אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

תערוכה

להיטמע בערפילי האקספרסיוניזם

צילום רפרודוקציה: אלעד שריג

להתקרב, להתרחק, להתקרב שוב. לשאוף, לנשוף, להרגיש ואז אולי להבין. ככה אני מתבוננת בעבודות של מוש קאשי, שמציג כעת תערוכת יחיד בגלריה נגא בתל אביב. "Crown", ולא בהכרח במתכוון, היא אולי תערוכת האקספרסיוניזם המופשט המובהקת ביותר שראיתי לאחרונה. העובדה שיצירה מאפשרת להיטמע בה כמעט לחלוטין מהלכת עליי קסם. קאשי, שעד כה התפרסם בדימויים ריאליסטיים מדוקדקים, נותן למכחול להובילו הפעם. הוא מציג עבודות משלוש סדרות - באחת חלקיקי אור בהירים על רקע שנדמה כשחור אבל הוא לא, בשנייה ערפילי אור וחושך שאין לדעת היכן מתחילים ומסתיימים ובשלישית מנעדים צבעוניים של הבזקי אור. כך הוא משחרר עצמו מכל מחויבות לדימוי.

רעות ברנע

לפזז, לקנות בגדים ולעשות טוב

צילום: כרמל יהלום

לפני שלוש שנים קניתי חולצה. יש לה שרוולים קצרים עד המרפק - אלמנט קריטי למקועקעת שלא רוצה לחשוף דיו טרי לשמש אכזרית. אבל אני אוהבת אותה במיוחד מפני שכתוב עליה, בוורוד פוקסיה, I’M NOT FOR SALE. החולצה הזאת היא תרומה ל"הופכות את היוצרות", עמותה שמלמדת נשים שיצאו ממעגל הזנות עיצוב ותפירה, ומאפשרת להן להתחיל מחדש. ב־7 במרץ יתקיים אירוע ההתרמה השנתי לעמותה, שבו יתארחו המוזיקאיות לולה מארש, נגה ארז, ג'יין בורדו, תמרדה, יעל דקלבאום ועוד, וגם תוכלו לרכוש לעצמכם חולצה נפלאה בעיצובן.

ניצן פינקו

לגלות סודות ושדות של אירוסים

צילום: שירלי זינגר

אני אוהבת לטייל בארץ בעקבות הפריחה שמשתנה עם עונות השנה. ארצנו הקטנטונת מציעה שלל פרחים מרשימים ומיוחדים - לא רק כלניות ורקפות, אלא גם צבעוני המדבר, חבצלת הנגב או החוף, תורמוס הרים, חלמוניות ועוד ועוד. ועכשיו הוא זמן השיא של האירוסים. אירוסי ההיכל הם המפוארים במשפחה שמונה כ־300 מינים שונים, מתוכם 16 שגדלים בארץ. בימים אלה מסיים את פריחתו איריס הארגמן, שצבעו סגול כהה, כמעט שחור, ואוהב לפרוח דווקא בחולות. שמורת חוף השרון מזמנת לשוחרי טבע (אפילו המפונקים שבהם) שפע של איריסים ואת העונג שבלנשום לריאות אוויר ים מהול בריחות פריחה. ואם בכל זאת פספסתם את האיריס עוד יש חמציצים, שהם לא רק יפים אלא גם טעימים.

שירלי זינגר

להיכלא בדיסטופיה של תל אביב 2029

מחזות שאסור להציג, מס על משפחות יחידניות וחד מיניות ותוספת המילה לאום למשרד התרבות. אלה רק חלק מהדברים שעם ישראל יתמודד איתם עשר שנים מהיום, לפי ספרו של אורן גזית "הסוף הראשון והסוף השני" (זמורה). בנקודת זמן זו כותב הפזמונאי והמחזאי המוערך אברהם, לבתו דנה, את קורות הלילה הדרמטי שעבר עליהם עשר שנים קודם והתחושות שצפו אצלו אז והיום. במרכז העלילה ארבע דמויות הכלואות בבית כשמחבל מסתובב חופשי בתל אביב: אברהם הפזמונאי ובתו המתבגרת, זמרת־עבר וחמותו. הספר מספק גם הצצה מענגת לאחורי הקלעים של עולם התיאטרון והמוזיקה - שאף שהם פרי דמיונו של הסופר, אינם תלושים מהמציאות. גזית, ביומיום מנהל ועורך תוכן בטלוויזיה, מפגין בספר הביכורים שלו כתיבה קולחת, משעשעת, צינית ונוגעת ללב, והכניס בו מכל הבא ליד – אהבות, קנאות, מוות, חרדות הורים, אמנות, טרור והדתה. הכל במינון הנכון.

מאיה נחום שחל

לחלוק כבוד אחרון למארק הוליס

צילום: אם סי טי

מארק הוליס נעלם מחיינו לפני 20 שנה, כשהפסיק להוציא מוזיקה חדשה ולהופיע. השבוע, באותה פתאומיות, הוא הלך לעולמו בגיל 64 ממחלה, והטיס אותנו למסע נוסטלגי ושבור לב אל המוזיקה המכשפת ומעוררת ההשראה שלו. הוליס הוא הטרקובסקי של הפופ: חמישה אלבומים בלבד הקליט עם הלהקה שלו, Talk Talk - שני אלבומי אייטיז פופיים שהכילו להיטים רקידים, ואז בהדרגה שיריו נעשו ארוכים, מהורהרים ואבסטרקטיים יותר, קטעי פרוג־פופ בני 9 דקות, על־זמניים ומרהיבים ביופיים. השירים "נשמה", "גן עדן" ו"ירושה" יתאימו השבוע באופן מצמרר כנקודת פתיחה טובה לפלייליסט הספד שיגרום למי שנולד אחרי 1990 לתהות איך החמיץ יוצר כה גדול.

יאיר רוה