חקר ביצועים: הממשלה החדשה, בצלאל סמוטריץ' ובר רפאלי

הממשלה הבאה - אין למה לצפות

זה היה שבוע מפתיע ברשתות החברתיות. אולי כי אביב, אולי ברוח החג, פתאום נראתה איזו אופטימיות: הגולשים קראו לשר הבריאות לטפל בדחיפות בנושא X, או לשר התחבורה להציב בראש סדר העדיפויות את עניין Y, או לאוצר לטפל טוב יותר באוכלוסייה Z. אבל X, Y וגם Z, והמצוקה במערכת הבריאות, והפקקים, והרכבת, ויוקר המחיה - כל אלה איתנו כל הזמן, והממשלה הקודמת לא טיפלה בהם, לעתים רק החמירה את מצבם. ובכל זאת, אותן מפלגות נבחרו שוב, ותכף ירכיבו ממשלה דומה למדי, אולי אפילו עם אותם שר בריאות ושר תחבורה ושר אוצר שניהלו את כל המערכות הקורסות האלה. לכן הקריאות האופטימיות לשינוי נשמעות תמוהות למדי. כמו לנסות לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.

אתי אפללו

בנימין נתניהו צילום: Ariel Schalit

מחלקים תיקים

שר ההייטק - כי הגיע הזמן

אם כבר בנימין נתניהו נדרש לחלק עוד ועוד תיקים לעוד ועוד רסיסי שותפות קואליציוניות כדי להרכיב ממשלה, אולי כדאי לנצל את ההזדמנות ולהקים סוף סוף את משרד ההייטק. לענף שאחראי לחצי מהיצוא של ישראל ולהכנסות של עשרות מיליארדי דולרים אין משרד שדואג לחזק ולקדם אותו. למה לחקלאות ולתיירות כן, אבל להייטק לא? למה צריך להסתפק ברשות החדשנות, שאינה משרד ממשלתי, ובמשרד הכלכלה, שיש לו שלל עניינים אחרים על הראש? התחרות בעולם גוברת, וכולם (ממשלות, חברות והציבור עצמו) עסוקים בשאלות הנוגעות לרגולציה על ענף הטכנולוגיה - מיסוי והקלות, פרטיות ואבטחת מידע, שימוש זדוני ומכירה לרודנים, ועוד ועוד. כדי להבטיח שישראל תמשיך להוביל בתחום, ותשרוד את השינויים הרחבים שהוא עובר, דרוש משרד שיטפל בכל הסוגיות האלה, ורצוי גם שר שמבין משהו בכל זה.

מאיר אורבך

הקרב על תיק המשפטים

סמוטריץ - מאור פנים חשוך

בצלאל סמוטריץ, שחומד את תיק המשפטים, מציג עצמו כליברל שוחר הידברות. כך גם הציג אותו פטרונו, הרב חיים דרוקמן, בראיון לגל"צ ביום שאחרי הבחירות. כשנשאל הרב אם הליברליזם הזה יחול גם על להט"בים השיב: "עד כאן, זה נוגד את חוקי הטבע וחוקי התורה". סמוטריץ אולי לא יגיד את זה באופן מפורש כל כך - יש לו דרכים אחרות להתגזען ולפסול כל מי ששונה ממנו - אבל אסור להאמין למאור הפנים החביב שהוא מנסה להפיץ כעת. אם יקבל את משרד המשפטים, גורלם של הלהט"בים, של אזרחים רבים אחרים ושל מערכת המשפט כולה יהיה כגורל הגדיים האומללים שאנשי מחנהו מסתובבים איתם בימים אלה ליד הר הבית.

משה גורלי

בצלאל סמוטריץ' צילום: תומריקו

עזיבה מטרידה בפסגות

עבאדי־בויאנג'ו - דרושה בדיקה

"כלכליסט" חשף השבוע כי מיכל עבאדי־בויאנג'ו, יו"ר פסגות, תסיים בקרוב את תפקידה אחרי קצת יותר משנה. בבית ההשקעות סיפקו הסבר מכובס של "הבדלי גישות" בין עבאדי־בויאנג'ו לזהבית כהן, מנכ"לית קרן איפקס המחזיקה בפסגות, אבל ההסבר רחוק מלספק. מדובר אמנם בחברה פרטית, אבל גם בבית ההשקעות הגדול בישראל, שמנהל עשרות מיליארדי שקלים של כספי ציבור. ולכן יש לנהוג בה כמו בחברה ציבורית: זכותו של הציבור לדעת מה בדיוק קורה בחברה, כשהיו"ר, שבין השאר אחראית לממשל תאגידי תקין, עוזבת על רקע מחלוקת עם בעלים דומיננטיים שלחוצים למכור את החברה. הממונה על שוק ההון מחויב לברר את העניין, כפי שבדק גם את הנסיבות להתפטרות החריגה של יו"ר מגדל וכפי שהוא בודק את מערכת היחסים בין הבעלים ליו"ר באיילון. ואחרי שהוא בודק, עליו לספק את המידע לציבור, ולהחליט אם יש צורך בהתערבותו.

