מה הפך את ג'יידון סאנצ'ו לדבר הגדול הבא בכדורגל

1. משחקי רחוב

ג'יידון סאנצ'ו, כוכב בורוסיה דורטמונד, גדל בדרום לונדון ושיחק שעות על גבי שעות 5 על 5 עם שחקנים כגון ג'ו גומז (ליברפול), ריס נלדון, אדי אנקטייה (ארסנל), אארון וואן ביסאקה (קריסטל פאלאס), קאלום הדסון אודוי (צ'לסי) והאחים ססניון (פולהאם). "מיד אחרי בית ספר היינו משחקים 5 על 5, עושים טריקים ונהנים", סיפר סאנצ'ו בראיון למגזין "פור־פור־טו". "החוק ברחוב היה להשיג כמה שיותר megs. כשקוראים לי כדורגלן רחוב, זו המחמאה הכי גדולה שניתן להעניק לי".

סאנצ'ו, שגדל על קליפים ביוטיוב של רונלדיניו (ולא איזה שחקן אנגלי שכיכב בפרמיירליג באותה תקופה), מזכיר את המונח megs, קיצור של nutmeg. העברת הכדור בין הרגליים של היריב, "השחלה" בעברית צחה. כשמסתכלים על זה מבחינה קוגניטיבית, החיפוש אחר "השחלה" עשוי להיות יותר יעיל בפיתוח שחקנים מאשר החיפוש אחר השער. כשסופרים "השחלות" ולא שערים, בעצם סופרים קריאות נכונות של תנועות הגוף של המגן והיכולת לבצע פעולה מול גוף זז ולא מול עצם דומם כמו שער.

היכולת לקלוט ולעבד את תנועות היריבה ניכרת היטב אצל ליאו מסי, שמאפשרת לו לעקוף כל שחקן שמולו בכדרור. לפי בדיקות, מסי מעבד מידע ב-0.1 שניות בעוד שחקנים מצטיינים אחרים עושים זאת ב־0.4-0.3 שניות. סאנצ'ו, בזכות שעות על גבי שעות של קריאת תנועות הגוף של השחקנים שהוא ניסה להשחיל, נהפך לאחד המכדררים הטובים באירופה - עם 4.17 כדרורים מוצלחים פר 90 דקות (אחד מעשרת המכדררים הטובים באירופה). זה מתחבר להצלחה של כוכבים רבים אחרים ומה שמאמני נוער ומומחים ליצירתיות גילו בבדיקות על הילדות שלהם. היכולת לכדרר וליצור בכדורגל קשורה ל־unstructured play, משחק חופשי, בצעירות השחקן. המפתח ליצירתיות של כדורגלן נמצא בשעות של כדורגל חופשי ששיחק כילד - בלי שופט, בלי מגבלות של מבוגרים ולעתים בלי גבולות מגרש.

חזרה ללונדון: סאנצ'ו והחברים שיחקו במגרשי כדורגל קטנים ברחבי לונדון שמכונים "כלובי כדורגל" שנבנו כחלק מהתפתחות עירונית של לונדון לקראת אולימפיאדת 2012. על המגרשים הללו התמקדו הצעירים במשחק חופשי וניסיונות "השחלה" וטריקים אחרים. כתוצאה מכך, חלק מהשחקנים האנגלים הצעירים הטובים ביותר הם מלונדון. צריך להבין, עד שנות ה־2000 הכדורגל האנגלי שאב את שחקניו ממשחקי פארק - 11 על 11 מגיל צעיר - שש או שבע. השחקנים האנגלים גדלו על מגרשי ענק בוציים בפארקים וילד אנגלי ממוצע בקושי נגע בכדור במהלך משחק, וגם כשכבר קיבל אותו, לא היה מסוגל לעשות איתו הרבה מלבד לבעוט אותו למעלה. הדור של סאנצ'ו (האנגלים שנולדו בשנת 2000 ומעבר מעורבים בהכי הרבה שערים בחמש הליגות הבכירות באירופה מבין כל הלאומים האחרים), הוא הדור האנגלי הראשון שגדל בכלובי הכדורגל ולא בפארקים. סאנצ'ו הוא השחקן הבולט ביותר שמגיע מתוך השינוי התרבותי המהותי בשורשי הדשא.

