נה הראשון של רנה דירסטה (DiResta) נולד ב־2013, וכמו כל אמא קליפורנית דואגת היא ביקשה למצוא לו גן ברמה גבוהה. "אצלנו במדינה", היא מספרת ל"מוסף כלכליסט", "אתה צריך להכניס את הילד שלך לרשימת המתנה לגן, ומכיוון שהתופעה של הורים מתנגדי חיסונים נעשתה נפוצה יותר ויותר, הסתכלתי על שיעורי החיסונים בגנים כדי להבין איפה לא כדאי שהילד שלי יהיה".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

דירסטה (38), מתכנתת בהכשרתה, היתה אז מייסדת של סטארט־אפ בתחום הלוגיסטיקה בעמק הסיליקון. ב־2014 היא החליטה לגשת לבעיה באופן שיטתי. "למחלקת בריאות הציבור של קליפורניה היו נתונים על עשר השנים האחרונות, אז עשיתי ניתוח סטטיסטי של הגידול באשכולות הלא־מחסנים בגני הילדים במדינה, והתחלתי לכתוב על זה בבלוג שלי. חודשיים לאחר מכן היתה התפרצות חצבת בדיסנילנד. 250 אנשים נדבקו ו־25% מהם נזקקו לאשפוז. זה היה אירוע די רציני, ובעקבותיו אני ועוד שתי אמהות החלטנו להיהפך לאקטיביסטיות ולקדם חוק שימנע את האפשרות שלא לחסן את הילד שלך. התחלנו קמפיין לשינוי החוק, והעבודה שלי היתה לנהל את המדיה החברתית. אז בניתי דף פייסבוק, והשתמשנו בכלי הפרסום של פייסבוק, בניסיון לטרגט (להפנות פרסום ממוקד, מלשון target) את הקהל שלנו. ואז הבנו כמה דברים".

הרגע הזה, שבו נכנסה דירסטה לזירת הקרב הווירטואלית סביב החיסונים בקליפורניה, היה רגע של הארה. "קודם כל, אפילו ברמה הבסיסית ביותר, היה בלתי אפשרי לטרגט הורים שהם בעד חיסונים. פשוט לא היתה לזה קטגוריה. אבל הורים שמתנגדים לחיסונים? זאת היתה קטגוריה נפרדת בממשק המודעות של פייסבוק. 'אנטי־חיסונים', 'שערוריות אנטי־חיסונים', 'רופאים שמתנגדים לחיסונים', כל אלה היו קטגוריות נפרדות בכלי טרגוט המודעות של פייסבוק.

"כך התחלתי ללמוד למה ואיך קל יותר להפיץ תוכן קונספירטיבי. הסיבה לכך היתה א־סימטריה של להט: גיליתי שהאנשים שרצו להגיע אל מתנגדי החיסונים הניחו את היסודות במדיה החברתית במשך שנים, ומנועי ההמלצות וכלים אחרים של פלטפורמות המדיה החברתית הגבירו אוטומטית את התוכן שלהם. אז התחלנו לחקור את הנרטיבים גם בטוויטר, וגילינו שקבוצות האנטי־חיסונים שפעלו שם לא רק היו מאורגנות, אלא השתמשו באוטומציה. היו להם חשבונות שפשוט צייצו 24 שעות ביממה". המטרה, היא מסבירה, היתה לקדם את התכנים שלהם ברשימת הנושאים החמים של טוויטר.

המצעד הניאו־נאצי בשרלוטסוויל, וירג'יניה. אוגוסט 2017. הבחישה הרוסית בארצות הברית המשיכה הרבה אחרי הבחירות צילום: רויטרס

"כאן עלתה תובנה מעניינת", היא מספרת. "אף שהיה מדובר במספר קטן מאוד של אנשים, באמצעות פעילות במדיה החברתית הם יכלו להשפיע על הדיון הציבורי באופן לא פרופורציונלי, אפילו במדינה גדולה כמו קליפורניה. זה היה שיעור מבוא מרתק לאיך אפשר להשתמש בקמפיינים מתואמים כדי להביא באופן מלאכותי לכך שהדעה שלך תיראה כאילו היא דעה דומיננטית. וכך נכנסתי לעניין".

