המפץ הקטן: מילים במקום טילים

 בסוף 2014 קיבל העיתון הבריטי "טלגרף" החלטה חריגה: אחד הזוכים שהכתיר ברשימת "הספרים הכי טובים של השנה" היה בכלל משחק מחשב בשם "80 Days" של סטודיו Inkle, המבוסס בחופשיות על הרומן הקלאסי של ז'ול ורן "מסביב לעולם ב־80 יום". והיתה להם סיבה טובה. התסריט של המשחק באורך כ־500 אלף מילה, שקול לחמישה רומנים לא קצרים, והוא היה הרפתקה טקסטואלית, סוחפת וכתובה נפלא. המשחק, שבו השחקן גילם דווקא את פספרטו, העוזר הנאמן של ההרפתקן הג'נטלמן פיליאס פוג, אמנם לא כלל יותר מדי משחקיות — בעיקר תכנון מסלולים וניהול משאבים לחציית העולם כנגד דדליין לוחץ — אבל הטקסט שלו עשה כבוד למילה הכתובה שחריג לז'אנר, והעמיד אותה במרכז.

"Heaven’s Vault". המילים הן חברות של השחקן, אבל גם אויבות

כעת יוצא לשוק הפרויקט החדש של אותו סטודיו, "Heaven’s Vault", ולוקח את היחס למילה הכתובה שלב נוסף קדימה — עיקר המשחק עוסק בפיענוח של כתב חרטומים פיקטיבי (ודרכו, כמובן, גילוי סודות של אימפריה אינטרגלקטית עתיקה). בעוד ש־"80 Days" היה כל כולו דהירה אל עבר המטרה, "Heaven’s Vault" הוא מאד איטי ומהוסס. כל תחומיו מזדחלים, מהורהרים: בניית העולם, הדיאלוגים שמופיעים על המסך, ההליכה של אליה, הגיבורה שלו. זה קצב שהולם משחק שמתמקד בארכיאולוגיה, הרבה יותר ממשחקים כמו "טומב ריידר" או "Uncharted", שבהם הארכיאולוגים היו גיבורי אקשן סטייל אינדיאנה ג'ונס. העבודה הסיזיפית של אליה דומה יותר לאנשי מקצוע מהעולם האמיתי, כלומר חוקרים עדינים מהאקדמיה.

"Heaven’s Vault" הוא, כמובן, לא הקווסט הראשון שמציב בתוכו פאזל של פיענוח צופן, אבל כאן "שפת העתיקים" הבדויה היא לא עוד משהו לשבור עליו את הראש, אלא לב ליבו החי והפועם של המשחק. השפה הזאת היא חוויה בלשנית של ממש: כל מילה מבוססת על כמה סמלים שלכל אחד מהם משמעות משלו. מלאכת הפיענוח היא שילוב מופרע בין משחק זיכרון, אינטואיציה ומעקב קפדני אחר ההיסטוריה של העולם. למשל — ספוילר קל — במילה "אלוהים" ובמילה "קדוש" מופיעים שילובי קווים זהים, אבל בגלל שבאותה אימפריה עתיקה סגדו למים, אלמנטים מסוימים מאותן מילים מופיעים גם במילה "נהר". התהליך הזה נשמע אולי קצת כבד ומסורבל, אבל ככל שמתקדם המשחק, הולכת ומתחברת השפה, שבנויה באופן מהודק עם היגיון תחבירי של ממש. ועד סופו, גם אתם תדעו לקרוא אותה.

"80 Days". הרפקתה סוחפת שכתובה באורך של 5 רומנים

לא הכל מושלם ב־"Heaven’s Vault". הגרפיקה המינימליסטית משונה ומכוערת (אבל באופן די חינני), ויתרה מזאת השליטה במשחק איומה באופן שלא נראה מאז הניינטיז — במקום לחקור את העולם בסקרנות ובנחת, לעיתים תכופות מדי כל הכוח הולך על לנסות לנווט את אליה בין אבנים גדולות על איזשהו ירח נידח, בעוד היא לחלוטין מסרבת להסתובב לכיוון אליו היא אמורה ללכת.

אבל אלו הן תלונות זניחות, שלא באמת פוגמות בהישג הגדול של אחד הסטודיואים הכי מקוריים שפועלים כיום — במקום למחזר את ההצלחה של "80 Days" ולתת לנו עוד הרפתקה היפר־ורבאלית, Heaven’s Vault דווקא מתקמצן במילים. השפה עדיין במרכז הבמה, רק שכאן המילים הן חבר ואויב, משהו לשבור עליו את הראש בעצבים או להתפעל ממנו כשפתאום מסתדר משפט חדש שמגלה לך משהו חדש על העולם.