לא אניהו האיש: הדרמה בהצגה "אניהו" זלגה גם לחיים האמיתיים
"אניהו" מלאת הפתעות, גם בתוך המחזה שבמרכזו אשה עם סוד, וגם מחוצה לו: בדקה ה־90 הוחלף הבמאי מיקי גורביץ' שנחשד בהטרדה, בשירילי דשא
"כל מה שקרה לי סביב ההצגה הזאת הוא בלתי צפוי", אומרת שירילי דשא על הקומדיה שביימה "אניהו", על פי הסיפור הקצר "השמנמן" מאת אתגר קרת, שעלתה בשבוע שעבר בתיאטרון הקאמרי. "אבל הבלתי צפוי הוא נדבך רציני בחיים שלנו, וצריך ללמוד לקבל אותו באהבה".
כשהעבודה על ההצגה החלה, מונה לבמאי מיקי גורביץ', שגם היה אחראי לעיבוד לצד קרת ורוני סיני, בן זוגה של דשא. אבל אז פרצה הפרשה שבה נחשד בהטרדות מיניות, בין היתר של תלמידיו ב"ניסן נתיב", והוא עזב את ההפקה.
"לקראת תחילת החזרות כל הסיפור עם מיקי התפוצץ, ורוני אמר שכדאי שאני אקרא את המחזה. כל התוכניות השתנו", אומרת דשא. "בדרך כלל כשרוני כותב, אני קוראת, מביעה דעה ומשגעת לו את השכל, אבל הפעם זה היה פשוט נהדר".
"אניהו" היא אגדה מודרנית קסומה ובלתי צפויה על בחור תל־אביבי (בגילומו של אודי רוטשילד) המתאהב במורה לגיטרה (אביגיל הררי) שמספרת לו כי הוטלה עליה קללה שהופכת אותה בלילות לגבר (אלון דהן). בבוקר הוא מבלה עם אהובתו וכשהיא הופכת לגבר הוא מבלה עם החבר החדש. "אלה שתי דמויות שונות לחלוטין. הדבר היחיד שמשותף להן הם הבגדים והכפכפים", אומרת דשא. עד כאן בערך הסיפור הקצר של קרת, ומשם ממשיך המחזה בעקבות דמיונם הבלתי נדלה של הכותבים, כולל מסע להסרת הקללה. אל הקומדיה הפרועה חוברים בחן רב גם נדב אסולין, אלי גורנשטיין, איה גרניט שבא, שהם שיינר ורובי מוסקוביץ', שמסביר לקהל כבר בהתחלה ש"סיפור, אתה יודע איך אתה נכנס אליו, אבל אבל אתה אף פעם לא יודע איך אתה יוצא".
מתוך ההצגה אניהו על פי ספרו של אתגר קרת צילום: יוסי צבקר "מה שיפה וחזק ב’אניהו’ הוא שזה מעין פיוז'ן של ז'אנרים - קומדיה, פארסה, דרמה, תיאטרון מוזיקלי - ולכן לא ניסיתי להכניס את זה לתבנית", היא מספרת על ההצגה. "שימח אותי מאוד לעשות משהו מודרני כזה בתיאטרון, יש פה משהו מרענן ומשוחרר, לא מחויב לכלום. הקהל מקבל ואוהב את זה, יש פתיחות וכנראה גם צמא לדברים שהנרטיב שלהם חדש".
סגירת מעגל עם יוני רכטר
דשא עובדת בעיקר בתעשיית הילדים והנוער עם שותפה לכתיבה רועי שגב. הם יצרו את "ילדי בית העץ", שתחזור בקרוב בעונה חדשה. כמו כן היא ביימה את הסדרות "בנות הזהב" ו"כאן גרים בכיף". לתיאטרון כתבה את "בילי שוורץ" (עם אוהד חיטמן), "שרלוק הולמס" ועוד.
בהפקה של "אניהו" היא התקבלה בחיבוק חם. "הקאסט הזה הוא מתנה. אלה אנשים שתורמים מאוד לתהליך היצירה. חדר החזרות היה מעבדה משוגעת ויש תחושה שזו יצירה של כולם. גם אתגר היה מאוד מעורב ומפרגן, והרוח שבה כתב נשמרה".
שירילי דשא במאית ההצגה צילום: אוראל כהן
הסיפור עם גורביץ' נכח בחזרות?
"זה סולק מהר מאוד. אין לי היכרות קודמת עם מיקי אז במידה מסוימת היה נכון לקחת מישהי שמנותקת מהדבר הזה. אני חושבת ששידרתי ביטחון מהרגע הראשון ונתתי חופש גדול מאוד לשחקנים".
את המוזיקה להצגה הלחין יוני רכטר, שעבד עם גורביץ' בהצגות קודמות. "מיקי הוא חלק מההיסטוריה של הפרויקט הזה. אנחנו היינו צריכים לייצר את ההווה שלו, ויוני נכנס להווה הזה. הוא מאוד אוהב לשבת בחזרות וזה יפה לראות את זה. הוא מרגיש את הדמויות ולפי זה מדייק את המוזיקה". המפגש עם רכטר היה מרגש עבורה גם משום שאביה, אברהם דשא פשנל המנוח, הקים את להקת "כוורת", שרכטר היה חלק ממנה, והפיק את מופעיה. "כילדה הייתי בכל החזרות וההופעות, ואפילו נסענו כל המשפחה לסיבוב הופעות בארצות הברית עם הלהקה. לעבוד איתו פתאום היה מרגש מאוד. יושבת אושיה באמצע חדר חזרות, אבל הוא ממש חברה'מן".
אבא פשנל המנוח בא לבקר
עם אביה פשנל יש לה דיאלוג יומיומי. "הוא תמיד בא לבקר אותי עשר דקות לפני חזרה גנרלית. זה מחובר לחוויה שהיתה לנו כשלמדתי בתלמה ילין, שבה הוא בא לבקר אותי ואמר לי לנסות לדחות את ההתרגשות לכמה דקות לפני שאני עולה לבמה. על 'אניהו' הוא בטח היה אומר לי: אני שמח שאת עובדת עם רוני ועושה דברים מצחיקים".
