילו באופן חלקי, יכלה להציע את הרובוט הזה כפיתרון שמבצע מטלות שונות בבית, כשכל מטלה יכולה למשוך קהלים אחרים בפני עצמה.

אבל גם ההתמקדות במלאכה בודדת, ובניית כל המוצר סביבה, לא מבטיחה הצלחה וסבן דרימרס פשוט כיוונה גבוה מדי: כדי ליצור ארון כזה צריך מערך מצלמות וחיישנים מאוד רגיש, יכולת בינה מלאכותית שעדיין לא פותחה, וכמובן מערך ייצור ושרשרת אספקה יעילים בצורה שיצמצמו את המחיר. אני סבור שאין בעולם חברה שמסוגלת לייצר ארון כזה בימים אלה, ואהיה מופתע לטובה לגלות שאני טועה.

אבל יש גם חדשות טובות - מישהו ניסה, וזה מאוד חשוב. אני סבור שבעתיד תפציע קטגוריית הארונות החכמים, שאולי תתבסס על שילוב בין כמה רכיבים חכמים שכל אחד מבצע מלאכה אחת: למשל, תג בגד חכם שאומר למערכת אם הוא חולצה או תחתונים, קולב חכם שמזהה האם הבגד שייך לך או לאשתך ומה שיעור השימוש בו, מכונת כביסה שמקפלת סדינים לחצי כדי להקל על קיפולם בארון החכם ועוד. בסופו של דבר, הטכנולוגיה תנצח - ואני אגשים את חלומי: לשלם כסף כדי שלא להיאלץ לסדר את הארון כמו בן אדם.

ג'ק ואני

יום מעניין עבר אתמול על מנכ"ל טוויטר, ג'ק דורסי; הוא הגיע לחדר הסגלגל בבית הלבן ביחד עם כמה ממנהלי הרשת החברתית, וביחד פגשו את נשיא ארצות הברית. לפי הודעה שפרסמה החברה, הנשיא ביקש לשמוע על פעולות טוויטר לצמצום השיח הבעייתי לגווניו, כהכנה למערכת הבחירות של 2020. זוהי מטרה ראויה וסיבה טובה מאוד לפגישה. אבל לפי מקורות הוושינגטון פוסט, הסיבה לפגישה היתה הרבה יותר - בהיעדר מילה אחרת - טראמפית; הנשיא כעס על כך שטוויטר מוחקת לו עוקבים ובהיותו האיש החזק ביותר בעולם, ביקש לדבר עם האחראי.

דונלד טראמפ צילום: רויטרס

לדברי מקור, חלק משמעותי מהפגישה עסק בנושא הזה, והחברה השיבה שהיא מוחקת חשבונות מזויפים וכאלה שמפיצים ספאם ותוכן פוגעני.  כבר זמן רב שטראמפ מאשים את טוויטר בכך שעיוותה את חוקי המשחק לרעתו: היא מצנזרת וחוסמת את התומכים שלו, מוחקת חשבונות שעוקבים אחריו והמנהלים בה מביעים עמדות ליברליות, כך שמבחינת הנשיא ברור שהכל קונספירציה נגדו. מחוקקים רפובליקנים זימנו את דורסי להעיד ולהסביר את עצמו, והלה אמר שלטוויטר אין הטיה פוליטית ושמי שמצונזר, נמחק או נחסם הוא מי שעובר על חוקי הקהילה.

לטוויטר, הסביר דורסי, אין כל עניין בקידום דעה אחת על פני דעה אחרת. יש בכך הרבה היגיון; היא רוצה כמה שיותר משתמשים פעילים לגיטימיים, שמקליקים על פרסומות פעילות לגיטימיות. כך היא עושה את הכסף שלה.

ג'ק דורסי צילום: רויטרס

אבל חוקי המשחק בהחלט עוותו בידי טוויטר; אם דונלד טראמפ לא היה נשיא ארצות הברית, הוא היה נבעט במגף מסומר מהרשת החברתית על המוני ציוצי הסתה, גזענות, שנאה, האשמות שווא, שקרים ופייק ניוז. טוויטר עברה על חוקיה-שלה כדי לאפשר לו להמשיך לפזר את הציוצים שלו באין מפריע. והם בהחלט מפזרים: כל מחקרי הבוטים והפייק ניוז הרלוונטיים וכל פעילויות האכיפה של הרשתות החברתיות גילו שרוב החשבונות הפיקטיביים מפיצים תוכן שתומך בטראמפ או מלבה את האש כשהוא מעלה עמדה או דעה קיצונית - מה שקורה בערך פעם בכמה ימים. המושכים בחוטים הם שחקנים זרים כרוסיה ושחקנים מקומיים כתנועות ימין קיצוני, וכמובן שכולם עוקבים אחריו.

