אנרגיה חלופית: המלצות לסופ"ש

לצפות בתערוכות נשים ביקורתיות

העבודה "מחכים לאברה מנגיסטו" של מיכל ממיט־וורקה. היומיום של הקהילה האתיופית בישראל צילום: אברהם חי

ארבע תערוכות היחיד בבית האמנים בירושלים, שבו שכן בצלאל בגלגולו הראשון, הן של נשים - וגם בישראל של 2019 זה פרט ראוי לציון. התערוכות שונות בתכלית זו מזו. אסנת יהלי־סרבגילי מציגה ציורי שמן ריאליסטיים ענקיים שמתארים חללים ריקים במשכן הכנסת הישראלי, ובאמצעות דיוק בפרטים, בחירה בגודל כמעט־טבעי והחדרת אור דרכם הופכת את המקום הכי סוער בארץ לשומם, אבל כזה שמרתק אותנו; מיכל ממיט־וורקה מציגה ציורי שמן שמתארים את היומיום של הקהילה האתיופית בארץ; נגה גרינברג, שחזרה בתשובה, מציגה צילומים שבהם החול הופך לקודש; וענת קינן מציגה מיצבים שהצופה מתהלך ביניהם, סביבם ומתחתם. אלה ארבע תערוכות קטנות שמהדהדות זו את זו, אבל האיגוד שלהן הוא שהופך אותן למעניינות יותר.

רעות ברנע

לצחוק כל הדרך להיריון בהפריה

מתוך "היי, מישהו שומע אותי". רופאים מטיילים בחצוצרות צילום: יחצ

הדרך אל ההפריה מעולם לא היתה משעשעת כל כך. אבל הרומן הגרפי "היי, מישהו שומע אותי", שבו המאיירת אורית עריף מתעדת את חייה מקרוב מאוד, מצליח להיות כזה. עריף משתמשת ביתרונות הוויזואליים של הפורמט, שכבר מזמן פרץ את גבולות הטייטל המגביל "קומיקס למבוגרים", כדי לצייר את הרופאים מטיילים בתוך החצוצרות שלה כדי לנסות לעזור לה להגיע למטרה: תינוק. ביום חמישי הבא (4 באפריל) היא תשיק את הרומן החדש בחנות הספרים "המגדלור" בתל אביב, מלווה באמנים ותיקים כמו ירמי פינקוס.

ניצן פינקו

מופע

ליהנות מריבו וציטרין על במה אחת 

אלדד ציטרין (מימין) וישי ריבו. עיבודים מרעננים צילום: דודי חסון

מפגשים מוזיקליים בין שני אמנים מקצוות שונים של המפה תמיד מסקרנים, והערב, לאחר שכבר ריגשו יחד בפסטיבל הפסנתר, ייפגשו על הבמה ישי ריבו ואלדד ציטרין במרכז אמנויות אלמא בזכרון יעקב. ריבו הוא אחד המוזיקאים והזמרים המצליחים בשנים האחרונות, שיצר להיטים כ"אחת ולתמיד" ו"תוכו רצוף אהבה" והצליח לגרוף בעידן הסטרימינג אלבום פלטינה ("שטח אפור"). ציטרין, שמנגן בקלידים, מנדולינה, חליל ואקורדיון, יושב במופע בעמדה סובבת כלים, אביזרים אלקטרוניים וציוד אולפן ומתוכה מלהטט ביניהם ויוצר תזמורת של איש אחד. במופע זוכים השירים של השניים לעיבודים מרעננים וערך אמנותי מוסף.

מאיה נחום שחל

לחזור לפסקולים שעיצבו את ילדותנו

מתוך "היו זמנים באמריקה". אחד מ־500 סרטים שזכו ללחניו של מוריקונה צילום: יחצ

60 שנה וכ־500 סרטים ליווה המלחין האיטלקי אניו מוריקונה. מלאונה וברטולוצ'י ועד אלמודובר וטרנטינו, מהיללה האיקונית ב"טוב, הרע והמכוער" והמפוחית הזועקת ב"בלתי משוחדים" ועד הפסנתר הנוסטלגי ב"סינמה פרדיסו" והמקהלה השמימית ב"המשימה". מאז 2001 הוא בסיבוב הופעות. איש צנום בטוקסידו מנצח על תזמורת ומקהלה של כ־100 איש. לפני שלוש שנים זכיתי להיות בקונצרט שלו, ובמשך כשלוש שעות חוויתי מחדש את סרטי ילדותי ובגרותי. איסטווד ובלמונדו, דה־נירו ושון קונרי; מערבונים וסרטי אקשן, אימה ודרמות תקופתיות. לאחר שחגג 90 הודיע המאסטרו על קונצרטים לפני פרישה (בפורטוגל, ספרד ואיטליה), וזו הזדמנות לחזות בנופים המוזיקליים הקולנועיים שעיצב — מהייחודיים, האנושיים והמגוונים שנוצרו.

אבנר הברפלד

לתת כבוד לדרק ג'רמן במוזיאון

ג'רמן. סרטים קצרים ואבסטרקטיים צילום: יחצ

פסטיבל אפוס, המוקדש לסרטים העוסקים ביוצרים ובאמנות, נפתח אתמול במוזיאון תל אביב (עד שבת). הפסטיבל - שהציג בשנים קודמות סרטים בינוניים על יוצרים מרתקים, סרטים על יצירות מופת ולא סרטים שהם יצירות מופת - מכיל השנה אירוע אחד שבאמת מומלץ מבחינתי: ביום שישי (21:00) ינחה חן שיינברג הקרנה לסרטי סופר 8 הניסיוניים של הבמאי דרק ג'רמן, שבחודש שעבר מלאו 25 שנה למותו מאיידס. לצד סרטיו הארוכים המוכרים ("קרוואג'יו" ו"אדוארד השני") יצר ג'רמן עשרות סרטים קצרים ואבסטרקטיים. חובבי האייטיז מכירים את אלה שהפכו לקליפים של הסמיתס, פט שופ בויז ואחרים. אם יש אירוע בפסטיבל שמקומו באגף האמנות המודרנית העכשוויות במוזיאון, זה זה.

יאיר רוה