מתנגדי החיסונים כמובן לא עברו על זה בשתיקה. "כמו כל מי שהיה פעיל באופן גלוי למען העברת החוק", היא מספרת, "עשו לי דוקסינג (חשיפת פרטים אישיים ברשת) והוטרדתי".

בשלב הזה, המעורבות של דירסטה כבר חרגה מעבר לזו של אם דואגת. היא התחילה לחקור לעומק איך עובדת התעמולה של מתנגדי החיסונים בטוויטר. היא עשתה זאת בזמנה הפנוי, בלילות. אט־אט היא נהפכה למומחית בנושא דיס־אינפורמציה ברשתות החברתיות, תופעה שלא זכתה להרבה תשומת לב באותה התקופה.

באוגוסט 2015 היא כבר פרסמה מאמר ב־Wired, יחד עם גלעד לוטן, כיום מדען הנתונים הראשי בבאזפיד. "מתנגדי החיסונים משתמשים בטוויטר כדי לעשות מניפולציה על חוק החיסונים", הם התריעו בכותרת. במאמר הזהירו כי "לרשתות חברתיות יש פוטנציאל להשפיע באופן משמעותי על האופן שבו הציבור תופס אירועים. הכוח להשפיע על דעות שוכן באופן גובר בידי אלה שיכולים להפיץ מסרים בדרך הכי נרחבת ואפקטיבית. קבוצה אחת קטנה וקולנית יכולה להשפיע באופן לא פרופורציונלי על הלך הרוח הציבורי ועל החקיקה".

אלא שנקודת התורפה שעליה התריעה דירסטה חרגה בהרבה מהוויכוח סביב חיסונים בקליפורניה. בצד השני של העולם אנשי "הסוכנות לחקר האינטרנט" בסנט פטרסבורג כבר היו עסוקים במרץ בהנחת היסודות לקמפיין התעמולה שלהם. יחלפו עוד שלוש שנים לערך, והאמא הדואגת מקליפורניה תפגוש את אנשי הקמפיין הרוסי, או למען הדיוק את התוצרים שהפיקו, שסייעו למהפך הדרמטי בפוליטיקה האמריקאית שבמסגרתו עלה טראמפ לשלטון. בשלב הזה דירסטה כבר תהיה אחת המומחיות הציבוריות המובילות באמריקה לאופן שבו תעמולה ודיס־אינפורמציה מתפשטות ברשתות החברתיות, עמיתה במכוני מחקר, פעילה בולטת בשלל גופים ומייעצת למחוקקים. דירסטה, שהחלה את המסע שלה באיתור סיכוני חצבת לבנה, היא שחתומה ראשונה (ולצדה חוקרים נוספים) על דו"ח מקיף ומדובר בנוגע לתעמולה הרוסית בבחירות 2016, שהוגש לפני חודשיים לסנאט והכה גלים באמריקה.

בשיחה מרתקת איתה היא מתארת את הדרך שבה פועלות מערכות התעמולה ברשתות החברתיות, את ההיקף עוצר הנשימה של מאמץ הדיס־אינפורמציה הרוסי, וגם את התובנות שיכולות לשרת את ישראל, ערב בחירות 2019. למה שמתחולל כיום ברשתות החברתיות יש לדירסטה הגדרה פשוטה: מלחמת עולם.

מחאת האפודים הצהובים בפריז, החודש. "שם היתה ללא ספק מעורבות זרה, בעיקר בקבוצות שארגנו מחאות" צילום: רויטרס

בחירות 2016 תפסו את דירסטה בבית החולים כשהיא יולדת את בתה השנייה. ניצחון טראמפ הביא להתפוצצות המונח "פייק ניוז" ולהתבטאות נמהרת ואומללה של מארק צוקרברג. יומיים אחרי הבחירות מיהר מייסד פייסבוק להכריז שהרעיון כי הרשת החברתית השפיעה איכשהו על הבחירות הוא 'די מטורף'. מבית החולים פרסמה דירסטה פוסט מנומק שבו האשימה אותו בהתחמקות מאחריות.

