המשוררת אלקס ריף: "הפסקתי לשקר לגבי עצמי"

"הפנסיה של אמא שלי תהיה אלף ארבע מאות שקלים חדשים.

הביטוח הלאומי יוסיף עוד אלף מאתים וחמישים.

לאחר שתפוטר, כדי לאכול תצטרך להגשים

את החור של התחת"

(מתוך השיר "מיליון פשוט")

"יוצאי ברית המועצות לשעבר עברו במשך שנים ארוכות ‘מבחני קבלה’ כדי להפוך חלק מהנרטיב הישראלי. האם אנחנו יהודים מספיק, ציונים מספיק, יצרניים מספיק. אבל אנחנו לא מוכנים יותר להיות האנדרדוג", אומרת אלקס ריף, משוררת ופעילה חברתית, שהוציאה לאחרונה ספר שירה ראשון, "טפשונת משטרים", שעוסק בחווייותיה כמי שהיגרה לארץ מאוקראינה בגיל חמש. את צאת הספר היא תחגוג מחר בפסטיבל "עונת הספרות" בבית אבי חי בירושלים, באירוע שבו יופיעו גם לונא אבו נסאר, דיאנה גולבי, יהודית קציר ועוד.

ריף (למעלה) ועטיפת "טפשונת משטרים". חריזה נעימה ומילים שמכות כמו פטיש צילום: טל שחר

"טפשונת משטרים" (הוצאת פרדס) הוא ספר שירה מגובש מאד. בחמישים שירים קצרים פורסת ריף מניפת רגעים שנובעים מהחוויה הבסיסית של זרות, חוסר יכולת להשתייך. "כילדה גדלתי בין שתי תרבויות, שני עולמות, שתי שפות, ובמובנים רבים לא הרגשתי שייכת לאף אחת מהן", היא מספרת ל"כלכליסט".

הקריאה בספר עוצמתית, אך לעתים קשה להכלה, מתפקעת מרגש. ריף מפתה אותנו בחריזה חביבה, ואז מכה במילים כמו בפטיש. רבים מהשירים עוסקים בהוריה, ובעיקר באמה, שהיתה מפעילת מכונות של תעשיה כבדה ונהפכה בארץ למנקה. בשיר "מיליון פשוט" היא כותבת: "רבע מאה אמא שלי עובדת קבלן בנקיון. / כשעלינו לארץ היא ניקתה רצפות בתיכון. / כבר עשרים שנה היא בחברת הייטק, הקפה שם שגעון, / במיוחד בטעם מוקה".

"לא הצלחתי לדבר על כאבי ההגירה עם הוריי, שהיו עסוקים בהישרדות של עצמם, דבר שגרר לנתק רגשי ארוך שנים בינינו", מספרת ריף, "ולא הצלחתי להסביר לחבריי הצברים את החשק העז שלי להתקבל, דבר שגרר הרבה בדיחות על חשבוני ואפילו חרם אחד ארוך וכואב בכיתה ג׳. מה שהציל אותי היו המילים. הן נתנו לי כוח פנימי שהצלחתי לתרגם גם לפעילות חברתית".

בשנים האחרונות פועלת ריף לקידום התרבות של יוצאי ברית המועצות בארץ במסגרת "הבריגדה התרבותית", שהקימה יחד עם ברי רוזנברג. "מאז שהבריגדה החלה לפעול, דוברי הרוסית הפסיקו להתבייש בתרבות הוריהם והחלו לחגוג אותה בפומבי, כחלק מהתרבות הישראלית", היא מסבירה, ומציינת בין שלל הפעילויות את פרויקט "נוֹבִי גוֹד ישראלי", שעודד ישראלים להצטרף למשפחות רוסיות שחוגגות את החג. "בעבר התביישתי לדבר ברוסית ליד אנשים או לחגוג נובי גוד והיום אני עושה זאת בגאווה", היא אומרת. "אני כבר לא משקרת לגבי מי ומה אני".