תקנות ללא תקנה: אדריכלים בעד בנייה מחדש של תקנות הרישוי

כשהאדריכלית דנה וישקין פנתה לפני שנתיים למשרדי אגף ההנדסה של עיריית תל אביב בבקשה לקבל תיק מידע היא לא תיארה לעצמה שכעבור שלושה חודשי המתנה היא תקבל תיק ריק, שלא מפרט דבר בנוגע לאישורים הנדרשים לקבלת היתר בנייה:

"בסוף אישרו לנו להגיש בקשה להיתר אף שלא היה תיק מידע. כעבור עשרה חודשים מהגשת ההיתר קיבלנו דחייה בנימוק שחסרים לנו אישורים שנדרשים להוצאת ההיתר – שעליהם היינו יכולים לדעת רק אם היה תיק מידע. שאלתי 'מאיפה יכולתי לדעת?'. הם השיבו 'זה לא משנה, זו היתה החלטה שלך להגיש בקשה בלי תיק, היית צריכה לנסות לברר'".

האדריכלית דנה וישקין. "בזבוז בל יתואר של זמן ומשאבים" צילום: אוראל כהן

בהמשך הסיפור, ולאחר כמה חודשי עיכוב נוספים, הצליחה וישקין להוציא את התיק, שממנו עלה כי בתוכנית המקורית, שכבר הוכנה והוגשה, נדרשים שינויים נרחבים.

סיפורים קפקאיים מעין אלה הם המציאות היום־יומית שעמה מתמודדים אדריכלים המנסים לבצע את הפעולה הבסיסית של הוצאת היתר בנייה, ואשר הביאה את וישקין וכמה מעמיתיה למקצוע להקים לפני כשנה את תנועת "רישוי שפוי", ששמה לה למטרה לייעל את הליכי הנפקת היתרי הבנייה בישראל. כיום חברים בהתארגנות כ־1,600 אדריכלים ומתכננים, שלכולם סיפורים דומים על הגיהינום הבירוקרטי בדרך להוצאת ההיתר.

בשנה האחרונה קיימו חברי ההתארגנות סדרת פגישות עם מקבלי החלטות בתחום התכנון, ובהם יו"ר המועצה הארצית וראש מטה הדיור זאב בילסקי ומנהלת מינהל התכנון דלית זילבר, והביעו בפניהם את הצורך הבוער בשינוי תקנות הרישוי. אולם טענותיהם נפלו על אוזניים ערלות. לאחר שגם מכתב לשר האוצר משה כחלון נותר ללא מענה, נערכת התנועה בימים אלה להגשת עתירה לבג"ץ, וכיום היא מצויה בעיצומו של הליך גיוס כסף במימון המונים. עד כה 65 אלף שקל נאספו מכ־230 תורמים. היעד שהציבו המארגנים לכיסוי הוצאות הגשת העתירה וניהול ההליך המשפטי עומד על 90 אלף שקל.

איך התחילה ההתארגנות?

"בשנים האחרונות כל אחד חשב שהבעיה היא אצלו, סבל בשקט או קיטר בשיחות סלון, אבל לא עשה עם זה שום דבר. מאז שאני במקצוע הזה יש לי הרבה תהיות על הליכים שנראים לי לא הגיוניים, ותחום הרישוי מלא בהם. במשך שנים שמרתי את המחשבות האלה לעצמי, אלא שבשלוש השנים האחרונות זה הפך לבלתי נסבל".

לפני שנה פרסמה וישקין פוסט בפייסבוק תחת הכותרת "מצעד האיוולת", ומשם החלו האירועים להתגלגל במהירות: "קיבלתי המון תגובות וטלפונים. הרבה אדריכלים התחילו לכתוב לי, כל אחד עם הסיפור שלו, והבנתי שמדובר בבעיה רחבה. פתחתי את קבוצת הפייסבוק 'רישוי שפוי'. הייתי בטוחה שיצטרפו אליה כמה עשרות חברים, הלכתי לישון וכשקמתי בבוקר כבר היו מאות. מעולם לא התכוונתי להפוך למנהיגת מחאה, אף פעם לא היו לי שאיפות בתחום, זה קרה די במקרה. אבל מאחר שזה קרה, ונוצר הכלי הזה, אמרתי 'עכשיו בואו נפנה לגורמים הרלוונטיים וננסה לדבר איתם'".

