נפרדת מהחיים הפוליטיים: הטרגדיה של לבני

דווקא ביום פרישתה, היום, חשפה ציפי לבני צד פחות מוכר באישיותה: התרגשות ודמעות. לבני לא יכלה להסתיר את סערת נפשה בזמן מסיבת העיתונאים שערכה. ומי יודע, אולי כישלונה הפוליטי נגזר מסוג של נכות רגשית שאפיינה אותה כל דרכה. לבני תמיד הצטיירה כ־100% שכל ו־0% לב. הלב שנחשף היום היה חסר עד היום.

ציפי לבני. היתה הפוליטיקאית המנוסה ביותר שפעלה במוקדי קבלת ההחלטות הדרמטיות בענייני מלחמה ושלום צילום: חורחה נובומינסקי

ייתכן שהמציאות הזאת כופה את עצמה על נשים שמבקשות להנהיג. מנהיגות, אמרה פעם לבני, נועדה לגברים הנמדדים בשאלה "למי יש ביצים גדולות". כשנכנסה לפוליטיקה, היה עליה להתחפש לגבר־גבר. בלבוש, בדיבור, בגינונים.

לבני, עד שנשברה אתמול מול הדלתות שנטרקו בפניה, היתה הפוליטיקאית המנוסה ביותר שפעלה במוקדי קבלת ההחלטות הדרמטיות בענייני מלחמה ושלום. כשהתפכחה מהמחשבה שרק גברים־גנרלים נועדו לשלוט, סנטה בעמיתיה הגברים שנוטים להתלהב בכל פעם שאופציית ה”אקשן” מובאת לפתחם. מעולם לא התלהבתי מהאקשן, אמרה, עבורי זה אינו מטרה אלא עוד כלי בארגז הכלים המדיני.

למעט צחי הנגבי, שעדיין על הגלגל, לבני היתה האחרונה לנסיכי ונסיכות הליכוד. הוריה נפגשו בשוד רכבת בריטית שנועד לממן רכישת נשק לאצ"ל. היא גדלה בבית אידיאולוגי, העדיפה את זאב ז'בוטינסקי על פני מנחם בגין, ובעיקר העדיפה להתרחק מבנימין נתניהו. היא נמנתה עם הליכוד הממלכתי, הליברלי, הלגאליסטי, כל הערכים שנתניהו מתנקש בהם כדי להציל את עורו ושלטונו. היא שייכת לחבורה ההגונה שנטשה או נזרקה מהספינה הזאת.

לבני עזבה את הליכוד עם אריאל שרון, המשיכה עם אהוד אולמרט והובילה את קדימה לניצחון על חודו של מנדט על הליכוד בבחירות 2009. היא כשלה בהקמת הממשלה ונגאלה מייסורי הכישלון הזה רק לאחר שבכיר בש"ס סיפר לה כי נתניהו סגר עם החרדים את הקואליציה, בלי קשר לתוצאות הבחירות.

את כיליונה הפוליטי מצאה לבני לצד שני הגברים האחרונים בחייה הפוליטיים, שאול מופז ובעיקר אבי גבאי. אגב, מעניין לערוך סקר שיבדוק כמה שווה העבודה עם לבני בראשה לעומת מצבה כיום כשגבאי בראש. אבל זה עוד שעשוע תיאורטי, שמגלם את הטרגדיה של לבני. גם כמדינאית וגם כפוליטיקאית היא אמרה את כל הדברים הנכונים, אבל אין מי שיקשיב.