מה קרה ללברון ג'יימס באל.איי?
לברון נפגש עם אחד מהארגונים הכושלים ביותר ב-NBA בשנים האחרונות. האם הנזק בלתי הפיך?
לוס אנג'לס לייקרס הודיעו אמש שלברון ג'יימס לא ישחק יותר העונה כדי "להשתקם באופן מלא מפציעה". הוא שיחק העונה 55 משחקים: הכי מעט בקריירה שלו. הפציעה המדוברת היא מתיחה חריפה במפשעה שגרמה להעדרותו מ-17 משחקים רצופים - ההעדרות הארוכה ביותר שלו בקריירה. את העונה הוא מסיים עם ממוצעים של 27.4 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים. אלו ממוצעים מעל ממוצעי הקריירה שלו ואף טובים יותר מאלו שרשם כ-MVP של הליגה בעונת 2012/13. מבחינת סטטיסטיקות מתקדמות, לברון ג'יימס במקום התשיעי בליגה במדד VORP, ערכו ביחס לשחקן אחר (Value over replacement player) ומקום רביעי ב-VORP בהתקפה. הלייקרס איתו על המגרש ב-10+ הפרש נקודות ובלעדיו במינוס 140.
על פניו, אי אפשר היה לבקש יותר משחקן בן 34, במיוחד לאור העובדה שרוב השחקנים בני גילו פרשו. הנתונים האישיים בהחלט מדהימים. ואולם, בשורה התחתונה זו העונה הגרועה ביותר שלו מבחינת ניצחונות מאז התקופה הראשונה בקליבלנד קאבלירס. נקטע לו רצף של שמונה הופעות רצופות בגמר ה-NBA ורצף של 13 שנים בפלייאוף (יותר מ-95% מהשחקנים בליגה לא היו בליגה כשלברון לא הגיע לפלייאוף בפעם האחרונה). הוא גם לא יהיה בטופ 5 של ההצבעות של ה-MVP בפעם הראשונה ב-13 השנים האחרונות וזו העונה הראשונה שלו אחרי 15 שנים בה לא זכה לפחות פעם אחת בשחקן החודש.
לברון ג'יימס אז מה קרה ללוס אנג'לס לייקרס העונה - שהיתה אמורה להיות העונה בה הקבוצה חוזרת לגדולתה בניצוחו של לברון ג'יימס?
1. בניית קבוצה בעייתית סביב לברון ג'יימס
לברון ג'יימס הצליח בשנים האחרונות בזכות העובדה ששיחק עם קלעים מצטיינים - בעיקר מהשלוש. סגנון המשחק שלו, שבנוי על מסירות וחדירות לסל ומציאת שחקנים על קו השלוש, מחייב שיהיו סביבו שחקנים שיודעים לקלוע טוב מהשלוש. מג'יק ג'ונסון, נשיא לוס אנג'לס לייקרס ורוב פלינקה, הג'נרל מנג'ר של לוס אנג'לס לייקרס, כנראה לא ידעו זאת מאחר שהם בנו סביבו קבוצה של פליימייקרים וקלעים בינוניים. כתוצאה מכך לוס אנג'לס לייקרס היא אחת מהקלעיוות הגרועות ביותר מהשלוש העונה (מקום 29 מ-30 לאורך העונה) ואחת מהקבוצות הגרועות ביותר מהעונשין בליגה (מקום 29). הניסיונות להכניס קלעים טובים מהשלוש הובילו לכמה טריידים מוזרים (בלוס אנג'לס קליפרס, למשל, הופתעו ממש כשהלייקרס הציעו להם את איבקה