טרנד הגיימינג המפתיע: ביות עיזים בעידן האבן
מה גרם למשחק אטי כמו Dawn of Man, שבו צריך ללמוד לייבש דגים ולביית עזים, להפוך ללהיט החם של הרגע שמוכר 200 אלף עותקים בשבועיים?
מסביבך שטחי פרא אינסופיים, יערות, מערות, הרים ונהרות, ובעיקר - אין ולו סימן לאדם נוסף. כל הטבע הזה היה מרגיש ממש פסטורלי אם לא היה מלא בדברים שיכולים להרוג את השבט הפרהיסטורי הקטן שעליו אתה אמון: ביערות יש ממותות, במערות יש אריות ובנהרות אין מספיק דגים בשביל לעבור את החורף האכזרי. כל התקדמות טכנולוגית שתשיג היא פלא קטן, שנראה במבט ראשון כמעט קטנוני: הנה השבט שלך למד איך מייבשים דגים, איך ממליחים בשר, איך מבייתים עזים - ואולי הפעם החורף יהיה קצת פחות קטלני. החיים בעידן האבן הם, כפי שכתב הפילוסוף תומאס הובס, “גסים, אכזריים וקצרים”. כאן לא תקום אימפריה. מקסימום כפר קטן של ציידים־לקטים.
כל המרכיבים האלו נשמעים כמו משחק נישתי, לכל היותר. אלא ש־Dawn of Man הוא המשחק הרותח של הרגע, שכבש במפתיע את פסגת מצעדי המכירות של סטים (חנות האונליין הגדולה ביותר למשחקים ל־PC) ו־GOG (חנות קטנה יותר, אבל משמעותית גם היא) עם מכירות של כ־200 אלף עותקים בתוך שבועיים, לפי ההערכות.
משחק מחשב Dawn of Man כפי ששוק הגיימינג הוכיח כבר פעמים רבות, יש מספיק שחקנים לכמעט כל סוג של משחק - אפילו סימולטור נהיגה במשאית בנופי אמריקה (ללא כל אקשן נוסף) מצא לו קהל יעד. אבל ההפתעה ב־Dawn of Man נעוצה בכך שהוא פרץ הרבה מעבר לנישה שלו - שחקני אסטרטגיה, חובבי משחקים עצמאיים (המשחק כולו פותח על ידי צוות בן שני אנשים בלבד) או חובבי פרהיסטוריה.
משחקי אינדי מגיעים למכירות כאלה מדי פעם, אבל לרוב אחרי שהם בונים הייפ בתקופה ממושכת של early access. אלא ש־Dawn of Man יצא לשוק כמוצר מוגמר, ולא יצר יותר מדי הייפ לקראת שחרור המשחק.
מתוך משחק מחשב "ציביליזציה" ואז הגיע Keralis, יוטיובר שבדי עם קול משי ו־1.8 מיליון מנויים. מוקד הערוץ שלו הוא משחקי אסטרטגיה ובנייה, ולכן הקהל שלו מבוגר יחסית לעוקבים של ערוצי גיימינג. סדרה של סרטונים שלו משחק בגרסה מוקדמת של המשחק הביאה לו בסך הכל כ־3.4 מיליון צפיות - וכאן הקהל נדלק (וכמובן יוטיוברים בולטים אחרים).
הקסם של Dawn of Man נובע משילוב בין נוסטלגיה לחדשנות. הגרפיקה הנוסטלגית שלו קורצת לסדרות משחקים קלאסיות כמו Age of Empires, ואילו התוכן מזכיר את הסדרה המיתולוגית "ציביליזציה". אבל מבחינת משחקיות, Dawn of Man הוא חיה אחרת: זהו לא משחק פשוט, אבל הוא כן משחק שעוסק בפשטות, בחיים בצורה הבסיסית ביותר שלהם. המטרה היא קודם כל לשרוד, והמשחק ממליץ לפתח את השבט שלך לאט ובזהירות ולא לרוץ אחר כיבוש המרחב המוכר.
בלבו של המשחק הזה יש פרדוקס: הוא גם מרגיע וגם לא ממש מאפשר לך להירגע. החיים בעידן האבן הם, כאמור, אכזריים וקצרים - אבל יש בהם גם זמן לנשום. הציידים צדים, הלקטים מלקטים והחיטה צומחת שוב. העונות מתחלפות במהירות קבועה, ואף שהכפר הקטן שלך הולך ומתרחב, הרוב מסביב זה עדיין טבע, טבע וטבע. בעוד משחקי “ציביליזציה" שועטים במהירות קדימה לתיעוש המוני וכיבוש העולם כולו, פה רוב מה שיש מסביב הוא עולם ראשוני עם מאזן אקולוגי מושלם. זה לא עולם שכיף גדול לחיות בו, אבל זה כן עולם שנהדר לשקוע לתוכו לכמה שעות.
