מת המאייר וסופר הילדים אמי רובינגר

אמי (אמנון) רובינגר הצליח להפוך לבן בית כמעט אצל כולנו באמצעות הספרים המקסימים, המשעשעים והמשחקיים שכתב ואייר בתבונה רבה, כאלה שההורים נהנים מקריאתם לעתים יותר מהילדים.

רובינגר, שהלך לעולמו היום בגיל 65 בעקבות מחלת הסרטן, והותיר אחריו שני בנים, היה בנו של חתן פרס ישראל הצלם דוד רובינגר, שמת לפני שנתיים בדיוק. הוא עבד כמאייר משנות השבעים, וברזומה שלו איורים עבור עיתונים שונים, משרדי פרסום ועטיפות של תקליטים ישראליים, כמו שני האלבומים הראשונים של משינה. אבל הוא ייזכר כנראה בעיקר הודות לספרי הילדים שלו, שהחל לכתוב בעצמו כדי שיוכל לצייר את מה שהוא עצמו רוצה.

אמי רובינגר	צילום: יונתן בלום

הראשון בסדרה, "חתול גדול חתול קטן", יצא בשנת 2004 ובעקבותיו רשימה ארוכה (בהוצאת כתר) שכוללת בין השאר את "פשפש מתלבש", "תזמורת מפלצות הקצב", "אנחנו מטיילים", "האו עד עשר" ו"אין אריות כאלה", ובכולם איורים צבעוניים ושמחים והפורמט הידוע שלו — משפטים קצרים שהילדים צריכים להשלים באמצעות חרוזים, ובאופן שאינו ייאמן מצליחים לעשות זאת אחרי קריאות בודדות.

אז מה הילדים שלנו למדו מהספרים של רובינגר? עבור רובם זו כנראה הפעם הראשונה שבה נפגשו עם גלגל ענק או גויאבה וגילו שגם צוללת, רפסודה ואבוב הם כלי תחבורה. כך הם גם הבינו לראשונה מה ההבדל בין גדול לקטן, בין אמיץ לפחדן, בין זול ליקר, בין שחור ללבן, ובעיקר שלא כולנו אותו הדבר, ואת השונות והמגוון צריך לקבל באהבה. כך למדו הילדים שלנו שאסור ללכלך, שאם לוקחים צריך להחזיר, שכשנפגשים או נפרדים אומרים שלום, ושאם האריה לא בוכה כשצעצוע נשבר — גם הם לא חייבים לעשות את זה. באמצעות היצירתיות שלו — איורים של אריה מטייל בעגלה ואריה אחר עם גלגל הצלה — הוא גרם לילדים שלנו לעוף עם הדמיון.

הספר האהוב עליי הוא דווקא מהמוכרים פחות. "הנמר שעשה על הראש של כולם" (2015) מגולל את סיפורו של נמר ש... (אין איך לנסח את זה בעדינות) עושה קקי על ראשיהן של כל החיות האחרות. אל דאגה, הוא חוטף בסוף את מה שמגיע לו מציפור שמעזה לנקום בו על כל מעלליו. אבל הדבר הכי כיפי בספרים של רובינגר הוא ההערות שלו, אלה שמובאות בעמוד האחרון בדיאלוג בין שתי דמויות קטנטנות, שתוהות, למשל, "ספר עשר לא הבנתי מה המסר", ומשאירות טעם של עוד. אז המסר, כמובן, הובן, וחבל שלא יהיו לנו עוד המון כאלה לדורות הבאים. אבל אל מה שהותיר לנו רובינגר כולנו נחזור שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.