זובאץ' המוכשר והצעיר עבור מייק מוסקלה, שכביכול היה אמור להוסיף יותר שלשות לקבוצה). כמו כן, בלייקרס, שבעונה שעברה היו בעלי הגנה קולקטיבית סבירה בהחלט, אין יותר מדי שחקני הגנה מצטיינים שיכולים לחפות על "התנועה החסכונית" של לברון ג'יימס בהגנה (הוא כבר שנים מנסה לצמצם את המאמץ שלו בהגנה כדי להמשיך לתרום את המספרים המדהימים שלו בהתקפה) וזה הוביל ללא מעט מצבים בהם לייקרס שמרה עם 4 שחקנים על המגרש (או מצבים בהם קייל קוזמה צריך לדחוף את לברון ג'יימס לכיוון השחקן שהוא שומר עליו). בנוסף, נראה שלייקרס שיחקה משחק מהיר מדי עבור לברון בן ה-34. במדד המהירות של (מספר פוזשנים ל-48 דקות) ניתן לראות שלאורך הקריירה לברון שיחק בקצב של 94 פוזשנים ל-48 דקות - שלשלם השוואה פיניקס סאנס של ה-7 שניות או פחות לזריקה שיחקו בקצב של 97 פוזשנים ל-48 דקות. הלייקרס של שיחקו העונה 104 פוזשנים ל-48 דקות לפני פציעתו של לברון במפשעה. נראה שהגוף המזדקן של לברון, אחרי 46 אלף דקות משחק ב-NBA, פשוט לא עמד בקצב המהיר ביותר ששיחק בו במהלך הקריירה שלו - וזאת למרות שלוק וולטון, המאמן של הלייקרס, שיחק איתו לפני פציעתו רק 35.2 דקות במשחק (הכי מעט בקריירה שלו). לפני הפציעה של לברון, הלייקרס נראו בדרך לסיום בסביבות המקום הרביעי במערב - אבל נראה שהקבוצה פשוט נבנתה לא מספיק טוב בשביל להצטיין לאורך העונה.
נראה שבמהלך בניית הקבוצה, בלייקרס לא לקחו בחשבון הרבה דברים שצפויים לקרות (ולכן גם ויתרו על שחקנים שמצטיינים העונה כגון ברוק לופז, דיאנג'לו ראסל וג'וליוס רנדל). וזה לא מפתיע - בניגוד לג'נרל מנג'רים אחרים, רוב פלינקה הוא לא איש של לשבת מול אקסלים ולראות מה מתאים למה ומי מתאים למי לפי הנתונים הרבים שיש ב-NBA. מג'יק ג'ונסון, שגם כפרשן וגם כאיש מקצוע אף פעם לא חידש יותר מדי, לא הגיע כדי לקבל החלטות כדורסל אלא כדי להביא "כוכבים" וללייקרס, כארגון, אין מחלקת אנליסטים מתקדמת במיוחד. בליגה בה כולם מתחרים אחד עם השני על השגת המספרים "הנכונים" שאין לאף אחד אחר ויעזרו בבניית הקבוצות, לוס אנג'לס לייקרס פשוט לא היתה בתחרות הזו והקבוצה שנבנתה סביב לברון ג'יימס נראית כאילו נבנתה על ידי אנשים שלא כל כך הבינו לאן המשחק הולך. בתחילת העונה וולטון ניסה הרבה מאוד חמישיות (93 חמישיות שונות) אבל אף פעם לא הגיע לחמישייה אידיאלית כי לא היו לו את השחקנים לכזו. מי שישלם את המחיר, ככל הנראה, הוא המאמן שעל פי הדיווחים לא ימשיך בלייקרס.
