להאיר מחדש את זוהרה אלפסיה

כשאומרים "דיווה" אנחנו בדרך כלל חושבים על מדונה, וויטני יוסטון או דנה אינטרנשיונל. אבל בשביל המוזיקאית נטע אלקיים הדיווה האמיתית היא זוהרה אלפסיה, אחת הזמרות המפורסמות ביותר במרוקו ובאלג'יריה בשנות השלושים והארבעים.

"היא היתה אשה שיש לה סיי, מה שנקרא במרוקאית מקוחה, מהחלוצות שהקליטו אלבום בצפון אפריקה. דרך הביוגרפיה שלה אני מקבלת כוח והעצמה", מספרת אלקיים, זמרת ויוצרת רב-תחומית והמנהלת האמנותית של מופע המחווה של "אביאדי", שיתקיים ביום שישי (12:00) בבסקולה בתל אביב ויספר את סיפורה של אלפסיה. "ניסינו לחשוב בגדול ולראות איך המוזיקה שלה עדיין מתקשרת עם העולם שלנו".

את המופע מנהל מוזיקלית עמית חי כהן, והוא כולל 11 נגנים, הקרנת סרטוני אנימציה וסרטים דוקומנטריים שמספרים את סיפור חייה ותרגומים של שיריה לעברית. "ההקלטות שלה ישנות, אבל הגרעין והאופן שבו היא ביטאה דברים הרגישו לנו בלוזיים במהותם. אפשר למצוא במופע עיבודי רוקנ'רול, בלוז ומוזיקה צפון־אפריקאית. כולנו על הבמה מרגישים שזה הסיפור של סבתא שלנו, זוהרה נמצאת אצלנו איפשהו בדנ"א".

נטע אלקיים. "זוהרה היתה יוצאת דופן. לא היתה מתחילה לשיר לפני שהיו נותנים לה עוגת חשיש" צילום: אסטוונאת חי

לסיפורה של הזמרת המפורסמת - שכונתה "הזמיר מפז" עד שהקריירה שלה נקטעה עם עלייתה לישראל בתחילת שנות התשעים - נחשפה אלקיים, כמו רבים מאיתנו, דרך "שיר זוהרה אלפסיה" שכתב ארז ביטון, ונלמד לבחינת הבגרות בספרות. במופע המחווה אלקיים מסמפלת אותו על הבמה. "בשיר ביטון מתאר את המפגש שלו עם זוהרה באשקלון של שנות התשעים (כשביקר אותה כעובד סוציאלי - נ"פ), בעתיקות ג', עם קופסאות סרדינים, בדידות וכתר על הראש, תמונה מאוד מכמירת לב. זו תמונה שאנחנו מכירים מהדור הראשון, אנשים שוויתרו על קריירה והפכו אנונימיים בגלל הרצון להגשים חלום ולעלות לארץ הקודש". השיר המפורסם עורר לא מעט אנטגוניזם בקרב קרוביה של אלפסיה: "הרבה מבני המשפחה הביעו הסתייגות כי היא לא היתה ענייה או בודדה לטענתם, אבל משוררים ואמנים רוצים לספר את הסיפור מהנקודה האישית שלהם".

זוהרה אלפאסיה. "היא בעיקר טיפחה את הקריירה, ורק כשדעכה בישראל זוהרה מצאה זמן לילדים. גם היום כל אשה חווה קרע בין שני העולמות. היא השאירה כאן כוח” צילום: באדיבות המשפחה

ככל שחקרה אלקיים את עולמה של אלפסיה, התאהבה בה יותר. "האחיינית שלה סיפרה שהיא לא היתה מתחילה לשיר עד שלא היו נותנים לה עוגת חשיש. טיפוס משוגע. אי אפשר למצוא המון דמויות נשיות במוזיקה המרוקאית או בעולם הערבי. היא היתה יוצאת דופן".

חלק מהמאבקים של אלפסיה רלבנטיים מאוד גם היום. "המשפחה שלה לא הרבתה להגיד איזו אמא מדהימה היא היתה. בשיא הקריירה היא רק רצתה להיות אמנית ולא ראתה ממטר, אבל ככל שהקריירה שלה דעכה היא מצאה זמן לילדים. גם היום כל אשה חווה על בשרה התמודדות של קרע בין העולמות. את רוצה להיות אמא מושלמת אבל לא לוותר על עצמך. אני חושבת שהדמות של זוהרה נותנת השראה: היא השאירה בעולם הזה כוח, כוח לדבר על דברים".

אלקיים שרה משיריה של אלפסיה כבר כמה שנים, ולפני כשנתיים, לגמרי במקרה, גילתה נקודת השקה מפתיעה ביניהן. "היא הופיעה בחתונה של סבא וסבתא שלי. גיליתי את זה רק אחרי מופע בירוחם. המשפחה של אמא שלי מירוחם, ודודה שלי סיפרה שזוהרה הופיעה בחתונה שלהם". זה לא היה עניין שבשגרה: "בתקופה של הסבתות שלנו היא נחשבה מבוגרת יחסית. לא הזמינו אותה לעבוד באירועים, הקהילה שלה זנחה אותה, שכחו מי היא היתה".

לאחר ביקור מעורר השראה במרוקו אלקיים עושה מאמץ להישאר נאמנה למקור ככל האפשר. "המופע בערבית ואנחנו מאמינים מאוד בשפת אבותינו וסבתותינו, שיש בה גרוב מדהים. גם אם לא מבינים את המילים, דרך המוזיקה אנחנו מביאים פרשנות, ויש גם כתוביות. זו מוזיקה עוצמתית, חלקה מרקידה. ניסינו לדייק את הדמות של זוהרה, את הרלבנטיות שלה לחיים שלנו כדור שלישי פה. זו מוזיקה שאנחנו מאמינים בה".