הנשיא, שמאוד מוטרד מהפופולריות שלו ברשת, לא לוקח בחשבון שאולי החשבונות שנמחקים מזויפים ולכן נמחקים. ואולי, אולי היה משיג יותר תמיכה ולגיטימיות אם היה יוצא נגד החשבונות המזויפים הללו ומסביר שמי שמאמין בצדקת דרכו לא צריך להתחבא. יש הרבה דברים שאפשר לעשות במקרה הזה, אבל צריך לרצות לעשות. וכרגע, יכולים טוויטר והציבור רק להיאנח על שהגמל לא מזהה את דבשתו, ולתהות אם אי פעם זיהה אותה בכלל.

זו לא הציפור, אלו הצייצנים צילום: depositphotos

ואקנח בעוד אנחה: האם מישהו כאן יכול לדמיין מצב בו ראש ממשלת ישראל פונה לטוויטר ומבקש לדבר עם האחראי כי נדמה לו שמישהו שם פוגע בפופולריות המקוונת שלו? האם אתם יכולים לדמיין את ברק אובמה, ג'ורג' בוש הבן, ביל קלינטון או ג'ורג' בוש האב עושים דבר כזה? עמנואל מקרון? ג'סטין טרודו? אנגלה מרקל? מנהיג כלשהו של מדינה דמוקרטית כלשהי? אני מנחש שלא. מצד שני, זה משהו שטבעי לדמיין את קים ג'ונג און או ולדימיר פוטין עושים. וזה המצב בימינו; המנהיג המבולבל של העולם החופשי עורך שיחות נזיפה כאוטוריטר.

קצרצרים

1. סמסונג הודיעה אתמול שתדחה את השקת הגלקסי Fold המתקפל שלה, כדי להבין איך קרה שמסכי כמה מכשירים פשוט כשלו בידי סוקרים מקצועיים. היא לא פרסמה מועדי השקה חלופיים, אך AT&T עשתה זאת עבורה: הספקית הודיעה למשתמשים שנרשמו להזמנה מוקדמת שמכירת הגלקסי ההיברידי תתחיל ב-13 ביוני. לא בטוח שזה אכן המועד הסופי, שכן הספקית לא הגיבה עניינית לפניות כלי תקשורת בנושא; תחת זאת, מסרה שהחוק מחייב אותה לעדכן משתמשים בשינוי במועדי הפצה של מוצרים. לא, התשובה הזו בכלל לא חשודה.

גלקסי Fold בידי סוקר צילום: איי פי

2. נציגי גוגל הוזמנו להעיד מול ועדת המסחר של הסנאט על פרקטיקות איסוף נתוני המיקום של החברה. המחוקקים חושדים שגוגל אינה מאבטחת כראוי את מסד הנתונים העצום שלה, שבין השאר מראה תנועה ומיקום של משתמשים ובחלק מהמקרים כולל תיעוד של עשר שנים ויותר. אם לשפוט לפי העדויות האחרונות של החברה בבית הנבחרים, אהיה מופתע אם תצא משם עם עונש או משימות לביצוע; המחוקקים לא מבינים איך היא עובדת והיא מצליחה לחמוק בקלות מכל דרישה, שאלה וטענה.

3. עוד תבוסה לארה"ב: למרות מאמצי ממשל טראמפ להרחיק ולהחליש את וואווי במדינות שהן בעלות בריתה, חתמה תרזה מיי על צו שמתיר לוואווי לקחת חלק בבניית תשתית הדור החמישי בבריטניה. כנראה שהאנגלים היו שמחים לו יכלו להתבסס על ספק אחר, אבל לוואווי יש טכנולוגיה מתקדמת יותר משל מתחרותיה, ואסור לממלכה המאוחדת לפגר בתחום ה-5G. גורמים בסוכנויות המודיעין והביטחון של בריטניה הזהירו לא פעם מפני ריגול ממשלתי סיני שיתבצע דרך מערכות וואווי, בעוד החברה טענה שלעולם לא התבקשה לעשות כן, ושהיתה מסרבת לבצע מהלכים תומכי ריגול.