2. פציעות משמעותיות
מלבד הפציעה של לברון ג'יימס, לוס אנג'לס לייקרס תסיים את העונה כאחת מהקבוצות הכי "פצועות" בליגה. בחישוב פציעות לשחקנים חשובים (Lost-Vorp) רק גולדן סטייט ווריירס, פילדלפיה וניו אורלינס הפסידו יותר משחקים של שחקנים שתורמים לקבוצה מאשר הלייקרס. במקרה של הווריירס מדובר על חישובים שכוללים את דימרקוס קאזינס (שפספס חצי מהעונה בגלל גיד אכילס קרוע וה-VORP שלו חושב לפי העונה שעברה) ובמקרה של ניו אורלינס מדובר על אנתוני דיוויס (שפציעותיו היו יותר 'דיפלומטיות' וקשורות לשמועות על מעברו ללוס אנג'לס לייקרס). לפי אתר mangameslost השחקן שהפציעה שלו היתה הכי משמעותית הוא דימרקוס קאזינס (בגלל 47 משחקים שלא שיחק) ומיד אחריו לברון ג'יימס (19 משחקים). לפי בראיין ווינדהורסט, שמסקר את לברון ג'יימס לאורך הקריירה, הפציעה של הכוכב "הפריעה לו בקצב הרגיל של העונה". לברון רגיל להרזות בקיץ ולאורך העונה להתחזק ולהגיע למשקל גבוה יותר בפלייאוף כדי להיות מוכן למשחק הקשוח יותר. הפציעה הובילה את לברון לעלייה מוקדמת במשקל ובגיל 34 זה נראה משמעותי ביותר. לברון אכן רשם מספרים אדירים אבל ברגעים רבים מדי נראה כבד ולא אתלטי כמו פעם. גם לונזו בול, שסיים את העונה עם פציעה בקרסול וברנדן אינגרם, שסיים את העונה בגלל קרישי דם בזרועו, לא שיחקו משחקים רבים בגלל פציעות טורדניות. זה מאוד משמעותי. לונזו בול היה השחקן הכי חשוב ללברון ג'יימס. הלייקרס היו בפלוס 57 נקודות עם לברון ולונזו על המגרש ביחד. לשם השוואה כשלברון היה על המגרש עם רייג'ון רונדו, הרכז הוותיק, הלייקרס היו במינוס 63 נקודות. אגב, לפי מומחים אחת מהסיבות לפציעות החוזרות של בול היא מותג הנעליים שלו ושל משפחתו, Big Baller. הנעליים באיכות ירודה מזו של נייקי או אדידס כנראה הובילו לפגיעות ברגליו. לאחרונה משפחת בול החליטו לבטל את הקשר עם אחד מהבעלים של המותג, אלאן פוסטר - לאחר שנודע להם כי "חסרים 1.5 מיליון דולרים" בחשבון החברה. המותג עצמו הוקם על ידי לאבר בול, אביו של לונזו, כי לדעתו בנו לא קיבל הצעה טובה מספיק מנייקי. על פי כל הערכות, בול - בסופו של דבר - יחתום עם נייקי על הסכם חסות בקיץ. מה שאולי יעזור לו לסיים עונה על הרגליים. בכל מקרה, יש לציין שגם מחלקת הכושר והרפואה של הלייקרס לא מהטובות בליגה. מנהל הכושר והכוח של הלייקרס הוא גונאר פיטרסון - שידוע בזכות העבודה שלו עם משפחת קרדשיאן המפורסמת. כנראה שהכושר שצריך בכדורסל לא דומה לכושר שצריך בפוסטים לאינסטגרם.
3. פערי תפיסה בסגל
לוס אנג'לס לייקרס נבנתה על ידי מג'יק ג'ונסון ורוב פליקנה כקבוצה צעירה ואנרגטית כשהתקווה היתה שלברון ג'יימס יכנס ככוכב הגדול וזה ימשוך כוכב או שניים גדולים אחרים איתו. פלינקה וג'ונסון קיוו שלייקרס תהיה קבוצה של צעירים אנרגטים שאותם מובילים שניים או שלושה סופרסטארים בראשות לברון. אבל ללברון, ככל הנראה, סופרסטארים שהיו חופשיים בקיץ - כגון פול ג'ורג' וקווין דוראנט - לא רצו להצטרף. קווין דוראנט הסביר ש"האווירה הרעילה סביב לברון" ש"מייצרים המעריצים שלו בתקשורת" גורמת לסופרסטארים אחרים להתרחק מקבוצותיו. וכך נראה היה שלברון בן ה-34 "נתקע" בסגל עם שחקנים בני 20 ועוד כמה וטרנים לא טובים מספיק.