ג'יידון סאנצ'ו צילום: איי אף פי

2. השראה מפינג פונג

סאנצ'ו נהנה גם מהדרכה שהפכה את התשוקה שלו לכדורגל רחוב, ליעילה מאוד בכדורגל מאורגן. לואי לאנקסטר, מאמנו של סאנצ'ו בקבוצת הנוער של ווטפורד, סיפר ל־StatsBomb: "יש הרבה שחקנים שמשחקים את משחק הכדורגל אבל לא באמת תורמים, אז ישבנו, ג'יידון ואני, וחשבנו איך הוא יכול לתרום למשחק - והגענו למסקנה שדרך שערים, בישולים וכדרורים קדימה. להכאיב ליריב על ידי שבירת ההגנה וביטול שחקנים. ובעיקר בזה התמקדנו. בלעבוד על כדרורי עומק, החזקת כדור עם כוונה".

לאנקסטר שאב השראה ממאמן פינג פונג שדיבר איתו והסביר לו על התיאוריה שלפיה 200 השחקנים הכי טובים בעולם בפינג פונג הם "7 מ־10" בכל אלמנט במשחק שלהם אבל בטופ 10 העולמי יש רבים שהם "4 מ־10" באלמנטים רבים אבל יש להם אלמנט אחד שהוא 10 מ־10. האלמנט הכי טוב שלהם מחפה על הרבה בעיות במשחק שלהם. אז לאנקסטר דחף להפוך את סאנצ'ו 10 מ־10 ביכולות הכדרור שלו, אפילו על חשבון אלמנטים אחרים במשחק. "הכדרור שלו מאוד ייחודי", הסביר לאנקסטר ל־StatsBomb. "אף פעם לא ראיתי סגנון כדרור כזה, הוא יכול להעיף שחקנים אחרים עם תנועת כתף".

3. זמן משחק עם הגדולים

לפי דו"ח של גוף מחקר הכדורגל האירופי CIES Football Observatory, "השתתפות במספר רב של משחקים במהלך השנים הראשונות של קריירה מקצועית היא תנאי חיוני כדי להצליח להתחרות ברמה הגבוהה של הליגות ברחבי העולם. השחקנים כיום בחמש הליגות הבכירות באירופה שיחקו בממוצע ב־93.9 משחקים בליגות המקומיות מאז תחילת הקריירה המקצועית שלהם ועד לסמסטר לאחר יום הולדתם ה־23. המספר הממוצע של משחקים הוא 11.1 לפני גיל 19, 26.8 לפני גיל 20, 46.9 לפני גיל 21, 69.7 לפני גיל 22 וכאמור 93.9 לפני גיל 23. משחקים של קבוצת המילואים (B-team) נכללו גם כן. כלומר, זמן משחק עם גברים הוא קריטי לבני נוער שרוצים להיות כדורגלנים. זה בא לידי ביטוי גם בנתון שמראה כי ששניים משלושה כדורגלנים שמקבלים חוזה בגיל 19, כבר לא יהיו במשחק בגיל 22.

