סרט הדוקו על הענק מ"הנסיכה הקסומה" צובט בלב
בגלל העוולות שנגרמו לגיבורו ובגלל הטיפול החסר של יוצרי הסרט: הסרט הדוקומנטרי "אנדרה הענק" הוא חוויית צפייה כואבת
אנדרה רוסימוף, לנצח פזיק הענק מ"הנסיכה הקסומה", היה גדול המתאבקים המקצועיים של שנות השבעים. הנפיל הצרפתי שאובחן כלוקה בענקיות - הפרעה הורמונלית שגרמה לגופו לגדול באופן חריג - התנשא לגובה 2.24 מ' (רשמית. בפועל כנראה שקצת פחות) ושקל 240–290 ק"ג. מעל 25 שנה מאז מותו, הוא ממשיך לעורר עניין - הסרט החדש "אנדרה הענק", שישודר הערב (א') ב־HOT 8, נהפך לדוקו הספורט הנצפה ביותר של HBO.
- להחיות עכביש: ראיון עם האנימטור ניר אביטל
- קם על יוצרו: "הגולם" נע בין סרט מרהיב וחכם למותחן אימה חיוור
- משתגעים על מיס דייזי: ביקורת על הסרט "הספר הירוק"
בגיל 18 עבר רוסימוף מהעיירה שבה נולד לפריז כדי לפתח קריירת מתאבק. בתוך כמה שנים הוא כבש גם את אמריקה ואז את העולם כולו הודות ללוק שלו שכמו נלקח מאגדת ילדים. הסרט מצייר אותו כאיש טוב לב ורגיש, שנפגע עמוקות מאנשים שלעגו לו. אחד המרואיינים אומר שהוא היה "לא כל כך רהוט". אי אפשר לדעת אם מדובר במחסום השפה או ביותר מזה, אך נדמה שהעילגות רק תרמה לפרסונה הציבורית, ושהאנשים מסביבו היו מסופקים מהיותו יצור לא קומוניקטיבי. קשה לתאר כמה הבמאי רוב ריינר השתעשע מהעובדה שבאודישנים ל"הנסיכה הקסומה" הוא לא הצליח להבין מילה ממה שרוסימוף אמר.
הסרט מלא באנקדוטות ובמיתוסים, כמו השמועה שהיו לו 82 שיניים או שהוא שתה 127 בירות בערב אחד, אך לצידן מותיר הרבה שאלות פתוחות. מספרים לנו ש"נשים מאוד אהבו אותו" - כולל בדיחות על מידת הנעליים שלו - אבל לא מגלים שום דבר על מערכות היחסים שניהל. מראיינים את בתו רובין, שלא גדלה איתו, אך לא מספרים דבר על זהות אמה או נסיבות הגעתה לעולם.
ובעיקר נעדרת מהסרט שאלת המוסריות. מספרים לנו שהענקיות של רוסימוף התפתחה למחלה בשם אקרומגליה שאובחנה מאוחר. איך יכול להיות שה־WWF לא עמד על כך שהוא יעבור בדיקות רפואיות? בסרט נאמר שגם אחרי שאובחן, רוסימוף סרב לקבל טיפול, אך לא נאמר שמישהו ניסה לשנות את דעתו. וינס מקמהן, בעלי ה־WWF (כיום WWE), נתן לאנדרה הענק להמשיך להופיע גם כשבריאותו הידרדרה והוא סבל מכאבים קשים.
רוסימוף מת בשנתו ב־1993 כתוצאה מאי ספיקת לב – הוא היה בן 46. יכול להיות שאילו היה מקבל את הטיפול הרפואי שהיה זקוק לו הוא היה יכול להמשיך לחיות. חבל שגם הסרט על אודותיו לא מעניק לו את ההנצחה שהוא ראוי לה.