בנקודת הזמן הזאת, דירסטה כבר בנתה לעצמה שם. המחקר על מתנגדי החיסונים הוביל אותה לחקור גם את השימוש שקבוצות שוליים אחרות עושות בפייסבוק. היא חברה לחוקרים עצמאיים אחרים ופרסומיה משכו את תשומת הלב של אנשי הממשל, שניסה למצוא דרכים להתמודד עם השימוש היעיל להחריד של דאעש ברשתות החברתיות. היא הוזמנה לפגישות בבית הלבן, וייעצה למשרד החוץ האמריקאי.

אחרי הבחירות היא ייעצה באופן לא פורמלי למחוקקים שערכו שימועים לענקיות הטכנולוגיה, ובמרץ האחרון מונתה למנהלת המחקר בחברת New Knowledge. בתפקידה הזה ריכזה דירסטה דו"ח מיוחד עבור ועדת המודיעין של הסנאט האמריקאי, שהתמקד בקמפיין הרוסי ברשתות החברתיות (דו"ח מקביל הוזמן מצוות חוקרים באוקספורד).

כמויות החומר שהעביר הסנאט לידי דירסטה ועמיתיה היו מפלצתיות: 6 מיליון ציוצים, 1,100 סרטונים ביוטיוב, 116 אלף פוסטים באינסטגרם ו־61.5 אלף פוסטים בפייסבוק (הסנאט דרש מהפלטפורמות האלה למסור חומרים רלבנטיים מתחילת 2015 ואילך). נוסף על כך, ביוזמתם, הם בחנו פעילות רוסית בעוד פלטפורמות, כמו רדיט, טאמבלר ופינטרסט. "אישית הסתכלתי על כ־100 אלף ממים במשך כמה חודשים", אומרת דירסטה.

הפוסטים של הקמפיין הרוסי הגיעו אל לא מעט אנשים — 126 מיליון משתמשי פייסבוק, לפחות 20 מיליון משתמשי אינסטגרם (ואולי הרבה יותר, כי לא ברור אם המספר כולל משתמשים שנחשפו לשיתופים מחדש) ועוד 1.4 מיליון משתמשי טוויטר.

איך אפשר ליישב את מספרי העתק האלה עם הנתון שפייסבוק שחררה בספטמבר 2017, ולפיו הרוסים הוציאו רק 100 אלף דולר על פרסום בפייסבוק?

"הנתון הזה נכון עבור קמפיין המודעות הממומנות בפייסבוק. העניין הוא שמדובר במאמץ שנמשך על פני כמה שנים. אם אתה מתכוון לבנות קהל, אתה יכול לעשות את זה בכמה אופנים. הדרך הקלה ביותר להתחיל היא באמצעות מודעות. אבל יקר מאוד להמשיך להריץ מודעות לנצח. אז מה שמנסים לעשות הוא לטרגט אנשים עם תוכן שמעודד מעורבות גולשים אורגנית — פוסטים שיש בהם קריאה לפעולה, כמו 'עשו לייק ושתפו'".

מולר. תובע בשם ארה"ב את IRA על המעורבות הרוסית בבחירות צילום: אם סי טי

מה לדוגמה?

"יש מם עם תמונה של ישו שאומר 'עשו לייק אם אתם אוהבים את ישו, התעלמו כדי לא להראות תמיכה בישו'. זו קריאה לפעולה. מי שרואה מם כזה בעמוד דתי ירגיש נטייה לעשות לו לייק, ואז האלגוריתם של פייסבוק יראה אותו לאחוז מסוים של החברים שלו. באמצעות מעורבות גולשים יכלו הרוסים להגדיל את החשיפה בלי לשלם עליה. להגיד 'זה רק מאה אלף דולר במודעות' זה נכון אובייקטיבית, אבל לחלק מהעמודים היו תכנים עם עשרות אלפי שיתופים, וקהל של מאות אלפים".

"עשו לייק ושתפו אם אתם חושבים שיוצאי צבא צריכים לקבל קצבאות לפני מהגרים"; "עשו לייק אם אתם מסכימים: הילארי קלינטון היא רוצחת סדרתית"; וגם ישו בכובע של "Make America Great Again" מבקש מכם: "עשו לייק אם אתם חושבים שהגיע הזמן להחזיר את אמריקה לאמונה".

