תנו צ'אנס לטראנס: סדרת דוקו מרגשת על נערים טרנסג'נדרים ישראלים

לירון בן ה־17 יושב בחדר ההמתנה עם אמו. זה נער שתמיד מחייך, אבל עכשיו הוא סובל מכאבים חזקים ואמו המודאגת מחבקת אותו, נראית חסרת אונים מחוסר היכולת לעזור לו ובוכה יחד איתו. האחות שמודדת לו חום שואלת איך צריך לפנות אליו: "הוא או היא?". האמא עונה "הוא". לירון הוא נער טרנסג'נדר, נפש של גבר שנולד בגוף אשה. וכחלק מתהליך ההתאמה המגדרית שהוא עובר, הגיע למרפאה כדי לבצע שאיבת והקפאת ביציות — הטרנסג'נדר הצעיר ביותר בישראל שעבר את התהליך. 

מימין: נעם, עופרי, רומי ולירון. "אחת האמהות אמרה שהסדרה היתה הטיפול שלה", אומרת מדליה צילום: באדיבות YES

לירון הוא אחד מארבעת הנערים והנערות הטרנסג'נדרים/ות שמככבים בסדרה הדוקומנטרית "טרנסקידס", שתשודר החל מהערב yesדוקו ו־STINGTV. לצדו מופיעים בה רומי (15) שהתחנכה כבן בבית ספר דתי באשדוד והפכה לנערה הטרנסית הראשונה בישראל שמקבלת בלוקרים (חוסמי הורמונים גבריים) מתחת לגיל 16; עופרי (15) מפתח תקווה שהיה ילדה שמשחקת כדורגל עם הבנים אבל בתוך תוכו הרגיש תמיד בן; ונעם (16), שנולד כבת למשפחה דתית באורנית ולמד באולפנה. "בגיל 9 הפסקתי להתפלל כי לא יכולתי להודות שעשני כרצונו. לא הרגשתי שנעשיתי כרצונו", הוא מספר באחת הסצנות החזקות בסדרה.

"מה שמדהים בילדים האלה הוא שהם בחרו לחיות את האמת שלהם", אומרת הבמאית והמפיקה הילה מדליה שיצרה את הסדרה. "הם ילדים אמיצים שברגע שהמשפחות שלהם קיבלו אותם, הם פרחו". ארבע שנים עקבו מדליה וצוות היוצרים שאיתה אחרי ארבעת הנערים (שלושה בנים ובת) שנולדו בגוף שאינו תואם את הזהות המגדרית שלהם. בנוסף למשברים הרגילים של גיל ההתבגרות המבלבל הם חווים תהליך משנה חיים ובלתי הפיך. הארבעה ומשפחותיהם נחשפים ברגעים הכי פרטיים, עם כל הלבטים, הקשיים והמהמורות, אך גם עם הרגעים השמחים והמנחמים, במסמך דוקומנטרי אינטימי, מרגש, מטלטל, ובעיקר חשוב.

"המשפחות התחילו את התהליך כשהן לא כל כך יודעות למי לפנות והרגישו שהן המשפחות היחידות בעולם", מספרת מדליה. "אחת האמהות אמרה לנו שהסדרה היתה חלק מהטיפול שלה. הכל נעשה מאוד בעדינות כדי לתת לכולם להרגיש טוב. תמיד דיברנו לפני שפתחנו מצלמה, היו רגעים שהחלטנו לא להגיע כי הם היו קשים ורגישים מדי, וגם בעריכה היו קטעים טובים שלא הכנסנו כי ידענו שזה עלול לפגוע בהם".

"אנחנו מנרמלים את הסיטואציה אבל זו סיטואציה לא נורמלית", אומר אביו חובש הכיפה של נעם בסדרה. לא קל לו אבל הוא הולך עד הסוף עם התהליך שבחר בנו.

מדליה. "נדרשו לנו שנתיים להגיע לילד הראשון" צילום: רפי דלויה

"זה לא היה פשוט למצוא ילדים שמתאימים, יכולים ורוצים להיחשף. נדרשו לנו שנתיים להגיע לילד הראשון ואז כל הדלתות נפתחו", מספרת מדליה. "החלטנו ללכת דווקא על טינאייג'רים בסוף החטיבה ותחילת התיכון גם כי יש להם הרבה מה להגיד, וגם כי זה הגיל שבו הם עוברים את כל ההליכים הרפואיים והכירורגיים ומתחילים לקחת הורמונים. אלה רגעים רגישים וקשים גם במשפחות הכי מקבלות, כי גם הורה שהכי מכיל את הילד שלו חושש מאוד מהנזקים האפשריים כשהוא מתחיל לקחת הורמונים".

הפרק הראשון בסדרה מהווה אקספוזיציה, מעין מפגש היכרות עם הנערים, משפחותיהם והסביבה הקרובה. בשאר הפרקים מלווה אותם המצלמה לכל מקום: סלון ביתם, בית הספר, פעולות בצופים, מצעד הגאווה בירושלים, תחרות יופי שבה מתמודדת רומי והרגע שבו היא נאלצת להגיע לכלא שבו כלוא אביה כדי שיחתום על מסמך שיאפשר לה להוציא דרכון, צו ראשון וההתייחסות של צה"ל לתופעה, משרד הפנים והרגע המיוחל שבו משתנה המגדר בתעודת הזהות. וישנם גם הרגעים המאוד אישיים שמתרחשים במרפאות המומחים וחדרי הניתוח.

בסוף כל פרק ישנם פרטי הקשר של איג"י (ארגון הנוער הגאה), עמותת מעברים ובית דרור. "אני מקווה שבעקבות הסדרה אנשים יידעו שיש להם לאן לפנות. השאיפה שלי היא שיקרינו את זה בבתי ספר כי זה יותר אפקטיבי מכל הרצאה בנושא. לפני חודש התאבדה אשה טרנסית דתייה ממאה שערים ונקברה כגבר. אם הסדרה תצליח להציל נפש אחת, עשינו את עבודתנו".