השקט שנשאר אחרי הבאזז: שירי מימון מהפנטת במחזמר שיקגו

לאמריקאים יש את הטיימס סקוור, לנו יש את כיכר הבימה. ובסוף השבוע האחרון הבמה הגדולה בהיכל התרבות בתל אביב התחפשה לשעתיים ורבע לברודווי.

העובדה ששירי מימון מגלמת את התפקיד הראשי בהפקה האמריקאית של "שיקגו", הפכה את כל האירוע הזה למצעד הגאווה הישראלית, אבל גם אם מתעלמים לרגע מהנתון המרשים, ל"שיקגו" יש מספיק קבלות להצלחה גם בלעדינו.

מימון היא חיית במה שמצטיינת בשירה, אבל "שיקגו" מוכיח שהיא גם רוקדת נהדר. אפילו על מגבלת המבטא היא השתלטה במקצועיות צילום: אורית פניני

ההפקה הראשונה של "שיקגו" עלתה ב־1975 בברודווי וכעבור שנתיים בווסט אנד. ההפקה הנוכחית של המחזמר זוכה פרס הטוני עלתה ב־1996 בברודווי וביקרה כבר במעל 35 מדינות. המחזמר מחזיק בשיא של העלאה מחודשת שרצה הכי הרבה זמן בברודווי ובווסט אנד. והגרסה הקולנועית שזכתה באוסקר של 2002, בכיכובם של רנה זלווגר, קתרין זיטה ג'ונס וריצ'רד גיר רק הקפיצה עוד יותר את הביקושים למחזמר, שעולה עד היום מדי ערב בברודווי.

אסטרטגיה שיווקית לגיטימית

עלילת "שיקגו" מתרחשת בשנות ה־20 בשיקגו, ובה מובא סיפורה של רוקסי הארט (מימון), רקדנית במועדון לילה שרוצחת את המאהב שלה אחרי שאיים לעזוב אותה. בכלא היא פוגשת את וולמה קלי, כוכבת מועדוני לילה שמואשמת ברצח כפול. בעזרת הסוהרת מאמא מורטון ("כשאת טובה למאמא, מאמא טובה אליך") היא שוכרת את שירותיו של עורך הדין הפלילי החלקלק ורודף הפרסום בילי פלין ("אם ישו היה חי היום בשיקגו והיו לו 5,000 דולר, הכל היה נראה אחרת") בעזרתו היא כובשת את כותרות העיתונים והופכת לכוכבת.

ועכשיו, משפט אחד לכל משביתי השמחות שהרימו גבה וביקרו את העובדה שמימון התארחה רק שבועיים בברודווי ובכך ההפקה "הטעתה" ציבור שלם שחשב שהיא הופכת למחליפה הקבועה. זהו מהלך שקורה עם שחקניות בכל העולם. אין שום פסול בשימוש באסטרטגיה שיווקית כדי למשוך קהל מקומי ולראייה, לא בטוח שהיכל התרבות היה מלא אמש אלמלא מימון היתה שם על הבמה.

מימון היא חיית במה שהוכיחה קבל עם והיכל שהיא עשתה את זה. הפורטה שלה הוא השירה ואת היכולות הקוליות המעולות שלה אין צורך להציג, אם כי לא יזיק טיפול נכון בסאונד. ההפתעה הגדולה של הערב היתה לגלות איך היא יודעת לזוז, היא פשוט רוקדת נהדר, וגם על מגבלות המבטא היא השתלטה במקצועיות ראויה להערכה.

דווקא רמתו של הקאסט מברודוויי היתה לא אחידה. כך, לצידה של מימון הכוכבת, סיפקו טרה מקלאוד (וֶלמה) ופיטר לוקייר (פלין) הופעות לא מלהיבות.

קריצה בעברית לתזמורת

"שיקגו" הוא לא שואו מטורף עם תפאורות מתחלפות ותלבושות מרהיבות, אבל הוא מצליח להיות אפקטיבי גם עם אמצעים דלים יחסית. הבמה מעוצבת במינימליזם כשהצבע השחור שולט בה ומחדד את האווירה האפלה ששלטה בתקופה ההיא. במרכזה ניצבה התזמורת החיה הנפלאה שניגנה את כל המעברים המוזיקליים והלהיטים הידועים, ובראשם "All that Jazz" הידוע. המערכה הראשונה היתה רגועה ולא התרוממה לשיאים מיוחדים, אולם עם תחילת המערכה השנייה משהו באנרגיות השתנה, הקצב התגבר ורוח שובבה וצינית ריחפה באוויר.

מהרגע הראשון שעלתה לבמה זכתה מימון לתשואות מאלפי הצופים בהיכל. בהמשך הריע הקהל הישראלי לכל המשתתפים מברודוויי וניכר שהם נהנו מהחיבוק שהורעף עליהם. בתום ההשתחוות אמר לוקיר לקהל: "איזו קבלת פנים חמה חיכתה לנו בתל אביב. אנחנו מאוהבים בעיר הזאת ומאוהבים באוכל המדהים שלכם". אז הוא פנה למימון הנרגשת ואמר "שירי, את כוכבת מוכשרת ואנחנו נרגשים להופיע כאן לצדך". מימון הודתה בעברית לכל צוות המפיקים ועל הדרך היא גם הגניבה "שלום" קטן בעברית לתזמורת על הבמה. צפוי, אך מחמם את הלב.