כל אלה הן דוגמאות מהדו"ח של דירסטה למסרים שהופצו בממים והגיעו אל אמריקה מבניין משרדים ברחוב סבושקינה בסנט פטרסבורג — שם שכנה הסוכנות לחקר האינטרנט (IRA), הידועה גם כ"מפעל הטרולים", שנוסדה עוד ב־2013. תחילה היא כיוונה את התעמולה שלה לתושבי רוסיה ואוקראינה, ובהמשך פנתה גם אל מעבר לים. פעילותה ממומנת ככל הנראה על ידי חברות שבבעלות האוליגרך יבגני פריגוז'ין, מקורבו של נשיא רוסיה, הידוע בכינויו ה'טבח של פוטין', ושמשמש זרוע בלתי רשמית של הקרמלין. רוברט מולר, התובע המיוחד לחקירת המעורבות הרוסית בבחירות, כבר הגיש נגד פריגוז'ין ו־IRA כתב אישום, לפני שנה בדיוק.

בדו"ח שלה, דירסטה קובעת שה־IRA אימנה והעסיקה יותר מאלף אנשים, פעלה מסביב לשעון, והתנהלה כמו סוכנות שיווק מתוחכמת. "שום דבר שהם עשו לא הפר את תנאי השירות בפייסבוק", היא אומרת כעת. "זה אחד האתגרים: הם לא פרצו לפלטפורמה, הם לא הפרו אף דרישה". כחלק מהפקת הלקחים, היא מסבירה, פייסבוק הוסיפה בינתיים קריטריון של אותנטיות: "להעמיד פנים שאתה מישהו אחר, או להקים דף מזויף, זו הפרה של אותנטיות".

וכשעברת על כל הממים האלה, דמיינת מי האנשים שעובדים ב־IRA? חלק מהממים די מצחיקים.

"כן, במיוחד התוכן שבו הם לועגים לאמריקאים על זה שהם חושבים שאלה הרוסים. יש לך טרול רוסי שיושב בסנט פטרסבורג, ומפרסם ממים שצוחקים על הרעיון שטרולים רוסיים מפרסמים ממים. זה מטא־הטרלה. דמיינתי שהיה להם כיף עם זה. להומור של הטרלה פוליטית יש משיכה. זה לא מאמר ארוך, זה משהו שאתה מסתכל עליו ונדבק לך לראש. לכן ממים אפקטיביים כל כך. הם גם השתמשו בממים שנוצרו על ידי גופים אמריקאיים, כמו Turning Point USA ו־Occupy Democrats. כך שהיו ממים שנלקחו מהאקוסיסטם התקשורתי המקוטב שלנו, והיו ממים אחרים שהם יצרו בעצמם".

ויכולת להבדיל ביניהם?

"לא. זה חלק מהקושי".

לכל זה צריך להוסיף את העובדה שהיקף הפעילות הרוסית שמפורט בדו"ח מפתיע, וחלק ממנה גולש לעולם האמיתי: מתברר שהרוסים מכרו גם מרצ'נדייז כמו טי־שירטים ותמונות פטריוטיות לסלון (המטרה היתה כנראה לזהות משתמשים מחויבים פוליטית במיוחד); ביקשו ממשתמשים לשלוח להם סרטונים המתארים את קשיי היומיום; ארגנו שיעורי הגנה עצמית; חיפשו מתנדבים לעצב פלאיירים וגם מתנדבים שיחלקו אותם, ועוד ועוד. כלומר, הם ניסו לגייס אמריקאים להשתתף בפעילות שלהם, ובכך טשטשו את עקבותיהם עוד יותר. 

כל הפעילות הזאת החלה הרבה לפני בחירות 2016. דירסטה מסבירה כי גם כאן יש היגיון. "כל אחד יכול להתחיל בלוג או עמוד פייסבוק, ועם השיווק הנכון להפוך אותו למותג. מה שה־IRA עשו הוא לבנות נכסים תקשורתיים, עמודי פייסבוק שיש להם כל המאפיינים של חברת מדיה מודרנית. היו דפי פייסבוק שנלווה להם אתר נחמד מאוד, רשימת תפוצה, פרופילי סאונדקלאוד, טאמבלר, טוויטר ואינסטגרם. במונחי ריגול, אתרים עם 'כיסוי'".