באוקטובר לברון אף התייחס להפרש הגילאים הזה וסיפר שהוא ביקש מבניו, ברוני בן ה-14 וברייס בן ה-11, להציג בפניו את המוזיקה והדברים שחבריו לקבוצה אוהבים. סיטואציה די מוזרה יש לציין. הפערים התרחבו עוד יותר כאשר ריץ' פול, הסוכן של לברון ג'יימס ושותפו בעסקים (שככל הנראה כוללים גם את סוכנות השחקנים), התחיל לדחוף לטרייד בין כל הצעירים המבטיחים של הלייקרס עבור אנת'וני דיוויס מניו אורלינס פליקנס. האגרסיביות של פול הובילה לפיצוץ בין דיוויס לפליקנס וגם לכך שכל השחקנים הצעירים של הלייקרס דעכו מקצועית. הם פשוט לא רצו לשחק עם לברון שלתפיסתם מנסה לעשות עליהם טרייד. מג'יק ג'ונסון התייחס לנושא כשאמר שהם צריכים להפסיק להתנהג כמו "תינוקות" ולהתחיל להתנהל כמו מקצוענים ולברון תהה בפני התקשורת אם השחקנים הצעירים צריכים להיות "מוכנים יותר לאתגר". הדברים הללו ממש לא עזרו לצעירים להתפקס. לפי ESPN השחקנים היחידים שלא הושפעו מדיבורי הטריידים היו ג'יימס ורונדו. הנתק בין לברון לחבריו לקבוצה נראה כאשר ג'יימס נראה מנותק מהם מהספסל. הפסדים מביכים אחרי תום מועד העברות הובילו את רונדו לכנס את כל השחקנים ל"ניקוי רעלים" ש"מטרתו להגיע להבנה טובה יותר אחד עם השני". לפי דיווח של ESPN הפגישה התקיימה בממפיס והשחקנים הצעירים התמקדו בכך ששפת הגוף של לברון היתה 'מבאסת' לאורך העונה ושהם לא ממש התחברו למבטים ולמסרים הלא מילוליים שלו. לברון הודה שהוא 'עובד על זה' לאורך הקריירה ובמשחקים שאחרי ניסה להיות יותר "מעורב" אבל זה לא סייע. "רק בגלל שהפגישה היתה חיובית לא אומר שאנחנו ננצח 25 משחקים ברצף" אמר מקור בקבוצה ל-ESPN.
4. הדרך קדימה?
לברון ג'יימס יצא לפגרה בתאריך הכי מוקדם בקריירה שלו. הוא הגיע ללוס אנג'לס כדי להתמקד גם בקריירה שאחרי המשחק - בהוליווד ובהפקות שונות ומשונות. הוא יצלם את ספייס ג'אם 2 ויהיה מעורב בהפקות כאלו ואחרות עד הקיץ. אז, ככל הנראה, יתחיל לעבוד על הכנת הגוף שלו - 35 בדצמבר - לעונה נוספת ב-NBA. מה בלוס אנג'לס לייקרס ינסו לעשות? זה תלוי הרבה בבחירת הדראפט שיקבלו במאי. הסיכוי לבחירת דראפט שהיא מקום 1 - זאיון וויליאמסון - לא גבוה במיוחד אבל אם לייקרס יקבלו בחירה גבוהה מאוד, הם יכולו ללכת איתה לניו אורלינס פליקנס ולעשות טרייד עבור אנת'וני דיוויס. הסיכוי לקבל את דיוויס עם בחירת דראפט שאינה במקום 4 לפחות לא גבוה בכלל. השווי של אינגרם כנכס לא ברור בגלל קרישי הדם, לונזו בול עדיין צריך להוכיח שהוא יכול לסיים עונה ללא פציעה ושחקנים צעירים כגון קייל קוזנה וג'וש הארט לא נחשבים לטובים מספיק כדי להשתמש בהם כנסים בעיסקה על אחד מחמשת השחקנים המצטיינים של הליגה. ללייקרס כן יהיה מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים פרי-אייג'נט גדול בקיץ אבל לא ברור מי רוצה להצטרף לארגון. ההערכות כיום הן שהכי טוב שהלייקרס ישיגו בשוק הפרי-אייג'נטס זה ג'ימי באטלר בן ה-29. לייקרס יכולים לעשות טריידים עבור שחקנים מבוגרים יותר שיתאימו ללברון (בראדלי ביל, למשל) אבל בשבילם יצטרכו "לשלם" בהרבה כישרונות צעירים ואולי בחירות דראפט עתידיות. וכנראה שזה בדיוק מה שמג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה יצטרכו לעשות. ללברון יש עוד שלוש שנים על חוזהו ואין זמן לבנייה מחדש. צריך למשכן את העתיד בשביל כישרונות שמוכנים לעבוד עם לברון ומותאמים למשחק שלו. הלייקרס עדיין יכולים להתחיל את העונה הבאה עם סגל שמורכב מלברון, קיירי אירווינג (שחקן חופשי) ואנתו'ני דיוויס - אבל זה ה"בסט קייס סנאריו" ובשנים האחרונות הלייקרס מאוד רחוקים מלייצר את "הבסט קייס סנאריו" עבורם.