בראיונות שערך עם כתבים באנגליה, סאנצ'ו אמר כי הוא עזב את מנצ'סטר סיטי ובחר להצטרף לבורוסיה דורטמונד כי הובטחו לו דקות משחק ודקות אימון רבות עם הקבוצה הבוגרת. "בדורטמונד התאמנתי עם הקבוצה הבוגרת מדי שבוע ושיחקתי בנוער או במילואים - זה סייע לי להתאים את עצמי לכדורגל הגרמני", אמר ל-ESPN. "והלחץ שהם מפעילים באימונים הוא מאוד אינטנסיבי, אין לך הרבה זמן על הכדור". נהוג להשוות בין סאנצ'ו לחברו לנבחרת אנגליה הצעירה והאקדמיה של מנצ'סטר סיטי, פיל פודן. לסאנצ'ו יש הרבה יותר דקות משחק בקבוצה בוגרת - מה שמעלה את המניה שלו בהרבה יותר מאשר פודן, בן אותו גיל שנחשב לפוטנציאל לא פחות גדול ממנו. פודן, על פי הערכות, שווה כיום 20 מיליון יורו. סאנצ'ו שווה לפחות פי חמישה יותר. וזה המון בזכות דקות המשחק שקיבל.

4. טראומת ילדות

הכדרור הראשון של סאנצ'ו במשחק ליגת בוגרים הסתיים איתו על הרצפה. "אני אף פעם לא אשכח את הכדורר הראשון שלי", אמר סאנצ'ו ל"פור־פור־טו" על המשחק הראשון שלו נגד איינטרכט פרנקפורט. "ניסיתי לעבור את המגן בכדרור, הוא העיף אותי לדשא ולא הצלחתי לקום. זה היה סוג של 'ברוכים הבאים לכדורגל של מבוגרים, אה?'. חשבתי שיהיה לי זמן לעשות את מה שאני טוב בו, אבל אז חטפתי 'באנג' וידעתי מיד אחרי שצריך לשחרר את הכדור מהר יותר". יכולת הלימוד וההתאוששות של סאנצ'ו עשויה להסביר מדוע רבים חושבים שהוא הולך להיות השחקן הטוב בעולם. וכמו יכולת הכדרור שלו, גם היא מגיעה מחוויה בילדותו.

החוקרים דייב קולינס ואיין מקנמארה הלכו רחוק יותר, ובמחקרם מראים ש"יש קורלציה ברורה בין טראומה בדרך לגדולה ספורטיבית, לגדולה ספורטיבית". במחקרם — "Why Talent Needs Trauma" — הם בדקו את הישגיהם כבוגרים של ספורטאים צעירים מוכשרים שלא חוו קשיים מיוחדים בדרכם הספורטיבית, והישגים של ספורטאים בוגרים שכן חוו קשיים אישיים או מקצועיים בדרכם למעלה וראו שיש כמות לא פרופורציונלית של ילדים שחוו קשיים (מגירושי הורים, דרך בעיות גדילה ועד הגירה או טראומה גופנית) שהצליחו כאתלטים כבוגרים. "כדי להיות מוצלח, ספורטאי צעיר צריך להיות עקשן ומחויב לפיתוחו כספורטאי. הוא גם צריך להיות בעל יכולת התאוששות מהירה מחוויות קשות שעבר, ואם לא עבר חוויות קשות במהלך התפתחותו, יתקשה לתפקד כספורטאי בוגר כמו מי שחייו היו מלאים בקשיים ומכשולים" נכתב במחקר.

סאנצ'ו, ללא ספק, יודע מה זו טראומה. כשג'יידון היה בן 5 אחיו התינוק מת. אירוע טראגי שהשפיע רבות עליו ועל משפחתו - אך גם העניק לו מוטיבציה לסייע למשפחתו להתמודד עם הכאב. סאנצ'ו סיפר שהוא כתב פואמה לכבוד אחיו וקעקע אותה על זרועו. "אתה ואני תמיד נהיה ביחד, הפכת אותנו למאושרים, הבאת לנו אושר, היית תינוק מיוחד", כתב סאנצ'ו על זרועו. "חיכיתי שתגדל ואלמד אותך כדורגל ונזכה בגביע. אבל אתה הלכת, מה אני יכול לעשות. אח תינוק, אנחנו אוהבים אותך". "כל מה שאני רוצה זה שהוא יהיה גאה בי", אמר סאנצ'ו ל"סאן". "הוא ההשראה שלי. בזכותו אני עושה את כל העניין הזה של הכדורגל".