חלק מהתחכום בחברות המדיה והחשבונות שבנו הרוסים היה שהם השכילו לפנות לשבטים אמריקאיים ספציפיים מאוד. אנשי ה־IRA טרגטו, למשל, תת־קבוצות ספציפיות בקהילה השחורה, מעמוד פייסבוק עם קו של Black Lives Matter, דרך עמוד של הכנסייה הבפטיסטית השחורה ועד עמודי תרבות שחורה, שהתמקדו בדברים כמו שיער או משפחה. "העובדה שהיו עמודים שהתמקדו בתרבות, וכאלה שהתמקדו יותר בפוליטיקה, מראה שהם הכירו בכך שלא כל אזרח אפרו־אמריקאי הוא פוליטי מאוד, לא כולם יגיבו לאותה תעמולה", מסבירה דירסטה, שמתארת בדו"ח כיצד ייחדו הרוסים קמפיין שמטרתו לעודד את בני הקהילה השחורה לא להצביע בכלל.

הרוסים פנו כמובן לעוד שבטים. לאנשי האלט־רייט הצעירים הם פנו בשפה של היפסטרים, ולרפובליקנים מבוגרים פנו במסרים פטריוטיים. הם פנו לקהילות גיאוגרפיות בארצות הברית, למשל בטקסס ובקליפורניה. ובחלק מהמקרים פילחו הרוסים את קהל היעד שלהם לפי מיקום, גיל ומקצוע: כורי פחם בני 18–65 בפנסילבניה. אנשי ה־IRA גם השתמשו בניסוי וטעייה. כך למשל חשבון אינסטגרם של קרמיט הצפרדע שפתחו נהפך בהמשך לחשבון של הסימפסונס ואז לחשבון “הצבא של ישו” — עד שהוא תפס.

ואחרי שביססו את הנכס התקשורתי הם יכלו לטפטף מסרים משלהם?

"בדיוק. המסרים הפוליטיים לא היו החלק העיקרי. ואפשר לעסוק בנושאי מדיניות גם בלי להביע תמיכה במועמד כלשהו. למשל, הגירה. לרוב המסר היה 'המהגרים האלה, המהגרים האלה, המהגרים האלה'. ואז, באחוז אחד מהמקרים, המסר היה 'קלינטון הולכת לתת למהגרים להיכנס, וטראמפ ישאיר אותם בחוץ'".

כל זה נשמע מתוחכם מאוד. מאיפה ההיכרות הרוסית האינטימית עם ה”שבטים” האמריקאיים? האם ייתכן שהם קיבלו סיוע מאנשים מתוך ארצות הברית?

"השאלה חלפה בראשי, אבל הנתונים שקיבלתי לא סיפקו כל ראיות לסיוע אמריקאי - לא עסקנו בזה. קרוב לוודאי שמדובר בשילוב של שלושה דברים. מכתב האישום שהגיש מולר בפברואר 2018 עולה שהם ערכו סיור ברחבי ארצות הברית כדי להתרשם מהתרבות והקהילה האמריקאיות. דבר שני, ברור שהם קראו כלי תקשורת אמריקאיים, משום שהם ציטטו כתבות והשתמשו לצורכיהם בממים. ולבסוף, מולר גם מבהיר שהם יצרו קשר ישירות עם פעילים אמריקאים על ידי השתתפות בדיונים אונליין ומעבר מהם להודעות פרטיות עם מובילי תנועות אקטיביזם".

הדו"ח של דירסטה מבהיר כי ל־IRA היתה הטיה ברורה לטובת טראמפ, עוד מהשלבים המוקדמים של הפריימריז. השאלה המתבקשת, כמובן, היא אם מאמץ התעמולה הרוסי השתלם: אם אכן לכל זה היתה השפעה על תוצאות הבחירות. "זו השאלה שכולם שואלים", אומרת דירסטה. "ואין לנו נתונים על זה. מספר הלייקים והשיתופים מצביע על כך שהתוכן הגיע לקהל המיועד. אבל אנחנו לא יודעים מהנתונים אם הוא המיר קהל חדש, במיוחד התוכן שכוון לשחורים. אין לי בכלל מידע על הדמוגרפיה של המשתמשים שהגיבו באופן כלשהו לעמוד. כלומר, אני יודעת את מי הם טרגטו, אבל אני לא יודעת איפה הם הצליחו".

