טלי זרחיה פרומוביץ: "האנשים הם הנשמה – החלל רק עוטף אותם"

זה המוטו שמנחה אותה ולכן היא מקפידה לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ולהקדיש יום אחד נוסף בשבוע ללמידה, כדי להתפתח ולהעשיר את הידע והנפש, למתוח את גבולות הידע עד הקצה האפשרי, ואז להמשיך ולהתפתח.

בגיל 18 התחלתי להתעניין באדריכלות, כשעבדתי במשרד עורכי דין ברוטשילד בתל אביב, שם נחשפתי באופן יומיומי ליופיים של בנייני השימור התל-אביביים, והתחלתי להבין מה היא רגישות אדריכלית ואיך היא משפיעה על מצב הרוח של עוברי האורח.

תכנון בית פרטי במרכז הארץ	הדמיה: עידו אדן

במהלך השנה השלישית ללימודים באוניברסיטת תל אביב לתואר B.Arch באדריכלות, התחלתי לעבוד במשרד אדריכלים מהמם "אליקים אדריכלים", ששימש לי בית ובו למדתי המון על המקצוע. בתקופת הסטאז' עסקתי בעיקר בתכנון מבני ציבור, בניינים לשימור, מרכזים לוגיסטיים ותכנון עירוני. זכיתי גם בתחרויות במקום הראשון, שזה מדהים, כשאני חושבת על זה עכשיו.

הפער בין לימודי אדריכלות לבין המקצוע הוא עצום אבל תוך כדי תנועה אני מבינה שזה מכוון. בלימודים מלמדים אותך איך לחשוב, מאיפה מתחילים פרויקט, מהם יחסי הגומלין לסביבה - עיסוק במושגים שצפים באופן יומיומי במקצוע. השיח היומיומי הוא שיח אחר שכולל גם בירוקרטיה, תקציב ובעיקר יחסי אנוש.

חד משמעית: אדריכלים משפיעים על הנוף בארץ, בין אם זה במודע או לא. יש הרבה אדריכלים שמתעלמים מהסביבה כי נוח להם לקבל פרויקט ולעבוד עליו מהמשרד הממוזג שלהם - התוצאה בדרך כלל הרסנית - חסימת הנוף, התייחסות לא נכונה לעיר וייצור חזיתות "אוטיסטיות" שיודעות להתייחס רק לעצמן.

כן, אלו פשוט בניינים שלא מתייחסים לסביבה שלהם, נכס שהופך להיות נטל. הם מתייחסים רק לעצמם ואף אחד לא משתמש או נוגע בהם.

לא בדיוק... עזבי.. יש לי הרבה מה לומר על הבניין הזה. הנקודה היא שכל אדריכל מנסה לבטא את הסגנון שלו ולהתייחס למרכיבים שחשובים לו, זה יפה בעיני ובאותה נשימה עיר צריכה להיות מושתתת על עקרונות ששומרים על אחידות, כך שהמלודיה הזאת של הבניינים ששונים אחד מהשני יקבלו נופך עמוק יותר. אין לי בעיה עם בניינים מטורפים, להיפך, רק שכאן הדיוק ממש חשוב (איפה בדיוק ולמה?).

תכנון מתחם רמת ורבורג בירושלים	הדמיה: עידו אדן

כשמדברים על שינוי צביון של רחוב, צריך שיתקיים שיתוף פעולה של הרבה מוחות כדי להשלים את התכנון. נכון שאדריכל יכול לתכנן מתווה כללי לעיר מבחינה עירונית, ויש לו אחריות מאוד רצינית שאין להקל בה ראש.

חלק מהיופי, לדעתי, זה שיתוף פעולה של אדריכלים שונים שמתכננים בניינים באותו רחוב, ואז התוצאה היא גישות שונות שמניבות עושר, ולא אדריכלות מונוטונית. גם כשאני מתכננת בית פרטי, אני חושבת על הסביבה מבחינת התייחסות הבית לרחוב, והשפעת התכנון לא רק על הלקוח, אלא גם על כל האנשים שחווים את הרחוב והסביבה.

כי מאוד קשה היום למצוא בית שמתוכנן על טהרת סגנון מסוים ואני לא מאמינה שזה נכון לקטלג ולתייג בניינים. הטבע האנושי הוא להשתמש ב"טייטלים" גם כשאנחנו מדברים על אנשים, אבל זה לא באמת נכון, אני מאמינה שהעולם הרבה יותר מורכב מזה. קשה מאוד לשים את האצבע על מה נכון או לא נכון, כי הכול עניין של מינונים, של שילובים, של דיוק.

יש לי הערכה גדולה לסגנונות האלה התאהבתי באדריכלות דרך הבנת ההיסטוריה שלה. עם זאת אני גם מלאת הערכה לתכנון בעידן שבו אנחנו חיים. היום משלבים בין כל הסגנונות ואפשר לומר ש"האקלקטיקה" שולטת.

אני חושבת שאדריכלים צריכים להיות מונעים מחדוות יצירה, אם אין את זה – זה יתבטא בתוצאה. אני בכלל בעד יצירתיות בכל תחום, אבל לא "יצירתיות" שצועקת "הנה!! זה אני!! שמתי חותמת!!" זאת לא יצירתיות, זה אגו. יצירתיות אמיתית גורמת לאדריכל להמציא את עצמו מחדש עם כל פרויקט.