"כאוס מטורף בכל הענף"

על החמרת משבר הרישוי בישראל העידו נתוני בדיקה שערכו לפני כחודש אתר מדלן ו"כלכליסט", ולפיהם בתוך שלוש שנים התארך ב־40% משך זמן הוצאת ההיתר עבור פרויקטים למגורים. בעוד זמן הוצאת ההיתרים שהתקבלו ב־2015 עמד על כשנתיים בממוצע, משך הזמן הממוצע שנדרש להוצאת היתרי בנייה שהתקבלו ב־2018 עבור פרויקט מגורים עמד על שנתיים ועשרה חודשים.

שורש הבעיה, לטענת חברי ההתארגנות, הוא רפורמת הרישוי שנכנסה לתוקף ב־2016 בכוונה לפשט את הליכי הרישוי, אך למעשה הפכה את ההליך למסורבל ועתיר חסמים, אף יותר מבעבר. "לא שהכל היה מושלם קודם לכן", מבהירה וישקין, "היו הרבה בעיות, אבל הן הלכו והתעצמו מ־2016, כאוס מטורף בכל הענף. אנשים מאבדים אמון, מתחילים להשקיע בחו"ל, וגם משבר הדיור שהולך ומתעצם הוא חלק מזה".

עיקר הביקורת של האדריכלים מופנה כלפי ארבע תקנות רישוי הנכללות בחוק התכנון והבנייה, שהן לדברי האדריכלית ליחן אמיצי "הלב של האבסורד. הן לא נעשו ממקום רע, הם נעשו כדי לייצר מערכת אוטומטית ומהירה והכל, רק שבגלל התקנות האלה נוצר מצב הפוך לחלוטין". תקנה 42 למשל מחייבת את ועדת התכנון המקומית להכריע בבקשה להיתר בתוך 45 יום מיום הגשתה. אולם אם לא התקבלה החלטה, הבקשה מסורבת אוטומטית. כלומר מי שנענש על אי עמידה של הרשות בלוחות הזמנים הוא מגיש הבקשה, שצריך להגיש אותה מחדש לאחר שסורב, בעוד הוועדה המקומית דווקא זוכה בפרס – משימה שהיה עליה לבצע פשוט התפוגגה. כאשר תוגש הבקשה בשנית (או בשלישית, או ברביעית), שוב יעמדו לרשותה 45 יום להכריע.

תקנה אחרת קובעת כי על הרשות לספק בתוך פרק זמן קבוע שלא יעלה על 30 יום תיק מידע שמכיל את כל המידע הנדרש לצורך בקשת היתר בנייה, כגון באילו תנאים על המבקש לעמוד וכן הלאה. זאת כדי לייצר ודאות ובהירות לגבי כל זכויות הבנייה והדרישות הקיימות. אלא שגם כאן במקרה של מחדל מצד הרשות – מבקש ההיתר הוא שנענש: אם הרשות לא מספקת את המידע, עומדות בפני המבקש שתי אפשרויות: לא להגיש בקשה להיתר או להגיש בקשה כשהאחריות לגילוי כל הדרישות המקדימות להיתר חלה עליו. גם כאן התוצאה הנפוצה היא פסילת הבקשה בשל אי עמידת המבקש בדרישות הרשות המקומית.

על פי תקנה שלישית שנגדה יוצאת ההתארגנות, גם אם הואילה הרשות המקומית לספק תיק מידע למבקש ההיתר, ייתכן כי הוא לא יהיה שווה הרבה. שכן כל שינוי תכנוני שחל בשטח ומשפיע על התוכנית שנעשה לאחר הנפקת תיק המידע חל גם על הבקשה, והופך את המידע שניתן בתיק המידע לחסר תוקף.

תקנה רביעית קובעת כי מי שמעוניין בקבלת הקלה — תוספת זכויות בנייה מעבר למאושר בתוכנית — צריך להגיש את התוכנית המלאה, כולל ההקלות שבהן הוא מעוניין, וזאת בטרם ידוע לו אם אכן מעניקה לו הוועדה המקומית את ההקלה. אם הוועדה אינה מאשרת את ההקלה, יהיה על היזם להתחיל את ההליך מחדש. "קבלת החלטה עקרונית לגבי עצם הזכויות שניתן יהיה לממש ולגבי אישור הקלות שיידרשו תתבצע רק לאחר הגשת התכנון המלא — כרוך בבזבוז בל יתואר של זמן ומשאבים", נטען בנייר עמדה של הארגון.

