אחרי הבחירות: חובה לקדם מדיניות דיור חברתית
יש להתייחס לאוכלוסיות הזכאיות לדיור הציבורי ולדיור בהישג יד, בדגש על בעלי הכנסה נמוכה וגם לקדם מסלול חדש להתחדשות עירונית רחבה בפריפריה
סוגיית הדיור נותרה מרכזית בסדר היום האזרחי: על אף סימנים ראשונים להאטה בקצב עליית מחירי הדיור, אלו עדיין גבוהים עבור חלקים גדולים באוכלוסייה; מחירי השכירות עולים בהתמדה; על אף רכישת כמה אלפי דירות לדיור הציבורי, מאגר הדירות עודו מדולדל בהשוואה למדינות ה-OECD; ועתידה של תוכנית "לגור בכבוד" ביחס לדיור הציבורי אינו ידוע.
כל אלו מביאים לכך שיותר ויותר אוכלוסיות – בראשן חלשות – מתקשות לעמוד בנטל עלויות הדיור או נדחקות אל השוליים הגיאוגרפיים והחברתיים של המדינה. מחוץ לאזורי ביקוש, המדינה לא מצליחה לייצר שינוי משמועתי באמצעות השוק הפרטי ועד כה לא הונחה תשתית מתאימה לקידום מיזמי התחדשות עירונית בהם.
התמקדות במצעי המפלגות מאפשרת לשרטט את התחומים בהם הגורמים הפוליטיים מתכוונים להשפיע על התחום. רוב המצעים כוללים התייחסויות לזוגות צעירים ובכך צפויים להניב תכנון הדוחק לשולי השיח משקי בית לא משפחתיים, הורים יחידנים ואוכלוסייה מבוגרת.
כמעט כל המפלגות גם התחייבו להגדיל את היצע הדירות על מנת להוריד את מחירי הדיור. מדובר במטרה חשובה, אך מחירי הדיור לא יכולים להוות מצפן לגיבוש מדיניות בתחום והורדתם באחוזים ספורים לא צפויה לתת מענה לצרכים של משקי בית רבים. קידום יעד זה נעשה תוך הזנחת תחום השכירות ומבלי לעסוק בשאלות מהותיות כגון "מה בונים?", "עבור מי?" ו"היכן?".
"לטפל בבירוקרטיה"
מצעים רבים מבליטים את הרצון "לטפל בבירוקרטיה" שמזוהה עם חסמים המונעים את הגדלת ההיצע, וזאת במקום לייעל הליכים דווקא באמצעות חיזוק גורמי התכנון – הוספת תקנים וכוח אדם ומתן סיוע לרשויות מקומיות, במיוחד לחלשות שבהן. כמעט אף אחת מהמפלגות לא מתייחסת לתפקידו של השלטון המקומי בהסדרת פתרונות הדיור, על אף שמדובר בתחום שבו השלטון המקומי הוא שחקן מרכזי ויש להעניק לו כלים תוך הרחבת סמכויותיו לתכנן מענים.
בנייה בעפולה צילום: שרון צור
כמעט כל המפלגות מתייחסות במצען גם לדיור הציבורי על היבטיו השונים אך רוב המצעים אינם נוקבים במספר הדירות שיוספו למאגר הדיור הציבורי ונעדרים התייחסות לשאלת המיקום המיועד לדירות אלו, על אף שפיזור או ריכוז דירות דיור ציבורי היא שאלה משמעותית. גם ההתייחסות לעידוד התחדשות עירונית – שכיום תלויה בשוק הפרטי ולכן אינה כדאית מחוץ לאזורי ביקוש ולא מתרחשת מחוץ להם – חלקית.
בהתייחס לשוק השכירות חלק מהמפלגות מבקשות לקדם בניית דירות להשכרה ארוכת טווח, שאינה בהכרח בהישג ידם של חלק ניכר ממשקי הבית בישראל. גם השכרת דירות במחיר מופחת באמצעות חברת "דירה להשכיר" אינה בהכרח שכירות בהישג יד – מדובר ביחידות דיור הנבנות על קרקעות בבעלות ציבורית באזורי ביקוש גבוה ושאף בהפחתת 20% ממחיר השוק יסייעו רק לבעלי הכנסות גבוהות יחסית.
נדרש מסלול חדש להתחדשות עירונית
נראה כי הגיעה העת לגיבוש מדיניות דיור המביטה על תחום הדיור כחלק ממארג שירותים שהמדינה אחראית לו; מדיניות שתבטא חזון ביחס לצרכי הדיור של משקי הבית בשים לב להרכבם, גודלם, הכנסתם והונם.
יש להתייחס לאוכלוסיות הזכאיות לדיור הציבורי ולדיור בהישג יד, בדגש על בעלי הכנסה נמוכה; לתכנון תמהיל חברתי ביחס לאופן בו אמצעי דיור אלו יתוכננו; ולהרחבת סל התמריצים לבנות ולנהל דיור בהישג יד על קרקעות פרטיות (למשל, מתן הטבות מס כנגד בניה וניהול כאמור).
בנוסף, יש לקדם מסלול חדש להתחדשות עירונית רחבה בפריפריה, שיכלול מעורבות ממשלתית בעידוד פרויקטים מחוץ לאזורי ביקוש בדרך של מתן תמריצים ליזמים תוך פיתוח מעטפת שירותים נלווית לרשות המקומית בתחומי הרווחה, החינוך והתעסוקה; וליצור כלים שיבטיחו התחדשות עירונית מכילה ולא כזו שתדחק את התושבים הוותיקים והמוחלשים מהאזורים המתחדשים.
הכותב הוא מנהל קידום המדיניות במרכז הגר למחקר ופיתוח מדיניות דיור חברתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
