כך נציל את החקלאות הישראלית

לאחרונה עלתה לכותרת ההטבה שנתנה המדינה לחברת אינטל להרחבת פעילותה בארץ, והיעילות הכלכלית של אותה ההטבה. אמנם בשנים האחרונות ישראל היא סטארט-אפ ניישן, אך ישנה גם תעשייה חקלאית ותיקה בעלת חשיבות גורלית לביטחון התזונתי, שמירה על קרקעות וקיום של תעשייה מקומית. כאשר המדינה מסבסדת חקלאות בשיעור נמוך הרבה יותר מארה"ב ואירופה, היא מייצרת אי-שוויון שפוגע בחקלאים, באזרחים וגם במדינה עצמה.

מדינת ישראל לא מכירה בחקלאות המקומית כתעשייה. לחקלאים (בענפי ירקות, פירות, חלב, בשר וביצים) ניתן סבסוד למים בלבד, כאשר בארה"ב ואירופה הסבסוד לחקלאים רחב הרבה יותר. חקלאי בחו"ל המקבל סבסוד מממשלתו יוכל לייצא לישראל, שמאפשרת יבוא, במחיר נמוך הרבה יותר ממה שיוכל להרשות לעצמו החקלאי הישראלי.

בנוסף לפגיעה בתחרותיות בארץ, הסבסוד הלא-שוויוני מקשה על החקלאים הישראלים להתחרות בשווקי חו"ל, כאשר הם מייצאים תוצרת חקלאית. כאשר מוסיפים את הוצאות היצוא על הפער בסבסוד הממשלתי, לחקלאי הישראלי אין יכולת להתחרות במחירים המקומיים. חוסר ההלימה בהיקפי הסבסוד פוגעת בתחרותיות של החקלאות הישראלית בארץ ובעולם, ועשויה להכחידה. תהליך ההכחדה כבר החל עם נטישתם של אלפי חקלאים בעיקר ממושבים ונטישת הקרקע.

צילום: מאיר אזולאי

חקלאות ישראלית מתקשרת לרוב לשנותיה הראשונות של המדינה ומעלה זיכרונות נוסטלגיים. עם זאת, גם כיום לחקלאות יש תפקידים קריטיים לקיומה של המדינה. שטחים חקלאיים חולשים על שטחי קרקע רבים ומבטיחים את צביונם הישראלי. בנוסף, בעת מלחמה או אמברגו אין לסמוך על יבוא תוצרת חקלאית, מה שעלול לסכן את הביטחון התזונתי במדינה דווקא בעתות משבר. לכן יש להבטיח את קיום של תעשייה חקלאית ברת-קיימא כאן בישראל.

חקלאות מקומית היא אינטרס עליון של המדינה לשמירה על צביונה והביטחון התזונתי של אזרחיה. על המדינה להעניק יותר סובסידיות לחקלאים בישראל, ולהשוות את תנאיהם לאלו של החקלאים באירופה על מנת לאפשר להם להיות תחרותיים וכלכליים.

הדרך לעשות זאת היא לנקוט במדיניות המכסות, כלומר לאפשר יבוא של חקלאות זרה רק במקרים של תוצרת חסרה, כמענה לפער במילוי הביקוש המקומי. גם אז, יש לאפשר יבוא רק ממדינות בהם נשמרים כללי העסקת עובדים, טיב תוצרת, כשרות ודרישות נוספות של הרגולציה בישראל.

סוגייה נוספת היא השכר – מדינת ישראל היא שקבעה "שכר מינימום" לעובדים בישראל. לא יתכן שאותה מדינה תאפשר יבוא תוצרת חקלאית ממדינות בהם אין כללי שכר מינימום.

גם לחקלאים הישראלים יש מה לעשות. מרבית ההוצאות של החקלאים הן על מים וכוח אדם. צמצום השימוש במים בחקלאות נמצא בחזית הטכנולוגיה של עולם הזרעים וההשקיה, מה שיוביל להפחתת עלויות לחקלאים ולמדינה. בנוסף, גם להוצאה הגבוהה על כוח-אדם יש מענה טכנולוגי. כיום רובוטים יכולים לבצע עבודות קטיף בצורה יעילה, ולמנוע שינויים דמוגרפיים כתוצאה מיבוא עובדים. על החקלאים בישראל לאמץ פתרונות טכנולוגיים כמענה לאתגרים העומדים לפתחם.

לחקלאות הישראלית חשיבות קריטית בסוגיות אסטרטגיות כמו ביטחון תזונתי ושמירה על קרקעות. לכן על המדינה לעשות כל שביכולתה על מנת לשמור על החקלאות בארץ, בין השאר  בהגדלת הסובסידיה ונקיטה במדיניות של מכסות יבוא. הדברים נכונים שבעתיים כאשר משווים את גובה הסבסוד של החקלאי הישראלי לעומת מקביליו בארה"ב ואירופה. על החקלאים, מצדם, להטמיע טכנולוגיות חיסכון במים ופתרונות רובוטיקה לחיסכון בידיים עובדות.

הכותב הוא שותף, ראש תחום התיישבות, BDO