הכישלון לא יתום: כרטיס לכיוון אחד לישראל כץ

לא כך רצה ישראל כץ לציין את חגיגות העשור לכהונתו במשרד התחבורה. הדו"ח המיוחד על "משבר התחבורה הציבורית בישראל" שפרסם אתמול מבקר המדינה יוסף שפירא, חשף את מאחורי הקלעים של הפיאסקו התחבורתי שכולנו נתקלים בו מדי יום: בשעות ארוכות ומתסכלות של עמידה בפקקים אינסופיים ברכב הפרטי, בהמתנה לאוטובוס שכלל לא ברור אם או מתי יגיע, או בניסיונות להידחק לקרון מלא עד אפס מקום ברכבת ישראל.

את כץ מציב שפירא במרכז לוח המטרה: "ניתן לציין כי בשנים האחרונות קודמו נושאים שונים ובוצעו פרויקטים חשובים בתחום התחבורה, אך עדיין הכשלים והליקויים בתחום התחבורה הציבורית הם משמעותיים ביותר. מצב זה רובץ לפתחו של משרד התחבורה, שבראשו עומד השר כץ, המכהן בתפקיד ממרץ 2009".

כץ טוען כי "אם הבחירות היו על נושא התחבורה, הליכוד היה זוכה ב־70 מנדטים". התגובה מייאשת כמעט כמו הממצאים עצמם צילום: עידו ארז

מבקר המדינה מציין שמות פרטניים כשהממצאים מצדיקים זאת, אבל ידו לא נוטה להיות קלה על ההדק בהקשר זה. הפעם הוא לא נמנע. כץ הוכיח למבקר, ולנו, שגם כשמתקיים מצב נדיר במחוזותינו, שבו שר מכהן במשרד במשך עשור שלם – זה לא בהכרח מבטיח יישום עקבי ונכון של מדיניות לטווח ארוך. כץ פתח לנו את השמיים וגזר הרבה סרטים בפתיחות מחלפים אבל הזניח את הטיפול במכלול ההיבטים של התחבורה הציבורית, והתוצאה לפנינו.

1. כמי שמתיימר להיות מועמד עתידי לראשות הממשלה (אחרי עידן נתניהו) כץ מקבל ציון מספיק בקושי על ניהול משרדו, לפחות בכל הנוגע לאחריות על פיתוח והפעלת תחבורה ציבורית. לאורך כל שנותיו במשרד לא טרח כץ להסדיר את מעמדה של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית (הגורם האחראי לתכנון ולניהול מערכות התחבורה הציבורית) בחקיקה – או בכל דרך אחרת.

היא גם צומצמה בהיבטים של כוח אדם, ובשנה החולפת סגן מנהל הרשות וממלא מקומו, דרור גנון, אף נחשד בקבלת שוחד ממפעילי תחבורה ציבורית. למרות החלטת ממשלה מ־2011 על הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, כולל הצעת חוק שעיגנה את כפיפותן לרשות הארצית – הן לא הוקמו עד עצם היום הזה.

רק בחוק ההסדרים של 2018 סוכם על הקמת שתי רשויות: בבאר שבע ובירושלים. רשויות מטרופוליניות נועדו לקדם ראייה כוללת למתן פתרונות תחבורתיים. משמעות נוספת של הקמתן היא היפרדות של שר התחבורה ממוקדי כוח ושליטה וגם ויתור על סמכויות. זה כנראה לא התאים לו. גם האגף לתכנון תחבורה במשרד התחבורה הוזנח וסובל ממחסור בכוח אדם, ועל כן מדיר את רגליו ממוסדות התכנון.

ליקויים נמצאו גם במערכי הפיקוח והבקרה של המשרד על מפעילי התחבורה הציבורית. סיפור אחד בדו"ח ממחיש את הבעייתיות: המסמכים שבהם מתייחס המשרד ל"בחינת ההשלכות התחבורתיות" של תוכניות, לכשהוא מתייחס, מתבססים על תוכנית אב לתחבורה יבשתית שנכתבה לפני שני עשורים. אז אגב, הושם הדגש על מתן שירות לרכב פרטי.

2. דו"ח המבקר מספר לנו שוב את מה שכבר ידענו ובכל זאת מכה בתדהמה בעוצמותיו: מדינת ישראל לא יודעת לתכנן. היעדר התכנון עובר כחוט השני לאורך מאות עמודי הדו"ח: תוכנית מתאר ארצית (תמ"א 42) לתשתיות תחבורה יצאה לדרך בשנת 2008. היא לא הושלמה עד היום. זאת למרות שהממשלה החליטה שיש להביאה לאישור עד סוף 2011.

הליכי התכנון להקמתה של מסילה רביעית בציר איילון החלו ב־2002 והושלמו ב־2018. זאת למרות קביעת ממשלה מ־2010 שהתכנון יסתיים בתוך 16 חודשים. אז אמרו. המסילה תקום בסוף שנת 2026 – כלומר לקח שנות דור לתכנן ולהקים אותה. ככה לא בונים רכבת. או תחבורה ציבורית. ממשיכים: אחת הסיבות המרכזיות לכשלים ברכבת היא פספוס תחזיות הנוסעים. גם זה תכנון. וגם תחת התחזיות השגויות נדרשו 168 קרונות ב־2015 – רק 141 הוזמנו – חלק גדול מהם בהליך חירום שמנע כל תחרות בהתמודדות בין ספקים.

ובעשור החולף, איש לא טרח לעדכן את הנתונים על תחנות הרכבת – כולל מגרשי חנייה קרובים, דרכי גישה והאוטובוסים שמשרתים אותם. אבל מה לנו להלין על היעדר מקום חניה, או גישה כשמספר ביטולי הרכבות עלה ב־500% בשנתיים בלבד. כל אלה הם קריאת השכמה לכל מי שיחזיק במושכות התכנון והמשרד בעתיד.

3.מבקר המדינה מדגיש כי "בעשור האחרון קידם משרד התחבורה שורה של פעולות לשיפור שירותי התחבורה הציבורית ולהרחבתם. עם זאת, הפעילות אינה מצליחה לגשר על פערים שמקורם בשנים רבות של הזנחה ובהשקעות כספיות לא מספיקות, שמנעו פיתוח של מערכת תחבורה ציבורית מפותחת ומתקדמת". מצב זה משול להזנחה של חור בשן, שעכשיו מצריך טיפול שורש כואב ויקר יותר.

ממשלת ישראל ה־35 שתקום בחודשים הקרובים ותגבש תקציב חדש תצטרך להביא זאת בחשבון. גם אם צודקים מי שאומרים שבדומה למערכת הבריאות, ההיצע מכתיב את הביקוש – הזנחה של שנים היא יקרה לתיקון, וכדי שלא תהיה בלתי אפשרית לצד ההשקעה הכספית יש לייצר מכלול פעולות מקיף שישלב את הרבדים הרלוונטיים לתחבורה הציבורית: רכבות, אוטובוסים ותמריצים לוויתור על רכב פרטי. בהקשר הזה מחכה לשר התחבורה עבודה רבה, אבל דו"ח המבקר יכול לשמש לו מורה נבוכים.

וחזרה לכץ: מה הוא אומר על התמונה העגומה שמשרטט הדו"ח: "אני גאה במהפכת התחבורה הגדולה שהובלתי בעשר השנים האחרונות. אם הבחירות היו על נושא התחבורה, הליכוד היה זוכה ב־70 מנדטים". וכשזו התגובה לכתב האישום החריף של המבקר, זה מייאש כמעט כמו הממצאים עצמם.