ראש מטה הדיור זאב בילסקי ומנהלת מינהל התכנון דלית זילבר. נפגשו עם האדריכלים צילומים: אוראל כהן, ניב קנטור

מינהל התכנון: "הכפשות"

בשנה האחרונה התקיימה סדרת פגישות בין חברי הקבוצה לשורה של גורמים מקרב מקבלי ההחלטות, ברמה העירונית והארצית. וישקין מדגישה כי רוב הגורמים שאליהם פנו דווקא גילו פתיחות וניאותו להיפגש עמם, לפעמים אף יותר מפעם אחת. כך למשל נערכו שתי פגישות עם ראש מטה הדיור זאב בילסקי.

"הבנו שיש במערכת אנשים מאוד נחמדים שרוצים לעזור, אבל לא יודעים איך", אומרת וישקין. "כשהסברנו להם מה הצעדים הנדרשים, עלו הסתייגויות. בפגישה האחרונה עם בילסקי, שנערכה בדצמבר, הוא והסגנית שלו מירי כהן טענו שהצעדים שאנו מציעים דורשים זמן ביצוע ארוך, ושאת מעט הזמן שעוד יש לממשלה (אז עדיין לא נקבעה הקדמת הבחירות, נ"ב) הם מעדיפים להשקיע בצעדים אחרים".

בסופו של דבר הגיעו חברי הקבוצה למסקנה שאין עם מי לדבר. "לאורך כל השנה נפגשנו עם כל מי שאפשר. הרגולטור, משרד האוצר, מטה הדיור, מינהל התכנון. הרמנו ידיים מלפתור עמם את הדברים, ולכן אנחנו פונים לבג"ץ", אומרת וישקין. "תקנות הרישוי עושות צחוק מהציבור, מייצרות חוסר יציבות ויוצרות סיכון לכל מי שפועל בענף. אין לנו ברירה אלא לעתור".

יש מהנדסי ערים שתומכים בכם?

"כן, אבל כרגע לא פורמלית. צריך להבין שבסוף התקנות הללו משרתות את הרשויות המקומיות. הן מאפשרות להן למרוח את הליך הוצאת ההיתר בלי שהן נושאות בהשלכות, אז שינוי התקנות מנוגד לאינטרס שלהן".

ממינהל התכנון נמסר בתגובה: "נושא הרישוי נמצא בראש סדר העדיפויות של מינהל התכנון' שרואה בו חלק בלתי נפרד מהליך התכנון, 'תכנון חושב רישוי'. לצורך כך מושקעות תשומות משמעותיות בהטמעה של הליך הרישוי בוועדות המקומיות ומול גורמים חיצוניים שונים ובפיתוח של מערכת רישוי זמין.

"עם זאת, מהלך כולל למעבר הליך הרישוי במדינת ישראל לדיגיטציה, כנהוג במדינות מתקדמות בעולם, אינו עניין של מה בכך. כמו כן מינהל התכנון מתכלל את עבודת הממשלה עם הרשויות המקומיות, ולכן מדובר במהלך מרובה שחקנים -גופים ציבוריים, רשויות מקומיות ואנשי מקצוע. מאז נכנסו לתוקף תקנות התכנון והבנייה - תקנות הרישוי, מינהל התכנון פועל יחד עם הוועדות המקומיות ועמותות האדריכלים השונות על מנת שהמערכת תהיה יעילה יותר.

"רק לאחרונה הושלם המהלך שבמסגרתו הועברה האחריות על מערכת רישוי זמין מרשות התקשוב הממשלתי למינהל התכנון. מדובר בתהליך מורכב שלוקח זמן אליו שותפים עמותות אדריכלים, ובהן גם אנשי 'רישוי שפוי'. צר לנו שבעוד עמותות אדריכלים שותפות ומסייעות במאמץ הלאומי, אנשי 'רישוי שפוי', ששותפים גם הם לתהליך, עסוקים בהכפשות שלא תורמות לקידום נושא חשוב זה".