ועדה בלי שיניים: הפקידים ישלמו את המחיר

כל אירוע כזה היה חגיגה מבחינת חברי הוועדה. תמונות של מנהלי הבנקים הגדולים יושבים נזופים, מתלחששים עם יועציהם שישבו בספסל מאחוריהם, וציטוטים של הח"כים הזועקים את מחדליהם לכאורה בהעמדת אשראי לבעלי ההון.

אילו טענות לא הוטחו בבנקאים? העדפת העשירים ובעלי השררה עם העניבות על פני הציבור שקורע תחת הנטל, כיסאות מסתובבים, דאגה למילייה הסגור ואשראי שהועמד ברשלנות ובפזרנות. דנקנר, פישמן ואלוביץ' היו השמות הלוהטים כמובן. 

חדוה בר - הפיקוח על הבנקים שם בראש מעייניו את הדאגה ליציבות המערכת הבנקאית צילום: עמית שעל

למול מטח האש הזה מנהלי הבנקים הגיבו בשתיקה. ממש כך. מטעמי סודיות בנקאית כמובן. היה זה סוג של שיח חירשים - החכ"ים היו היחידים שסיפקו את הכותרות למול דממת הבנקאים. הדבר היחיד שהסכימו להגיד, ועליו חזרו כמו מנטרה שהוכתבה להם על ידי יועציהם המשפטיים הוא שדווקא ניתן אשראי אחראי ושדיבורי כשל התשלום היו זניחים ורוב הכסף נגבה.

בצר להם, קיוו חברי הועדה לספק את הסחורה ולמצוא את "האשמים" בקרב הגופים המוסדיים שהפכו בעשרים שנה האחרונות לשחקן דומיננטי בהעמדת מימון לעסקים גדולים. אך גם הם הוכיחו שהתשואות שייצרו לחוסכים בעשורים האחרונים היו מצויינות למרות הסדרי החוב וכשל התשלום של כמה בעלי הון ולימדו את הח"כים שיעור בכלכלה: אין תשואה בלי סיכון. 

ישבו מומחי הוועדה ונדרשו לכתוב את מסקנותיהם. אך מה יגידו? שסתם בוזבזו כספי ציבור? שההתנהלות הייתה תקינה? הלא ציבור הבוחרים שלהם רוצה דם. הוא רוצה צדק ושמישהו ישלם מחיר. 

אלא שועדת כבל הוכיחה בדוח המסכם שלה שהיא חסרת שיניים. אין לה שום יכולת להטיל סנקציות על הבנקאיים וחברות הביטוח, מבלי להיכנס לשאלה אם בכלל נדרשות כאלה. הועדה לא יכולה לכפות עזיבה של אף בנקאי וממילא הנתונים שבידיה לא מצדיקים זאת.

הכי קל להטיח, אם כן את האשם בפקידים : בפיקוח על הבנקים וברשות שוק ההון. באופן אבסורדי הועדה שבאה להאיר את ההפליה לכאורה לטובת בעלי הכוח, שומרת בעצמה על החזקים ומטיחה את האש דווקא בפקידי הציבור, אלו שמסתפקים בשכר נמוך יותר כדי לשרת את המדינה.

הרבה דברים אפשר להגיד על הפיקוח על הבנקים אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שמאז ומתמיד הוא שם בראש מעייניו את הדאגה ליציבות המערכת הבנקאית בישראל. לטעון כלפיו שנתן יד למתן אשראי לא אחראי זו בדיחה עלובה.

ההתייחסות היחידה מבין 200 עמודי הדוח שאולי יש בה בשר נוגעת לדלתות המסתובבות שבין הרגולציה לשוק הפרטי אך גם כאן מדובר בטיעון מעט מגוחך בהתחשב שהמפקחת הנוכחית על הבנקים בכלל עשתה מסלול הפוך - מהפרטי לציבורי. במדינה קטנה כמו ישראל לצפות שאנשי המקצוע במגזר הציבורי שכהונתם קצובה לא יחפשו עבודה במגזר הפרטי היא צבועה במיוחד כשבאה מהפה של חברי כנסת שבעצמם מסדרים זה לזה ולעסקנים שלהם ג'ובים ביום שאחרי. לבסוף, לטעון שבשביל הג'וב הבא הרגולטור יקל ראש בפיקוח מעידה על חוסר הבנה בסיסי בכובד האחריות העומד לפתחם של הרגולטורים שהדבר האחרון שהם ירצו זה שבמשמרת שלהם בנק בישראל יקרוס.