18 חטאים: "אהבה, מוות ורובוטים" לא עושה חסד עם פינצ'ר

"אהבה, מוות ורובוטים", שעלתה בשבת בנטפליקס, היא אנתולוגיה של 18 סרטי מדע בדיוני קצרים (6–17 דקות) באנימציה, גדושים בסקס ואלימות קיצוניים למדי. כל מילה במשפט הזה היא בבחינת הצהרת כוונות וניסיון של נטפליקס להגדיר מחדש את המדיום שבו היא פועלת. נתחיל עם האורך: בעולם הטלוויזיה יש משבצות שידור (סלוטים) לפרקים: חצי שעה או שעה. נטו, סדרה תנוע בין 22 דקות ל־50 דקות, ושאר הזמן יוקדש לפרסומות ופרומואים שישלימו אותה לחצי שעה או שעה מלאים.

לערוצי טלוויזיה יש לוח שידורים נתון מראש, וערוצי השידור (בארצות הברית, לא בישראל) מקפידים להתחיל תוכניות בשעות עגולות . אבל נטפליקס משוחררת מכל זה. אין לה לוח שידורים, אין הפסקות לפרסומות ולכן אין שום סיבה — למעט כניעה למוסכמות עתיקות — להמשיך להזמין סדרות עם פרקים של חצי שעה או שעה. זה התחיל באופן סמלי עם סדרת המד"ב "OA", שבה אורך הפרקים השתנה על פי צורכי הסיפור, וממשיך כעת עם סדרה של חטיפי מד"ב.

"העדה" אנימציה מסחררת צילום באדיבות: netflix

גם המינון הקיצוני של סקס ואלימות בסדרה הוא הצהרתי: נטפליקס מביטה אל האופק ורואה את דיסני מתכוננת להשקת שירות הסטרימינג שלה בסוף השנה, שיהיה עשיר בתכנים הממותגים של האולפן, כולל מארוול ו"מלחמת הכוכבים". אבל דיסני מזוהה עם קהל צעיר וכל־משפחתי, ולכן נטפליקס עושה מאמצים למצב את עצמה כמתאימה לדור הבא: סדרות וסרטי הנוער שלה, המיועדים לבנות 13 ומעלה, היו הלהיטים הכי גדולים שלה בשנה האחרונה; ועכשיו היא פונה לקהל מעט מבוגר יותר, בני 18 ומעלה, גברי והטרוסקסואלי במובהק, בתקווה שיעזבו לרגע את משחקי המחשב ויטבעו בתוך הקוקטייל הסמיך והחמים של דם וזרע ש"אהבה, מוות ורובוטים" מציע להם.

מחוות למועדון קרב

על הסדרה חתומים שני יוצרים בעלי שם: טים מילר, יוצר הסדרה והמפיק הראשי שלה, מוכר כבמאי של "דדפול" שעובד כעת על הסרט הבא בסדרת "שליחות קטלנית"; ודיוויד פינצ׳ר, הבמאי המיתולוגי ("הרשת החברתית", "מועדון קרב" ו"שבעה חטאים") שחתום כאן כמפיק אחראי. האכזבה הגדולה הראשונה מהסדרה היא העובדה שפינצ׳ר תרם לה את שמו בלבד, ולא ביים אף אחד מ־18 הסרטים בה. מילר, לעומתו, ביים רק סרט אחד ("עידן הקרח" המשעשע, שבו זוג צעיר מגלה ציוויליזציה אבודה בתוך הפריזר), ויתר היוצרים הם אנונימיים למדי.

"שלושה רובוטים". מערכון קומי צולע צילום באדיבות: netflix

ובכל זאת רוחו של פינצ׳ר מרחפת מעל פני האנתולוגיה. הפרק הראשון בסדרה, "היתרון של סאני", מכיל את הדנ"א של הסדרה כולה — בעיקר במינוני המין והאלימות, אבל גם עולם הסייבר האפל שבתוכו היא ממוקמת. בעתיד שבו מתקיימים קרבות בין מפלצות ענק הנשלטות באופן מוחי על ידי המפעילים האנושיים שלהם, סאני היא האלופה הבלתי מנוצחת, והיא עושה זאת כדי לנקום בגברים שחטפו, אנסו והתעללו בה.

הסרט, שביים דייב ווילסון, איש האפקטים של "הנוקמים", מכיל לא מעט מחוות לסרטים של פינצ׳ר, ובראשם "מועדון קרב" ו"הנוסע השמיני 3". ווילסון, ייאמר לזכותו, מבין לא רע את הגישה של פינצ׳ר לבימוי וסאונד ועושה עבודת חיקוי לא רעה, שקל לנחש למה נבחרה לפתוח את המקבץ.

"היתרון של סוני". עבודת חיקוי לא רעה צילום באדיבות: netflix

יצירת מופת קטנה אחת

יתר סרטי המקבץ מאד לא אחידים ברמתם. כך למשל, שלושה סרטונים שמבוססים על סיפוריו הקצרים והאירוניים של ג׳ון סקאלזי, הם בעצם לא יותר ממערכונים צפויים וארוכים מדי. באחד מהם, "היסטוריות אלטרנטיביות", מככבת אפליקציה המציגה מה היה קורה לו היינו משנים את ההיסטוריה וגורמים למותו של היטלר כשעוד היה סטודנט לאמנות (בין השאר מוות מעודף סקס עם פרוצות). זה אחד הסרטים המאכזבים במקבץ, אבל ב"ארץ נהדרת" היו שמחים לפינה כזאת.

אבל בין הסרטונים הבינוניים מסתתרת גם יצירת מופת אחת. "העדה" הוא סרט בן עשר דקות על חשפנית בהונג קונג שעדה לרצח ונמלטת מהרוצח שמנסה להשתיק אותה. כתב וביים אותו אלברטו מיילגו, שהיה היועץ האמנותי של "ספיידרמן, ממד העכביש". האנימציה המסחררת של הסרט זוכה האוסקר מככבת גם כאן, וממחישה מה רבה היתה תרומתו של מיילגו ללוק של "ספיידרמן". הסרט מבריק מבחינת בימוי, והסיפור שלו נראה כמו התחלה לסרט באורך מלא שכדאי מאוד שייעשה.