רחלי בינדמן

מיכל עבאדי-בויאנג'ו צילום: אלכס קולומויסקי

"שימור" על חשבון הדיירים

אגרובנק - איך לא לתכנן

פרויקט הפינוי־בינוי הגדול בארץ, במתחם אגרובנק בחולון, הושלם רק לאחרונה, וכבר מעורר את זעם הדיירים והשכנים. שמונת הבניינים שבו נבנו בצפיפות גדולה, מחשיכים זה את זה, מציצים זה אל זה, כמעט נוגעים. זה קרה משום שכדי שלא לפגוע "באופי של השכונה", הבנייה הוגבלה לשבע קומות, מה שחייב את היזמים לבנות כמה שיותר דירות בתוך מגבלות השטח והגובה. בניין אפשר לשמר, אבל לא "אופי של שכונה" שהולכת לפינוי־בינוי. ואם העירייה רצתה להותיר משהו מהתחושה הכפרית כביכול של האזור, היה סביר הרבה יותר לבנות פחות בניינים עם 30-20 קומות, ולהשאיר שטחים פתוחים לפארק ומבני ציבור. את אגרובנק כבר אי אפשר להציל; אבל היא יכולה לשמש תזכורת תמידית לעיוותים התכנוניים שרשויות יוצרות באמצעות הגבלות משונות בשם ה"שימור". קצת פחות היצמדות למה שצריך להשתנות וקצת יותר מחשבה על דיירי העתיד יעשו את העבודה.

נמרוד בוסו

הדוגמנית תיאלץ לשלם מס

רפאלי - פאתט

אנשי עסקים אוהבים לספור ימים. לא את ימי העומר, ולא את הימים הבטוחים, אלא את אלה שבהם הם שוהים בארץ. זה הכלי הבסיסי ביותר להקטנת תשלומי מס - להוכיח ש"מרכז החיים" שלך בכלל במקום אחר. אבל כשאנשי עסקים משתמשים בו, הם לרוב מקפידים על פרופיל נמוך; בר רפאלי, לעומת זאת, ניסתה להשתמש בו בעודה ניזונה מהחשיפה. השבוע היא גילתה שאי אפשר גם לנסות להישאר מתחת לרדאר וגם להצטלם לכל רדאר בסביבה, של כלי התקשורת, צלמי הפרסומות והסמארטפון הפרטי שמיד מעלה לאינסטגרם. בדרך היא בזבזה ותבזבז כספי ציבור, על המשפט שהסתיים והערעור המתוכנן. בעקבותיו אפילו שופטי בית המשפט העליון יצטרכו לעסוק בשטויות האלה של לאונרדו דיקפריו ומגדלי YOO. גם אם איכשהו הערעור יתקבל ורפאלי לא תצטרך לשלם, במאבק המביך הזה היא איבדה לעד כל שארית של פאסון וסטייל.

סופי שולמן

בר רפאלי צילום: יריב פיין וגיא כושי

מאות נרצחים במתקפה

טרור בסרי לנקה - ניצחון הרעיון

310 בני אדם נרצחו, נכון ליום שלישי, במתקפת הטרור בסרי לנקה. ארגון טרור מקומי של אסלאמיסטים קיצונים קיבל אחריות על שבעת הפיגועים שבוצעו בשלוש ערים, ולא ברור אם שלוחות של דאעש היו מעורבות בהם. מומחים יודעים להסביר שהתבוסה של דאעש בסוריה ובעיראק הובילה לנדידה של לוחמים ושל ידע למדינות אחרות באסיה ובאירופה, אבל אלה לא רק כוח האדם והניסיון: היצוא העיקרי של דאעש הוא הרעיון. כל פיגוע של אסלאם קיצוני, בכל מוקד בעולם, מבסס את הרעיון הזה חזק יותר אצל קהל היעד, ממסמר את החזון של ניצחון האסלאם, של מאבק במערב, בקידמה, בערכים ליברליים, בדתות אחרות. וההיסטוריה כבר הוכיחה כמה מסובך, אולי בלתי אפשרי, להילחם ברעיון.

רן אברמסון

מתקפת טרור בסרי לנקה צילום: AP

השריפה חידשה המחאה

האפודים הצהובים - להבות אחרונות

ימים אחדים אחרי שהנוטרדאם נשרפה האש חזרה לרחובות פריז, כשמפגינים הבעירו מכוניות, אופנועים ומחסומים. הרס הקתדרלה סיפק למחאת האפודים הצהובים את הדלק להתלקחות מחודשת: הנשיא עמנואל מקרון קרא לציבור להתגייס לשיקום המבנה, עשירי צרפת וגם אזרחים מן השורה מיהרו לתרום כ־900 מיליון יורו, והמפגינים ניסו, בכל כוחם, להזכיר שלעניים אף אחד לא דואג, לא בממשלה, לא בקרב בעלי ההון ולא בציבור הרחב. בהמשך הצטרפו למחאה גם ארגונים למען חסרי בית, בני אדם שמתחננים לגג מהמדינה בשעה שכולם עסוקים בגג הכנסייה. המחאה נוגעת ללב, הסימבוליות מרשימה, אבל אין לה סיכוי: לכולם יהיה הרבה יותר קל לתקן את הצריח של קווזימודו מלדאוג לבני דמותו העכשוויים ולשקם מערכת סוציאליסטית שלמה שהתעקמה תחת משקל ההון על השלטון, במיוחד זה של מקרון, "הנשיא של העשירים".

תמר טוניק

מחאת האפודים הצהובים בפריז צילום: גטי אימג'ס