התכנון צריך מהפכת שוויון

המונח תכנון שוויוני אינו קיים במילון המונחים של מקבלי ההחלטות בישראל. הוא גם לא חלק מתפיסת עולמם של מתכננים, אדריכלים, קבלנים ושאר הגורמים האמונים על תכנון בארץ. מדיניות התכנון מעוצבת בעיקר על ידי גברים שבאופן אנושי רואים בעיקר את צורכיהם. היא עוצבה אי־שם באמצע המאה ה־18, כחלק מתפיסה הרואה את האוכלוסיה כולה כמקשה אחת שגברים מתכננים עבורה. מדיניות התכנון הזו לא מציבה במרכז את הצרכים המשתנים של קבוצות אוכלוסיה שונות, כמו שוני מגדרי. אלא שכמו כל מוקד כוח שרירותי, לא־דמוקרטי, המפלה בין אדם לאדם על רקע מגדרי או כל רקע אחר, הגיע גם זמנו של התכנון המפלה נשים, המהוות את רוב האוכלוסיה, להתפרק מכוחו.

פקק באיילון צילום: דנה קופל

מקבלי ההחלטות בישראל עדיין מתעלמים מהעובדה שנשים הן הנושאות העיקריות בעול גידול הילדים. הפקקים שמלווים אותנו לעבודה ובחזרה משפיעים אחרת על בחירות תעסוקתיות של נשים וגברים. היעדר מדיניות ממשלתית המציעה תמריצים לשינוי המצב, כמו חופשת לידה לאבות, לצד היעדר מדיניות תכנון שוויונית, גורמות לכך שנשים רבות לא יוצאות לעבודה מחוץ ליישובים שבהם הן מתגוררות, כי אינן יכולות לבלות יותר משעתיים על הכביש וגם לאסוף ילדים ממסגרות חינוכיות.

עמית ברכה

מתסכלת לא פחות היא תמונת המצב במרחב הציבורי. אם שתרצה לצאת עם ילדיה לגינה ציבורית תיתקל באפשרויות מוגבלות מאוד של שטחים ציבוריים פתוחים, בוודאי כאלו המצויים במרחק הליכה קצר מהבית. אבל גם אם תימצא גינה ציבורית, ברוב המקרים היא אינה מוארת ורחבה מספיקכדי להעניק תחושת ביטחון.

הדרך לשינוי מעשי מתחילה בשינוי תודעתי. רק הכרה באפליה ארוכת שנים בתכנון יכולה להוות פתח לתכנון שיוויוני. לצד הגברת המודעות של גברים מתכננים, יותר נשים שיאחזו בהגה התכנון - במשרדי הממשלה, במוסדות התכנון, ברשויות המקומיות ובקהילה המקומית - יוכלו להוביל מהלך אמיתי בדרך לשינוי.

השלב הבא כרוך בקידום תפיסת עולם סביבתית, חברתית ומגדרית. פיתוח ערים באופן המייצר תמהיל נכון ומחבר בין אזורי מגורים, תעסוקה, מרחב ציבורי פתוח, מוסדות חינוך ומוקדי תחבורה ציבורית הוא תנאי בסיסי לתכנון שוויוני. בתוך כך, מחקרים שנעשו במדינות המערב ובישראל מעידים שלבנייה צפופה יש יתרונות רבים עבור נשים, כמו העובדה שהיא מקלה על האפשרות להגיע בקלות ובמהירות לאזורי מגורים, תעסוקה ומסחר.

התכנון המגדרי הוא אינטרס כלל אנושי, של נשים וגברים כאחד. תמהיל שימושים נכון של מגורים, תעסוקה, ניידות ומרחב ציבורי פתוח הוא גם אינטרס של גברים. גם גברים רוצים עוד שעת פנאי עם הילדים במקום לעמוד שעות בפקקים וגם הם רוצים מרחב ציבורי איכותי ובטוח לילדיהם. נשים וגברים ב2019 חייבים ליצור אמנה חברתית חדשה בתחום התכנון המגדרי, שאינה משלימה עם הנצחת האפליה, שסופה בגטאות ורודים של תעסוקת נשים. הגיעה העת למהפכה אמיתית, שתשים סוף למעגל האכזר המנציח את תפקידי המגדר בבית, בשוק התעסוקה ובמרחבים ציבוריים.

מיכל גרא מרגליות היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל ועמית ברכה הוא מנכ"ל אדם טבע ודין