המכונית המיותרת: אי אפשר להיפטר מהרכב הישן

הכירו את דרור, בן 47 מראשון לציון. דרור מחזיק בבעלותו ברכב שטח חדש. אשתו נוהגת ביונדאי טוסון. בתו הבכורה נוהגת בפורד פוקוס מודל 2008, בצבע כחול. הבן האמצעי צפוי לקבל את הפורד בקרוב, כשהבת תמשיך לטיול בדרום אמריקה.

עקרונית, מדובר במצב אידיאלי שבו לרוב בני המשפחה יש מכונית צמודה. בפועל, המצב הרבה יותר מורכב, כי הפורד נמצאת במשפחה מכיוון שפשוט אי אפשר למכור אותה: "ניסינו למכור אותה יותר מחצי שנה, ולא הצלחנו. זו מכונית טובה, קנינו אותה יד ראשונה מהליסינג, וכשהבת התגייסה התחלנו לנסות למכור אותה. הבעיה היא שאין קופצים. אז הרכב נשאר אצל הבת".  

דרור לא לבד. יותר ויותר ישראלים מחזיקים במכונית שלישית, כזאת שבדרך כלל משמשת את אחד הילדים, מתוך חוסר ברירה. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ל־2016 מצביעים על עלייה של 8.6% במספר המכוניות לנפש בישראל מאז 2012: מ־345.8 מכוניות לאלף איש לכדי 375.4 מכוניות ב־2016. אך הנתונים לא משקפים את הבעיה האמיתית: הקושי להיפטר מהמכונית המשומשת, שמשאיר את המכונית בבעלות המשפחה.

פקק תנועה צילום: דנה קופל

"אנחנו משפחה רגילה לחלוטין ממעמד הביניים. לא שיערנו שלבת שלנו, ילדה בת 19, תהיה מכונית צמודה. לא כל ילד בן 19 מקבל מאזדה בת חמש כמכונית ראשונה", אומר רונן מאבן יהודה. לדבריו, "אנחנו לא בדיוק פראיירים, ניסינו למכור את המאזדה הרבה זמן. או שקיבלנו הצעות מעליבות לחלוטין או שהטלפון לא צלצל. זו מכונית מליסינג, ולא הצלחנו להתמודד מול כל הסוחרים ולא מול הקונים הפרטיים שרצו לשלם לנו מחירים מצחיקים, אז ויתרנו. אנחנו בית של שלוש מכוניות ואחת מהן בקושי נוסעת".

לא רוצים רכב משומש

משרד התחבורה והלמ"ס לא עוקבים אחר מספר המכוניות במשק בית, אך גורם המקורב למשרד התחבורה מעיד על מגמה ברורה של משפחות שלא מצליחות להיפטר מהרכב השלישי, ולכן היא "עוברת בירושה" לאחד הילדים: "מדובר במצב שבו משפחה מחזיקה בשתי מכוניות והשלישית אמורה עקרונית לעבור בעלות וללכת למישהו אחר, אבל במקום זה רואים עוד מכונית שמתווספת לאותו שם", אומר הגורם. "סביר שלאב יש עכשיו שתי מכוניות על שמו, כי לא רצו להעביר את היד על הרכב". לדבריו, חלה עלייה של 2%–3% בשנה בשלוש השנים האחרונות במספר המכוניות הכלולות בתופעה.

"חברות הליסינג ויבואני הרכב חנקו את בשנים האחרונות שוק המשומשות, בין אם במכוון או בשוגג. הישראלי חי מהלוואות ומקפיצה מעל הפופיק", מסביר גורם במערכת הבנקאית שבחר לא להיחשף. "אם תפתחו את הפרסומים של חברות הליסינג ויבואני הרכב, תגלו שכדי לנסוע במכונית קטנה, דגם 2019, צריך לשלם מקדמה של 20־30 אלף שקל, ואת היתר מקבלים בתשלומים. הלקוח רואה תשלומים ולא מבין שמדובר בכסף שהוא צריך להחזיר.

"בעל רכב שמעוניין למכור את המכונית נאמר ב־30 אלף שקל, צריך למכור סחורה בת שבע או שמונה שנים ולהתחרות תיאורטית עם מי שמוכר מכונית חדשה מהניילון, דגם 2019", מסביר הגורם. "במצב הזה אף אחד לא ירצה לגעת במשומשת. הלקוחות הרבה יותר מודעים לאפשרויות שלהם בכל הקשור בנטילת הלוואה. התוצאה היא שמי שמחזיק במכונית ששווה 20־30 אלף שקל נתקע איתה".

יש בעיה נוספת, שמאלצת בעלי מכוניות משומשות "להשאיר את המכונית במשפחה": ישראל אינה מספקת כיום פתרון מניח את הדעת לגריטת מכוניות משומשות. הפעם האחרונה שבה נגרטו מכוניות משומשות היתה לפני כשנתיים, והמכסה נגמרה בתוך פחות משבוע. אי אפשר להוציא מכוניות משומשות מגבולות ישראל, וחברות ליסינג וגופים העוסקים בסחר ברכב משומש שניסו לעשות זאת בשנים האחרונות דרשו עבור המכוניות החזר מס, מה שנדחה על הסף על ידי המדינה.