5. שואו טיים? שיט שואו
כשלברון ג'יימס הגיע ללוס אנג'לס לייקרס הדיבור בארה"ב היה שסוף סוף הוא מגיע לקבוצה גדולה יותר ממנו. גם במיאמי היט וגם בקליבלנד קאבלירס לברון היה "גדול" יותר מהמועדון. העובדה שהעלה את שווי הקבוצות הללו וכשהוא עזב הן קרסו מקצועית, שימשה כהוכחה לכך שללברון יש כוח שיווקי ומקצועי שאין לאף שחקן אחר בליגה. ספק אם לברון יעלה את השווי של הלייקרס, לה יש את השווי השני הכי גבוה בליגה, ונראה שהוא אפילו לא הצליח לשנות את המסלול שהמועדון הזה נמצא עליו. אף קבוצה ב-NBA לא הפסידה יותר משחקים ב-6 השנים האחרונות מאשר לוס אנג'לס לייקרס. מאז 2013/14 יש ללייקרס יותר הפסדים מאשר פיניקס סאנס, פילדלפיה סיקרס (שעשו טאנקינג בכוונה בשביל להביא בחירות דראפט גבוהות), אורלנדו מג'יק (שלא הגיעו לפלייאוף מאז שדווייט הווארד עבר ללייקרס) ואפילו ניו יורק ניקס - קבוצת הספורט הגרועה ביותר בארה"ב במאה ה-21 מבחינת אחוזי ניצחונות. ואולם, הלייקרס עדיין רואים את עצמם כ"בית טבעי" לכוכבי הליגה. ללא מעטפת אנליטית או רפואית ראויה, ועם צוות מקצועי שמלא בבני משפחת באס הבעלים - נראה שהמועדון מתקשה להבין הוא כיום בעל "קבוצה קטנה" ולא המועדון שזכה ב-16 אליפויות. "הדרך הכי טובה קדימה עבור הלייקרס היא לשכוח שהם הלייקרס" כתב קווין ארנוביץ מ-ESPN באחד מהטורים החריפים ביותר שנכתבו על הדארלינג של התקשורת האמריקאית. "תתנהגו כאילו אתם לא המותג ספורט הכי פופולרי, כאילו אתם לא נמצאים בעיר הכי מושכת בעולם, כאילו לא זכיתם ב-16 אליפויות או כאילו מוטמע בכם כוח נעלה שיש רק באנשים שהם חלק משבט הלייקרס. תפסיקו להחזיר משהו מהעבר ותחחילו לבנות משהו לעתיד". ספק אם הנהגה שבנויה מג'ני באס, הבת של הבעלים הגדול בכל הזמנים של קבוצת NBA (ד"ר ג'רי באס), מג'יק ג'ונסון, אחד מגדולי השחקנים הגדולים בכל הזמנים ורוב פלינקה, הסוכן של אחד משחקני הלייקרס הגדולים בכל הזמנים, קובי בראיינט - יכולים להחליף דיסק ולהתחיל להתנהג אחרת. אם זה לא יקרה, כנראה "השואו טיים" שהבטיחו ימשיך להיראות כמו שיט שואו.