השיקול שמנחה אותי בבחירת שפה אדריכלית הוא בעיקר היחס לסביבה ולאנשים שיחוו את המקום. כשמגיע פרויקט חדש למשרד, אני לא תמיד בטוחה איפה להציב את הקו הראשון, זה קצת כמו להתחיל ציור על דף חלק.

תכנון בית פרטי בראש העין	צילום: עידו אדן

המון יצירתיות. אני מגלה יצירתיות כמעט בכל דבר שאני עושה, החל משלב התכנון הראשוני של הפרויקט ועד הביצוע. לפעמים יוצא לי לשקוע בעבודה "טכנית" ואז אני מגלה שאין דבר כזה עבודה "טכנית", כי אפשר וכדאי להפעיל יצירתיות בכל דבר. כן, גם בביורוקרטיה, אני נהנית כמעט מכל צעד.

מתמודדים. כשאת רוצה מאוד משהו, מה את עושה? משיגה אותו, נכון? אז זה בדיוק אותו דבר. תהליכי רישוי והיתרים יכולים להיות מסורבלים ומלאי ביורוקרטיה, ואני מוכנה לבצע את זה רק כשהחזון התכנוני שלי בא לידי ביטוי, וכשאני יכולה לעמוד בביטחון מאחורי התוצאה התכנונית.

כבר התנסיתי מספר פעמים בעבודה מול יזמים שכל מה שעניין אותם היה "לדחוף" כמה שיותר יחידות דיור בלי להתייחס לעיר או לסביבה ובלי להשקיע בחומרי גמר איכותיים שיהפכו את הבניינים שלהם לתוצר טוב יותר שמשדרג גם את העיר. הבנתי את זה די מהר והחלטתי להתרחק מפרויקטים כאלה.

אני מאמינה שתכנון צריך לעסוק ביחסים בין המסה לבין החלל (VOID). השבוע, למשל, כתבתי פוסט בפייסבוק, "האנשים הם הנשמה – החלל רק עוטף אותם", זה משפט שמשקף אותי בתהליך התכנון. אני בוחרת עם אילו אנשים לעבוד, כי לא כולם מתאימים לי ואני לא מתאימה לכולם - אני עוטפת אותם בחלל שיחמיא להם :) 

את מאמינה שאפשר לחוות תחושה חמימה ועוטפת גם בבית גדול?

קודם כל – כן. אפשר לייצר את זה. אני חושבת שכל מה שבן אדם מרגיש זה נכון וצריך להתייחס לזה בתכנון. יש אנשים שיהיה להם נוח לגור בווילה של חמש קומות, ויש אנשים שיותר נעים להם לחיות במקומות חמימים.

החלום שלי הוא לתכנן מקום שמהווה תחנת מעבר יומיומית לאלפי אנשים ולהשפיע לטובה בטווח של שבריר שניה על מסות של אנשים. פרויקט כזה יכול להיות מבנה ציבור גדול, טרמינל או תחנת רכבת. אפשר להשפיע על יותר אנשים ולגרום להם לחייך על הבוקר וכשהם חוזרים מהעבודה. רק המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש טוב.

אנחנו גרים בדירת חמישה חדרים משופצת כל מי שנכנס אומר "וואו!", אבל לי אין את התחושה הזאת. הבית שלי נראה לי מאוד פשוט ולא מתוחכם. פשוט אוסף של דברים שעושים לנו טוב, שריכזנו במקום אחד, כך שיש לנו את התחושה שהגענו הביתה.

אני מדגישה תמיד שאני לא מעצבת פנים, למרות שהדייט הראשון שלי עם התחום התחיל בעיצוב פנים, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה המקצוע היחיד שלי, כי הראייה שלי תמיד הייתה רחבה יותר.

יש לי שאלון בנוי ומוכן, ואני נותנת אותו ללקוחות, אבל זה רק חלק מהתהליך, כי העיקר הוא לתקשר עם הלקוחות בצורה מיטבית כדי להשיג את מטרות התכנון. השאלון נותן מצע טוב לתחילת שיח הדדי ביני לבין הלקוחות זה איפשהו "שובר את הקרח"...

טלי זרחיה פרומוביץ	צילום: דימה יופה

אנשים מתחברים לאמת שלהם כשמשחררים אותם, ולכן בהתחלה אני צריכה לשחרר את השליטה שלי, ולתת לצד השני לדבר, כשהתהליך מגיע לשלבי המקצועיות והפיתוח, יש לי אמירה, ואני יכולה לכוון מה כן ומה לא, מה מתחבר ומה לא, אבל בהתחלה הלקוח צריך להביע את הרצונות שלו, ים השראה מסתתרת שם... כן, באדם שמולי.

מקורות ההשראה משתנים מפרויקט לפרויקט. בחללים מסחריים, העיצוב נובע מהמיתוג והמוצר או השירות שהלקוח מציע, ובבתים פרטיים אני מקבלת לרוב השראה מהלקוחות, מהאופי שלהם, מהחפצים הסנטימנטליים שלהם, מאורח החיים שהם מנהלים ומדברים שעושים להם טוב.

לא יודעת אם זה מסר, אבל חשוב לי להעביר את הנקודה שתכנון ובנייה הם תהליכים ארוכים לכן חשוב שתבחרו לעצמכם את האדם הנכון לצעוד איתו.