"למכוניות משומשות יש מחזור חיים סביר. הן מחליפות ידיים, הן מזדקנות, והערך שלהן מגיע לנקודה שבה אפשר לרכוש אותן בזיל הזול על ידי סטודנטים או מי שמעוניין בגרוטאה, אך בשנים האחרונות קרה בישראל תהליך ייחודי שעצר את שוק הרכב המשומש: יבואני הרכב וחברות הליסינג החלו להציע מקדמה קטנה ותשלומים. בנוסף, הגופים שעוסקים בסחר ברכב החלו לפרסם בדיגיטל באגרסיביות, הרבה יותר מהצרכן הפרטי. המשמעות היא שכיום הצרכן הפרטי לא מסוגל לפרסם את המכונית שלו באינטרנט כי הזירה ברוב הלוחות המקוונים מכורה מראש. חברות גדולות לסחר ברכב קונות מודעות, מקפיצות מודעות, יש דגמים שבהם ממש נדיר למצוא מוכרים פרטיים. אלה שיכולים להרשות לעצמם, כלומר לא חייבים להחליף את המכונית, פשוט משאירים אותה בבית ומעבירים אותה לילד. אז יש לנו פתאום מעמד של משפחות עם שלוש מכוניות, או שתי מכוניות ומכונית יחסית חדישה שלא נוסעת. זה לא מעמד ביניים שבע, זה מעמד ביניים שאין לו ברירה", אומר בכיר באחת מחברות הליסינג.

גריטה ז"ל צילום: בלומברג

אך מה רע בלפנק את הבן או את הבת במכונית? נכון, אין זו מכונית חדישה מהניילונים, אך בכל זאת היא מכונית שנוסעת. הבעיה טמונה בגודש, בבטיחות, באי־התאמה של המכוניות ל"לקוחות" ובגורמים נוספים. בשוק מתוקן, בייחוד בתקופה שבה יש מגמה בקרב צעירים למעבר לתחבורה שיתופית ולאמצעי תחבורה חלופיים, צעירים לא אמורים לקבל מכונית נוספת בגלל חוסר יכולת למכור. זו מכונית שאמורה להימכר לקונה מאושר שייסע בה להנאתו, אך במקום זאת הקונה מעדיף לרכוש מכונית חדשה והמוכר הפוטנציאלי נותר תקוע.

העומס בכבישים גובר

מדובר במכונית שאמורה להיכנס ל"שרשרת החיול" של ענף הרכב, אך במקום זאת נשארת במשפחה ומועברת לגורם במשפחה שלא בהכרח היה רוכש מכונית. המצב הזה תורם לגודש בכבישים, וגם הנכס בעייתי. "יש לנו אלפי לקוחות שמחזיקים בבית במכונית שלישית וזה קורה עקב חוסר יכולת למכור, לא מרצון להיטיב עם הילד. אנשים מתלוננים שאין להם כסף בזמן שבחניה שלהם יושב נכס ששווה 30־40 אלף שקל. אנשים ממעמד הביניים ומעלה ממהרים להרים ידיים כשהם צריכים להתמודד עם מכירת נכס כמו מכונית משומשת ואחר כך לוקחים הלוואות לכסות את המינוס", מסכם אותו גורם במערכת הבנקאית.

לא זו בלבד שהמכוניות שמועברות לילדים בלית ברירה היו צריכות להימכר, מדובר לרוב גם במכוניות שלא מתאימות בהכרח לצרכים. לדברי גורמים בענף הרכב, מדובר בעיקר במכוניות מדגמים משפחתיים, כאלה ששירתו בציים של חברות ליסינג. אם אלה דגמים נפוצים בחברות הליסינג, מחירי המכירה שלהם במקרים מסוימים נמוכים משמעותית ביחס למחירון והופכים את המכירה ללא כדאית. אך אלה לא משנים את העובדה שמדובר ברכבים שאינם מתאימים בהחלט לצורכי הנהג הצעיר, שלא לדבר כמובן גם על העובדה שאלה מכוניות שמבחינה בטיחותית אינן החדישות ביותר. בנוסף, מכיוון שמדובר במכוניות לא חדישות, הן גם מעמיסות הוצאות על משק הבית. "במדינה מתוקנת לא משאירים לילד רכב מחוסר ברירה ומהתפנקות. משאירים רכב לילד שזקוק לרכב. בגלל מצב השוק אצלנו מסתובבות בכבישים מכוניות שלא צריכות להיות בהם, או לסירוגין סותמות את הרחובות. אי אפשר יהיה לצאת מהמצב הזה כל עוד השוק ממשיך להתנהג בהיסטריה ולהתחרות ברכב המשומש עם רכב חדש", מסכם אותו גורם במערכת הבנקאית. "כפי שהדברים נראים כיום, זה לא הולך להשתנות".