מי שכן היה יכול לבצע את הניתוח הזה, אומרת דירסטה, הוא פייסבוק עצמה. הרשת החברתית יכולה לראות מי בדיוק האנשים שעשו לייקים לעמודים האלה, אם הם גם עשו לייק לתכנים בעמוד ואם שינו את התנהגותם, למשל את התכנים שחיפשו. "לנו אין תשובה לזה", היא אומרת ומאשרת שפייסבוק לא להוטה לשתף את המידע.

האוליגרך פריגוז'ין, ה"טבח" של פוטין. כנראה המממן של IRA צילום: אי.פי.אי

דבר אחד ברור מאוד — הפעילות הרוסית לא הפסיקה אחרי הבחירות. פייסבוק וטוויטר סגרו חשבונות שהתבררו כחשבונות רוסיים ("אלה שאנחנו יודעים עליהם"), אבל חלק מהם לקח לה זמן לגלות. אחד העמודים הבולטים, Black Matters, המשיך לפעול ללא הפרעה עד אוקטובר 2017, שנה לאחר הבחירות. במקביל, אחרי שהפעילות בטוויטר ופייסבוק החלה למשוך תשומת לב, הרוסים הסיטו מאמצים לאינסטגרם.

דירסטה מזכירה גם את הממצאים העולים מכתב אישום פדרלי שהוגש באוקטובר נגד ילנה חוסיאנובה, שהיתה אחראית למימון האופרציה הרוסית, כולל הוצאות פרסום, תשלום על שרתים ושמות דומיין, וגם תשלומים לפעילים. בכתב האישום מפורטת פעילות שנמשכת “עד הרגע הנוכחי”, והוא מתייחס, למשל, לתעמולה רוסית סביב אירועים טעונים שהתרחשו הרבה אחרי שטראמפ הושבע לנשיא, מהמצעד הניאו־נאצי בשרלוטסוויל, דרך אירועי ירי המוני ועד הוויכוחים סביב העמידה בהמנון במשחקי פוטבול.

ועוד נתון מעניין במיוחד עולה מכתב האישום: אחרי הבחירות הגדילו הרוסים את התקציב של הפרויקט. דירסטה מייחסת לכך חשיבות. "יש הרבה ויכוחים סביב השאלה אם הם הצליחו. ואחד הדברים שאני מסתכלת עליהם הוא אם הם עצמם חשבו שהם הצליחו. אנשים לא מגדילים תקציב ומגבירים פעילות אם הם חושבים שבזבזו כסף".

"יש הרבה דרכים להפיץ דיס־אינפורמציה", אומרת דירסטה, וחוזרת אל תובנה חשובה: אין כל צורך ליצור תוכן בעצמך. "אפשר פשוט להגביר מסרים סנסציוניים באינטרנט". היא מזכירה תקרית מהחודש שעבר, של מה שנראה כמו התקהלות של תלמידי תיכון קתולי שהגיעו למצעד נגד הפלות סביב פעיל אמריקאי־ילידי בבגדים מסורתיים. זה היה רגע נפיץ, וסרטונים שלו בטוויטר נהפכו לוויראליים ושלטו בכותרות. "וכשיש לך אירוע סנסציוני כזה, אתה רק צריך להגביר אותו. לכולם יש סמארטפון עם מצלמה, ואנשים נוטים לשתף משהו שהם זועמים עליו. השילוב הזה מאפשר לכל אחד ליצור סיפור גדול הרבה יותר ממשהו שבאופן טבעי היה מתחיל ונגמר בתוך 5 דקות".

והמטרה היא לזרוע פילוג.

"בדיוק", היא עונה ומזכירה מקרה אחר של מחאות ויראליות מהתקופה האחרונה: מחאת האפודים הצהובים בצרפת. "שם היתה ללא ספק הגברה על ידי חשבונות זרים ולא אותנטיים, בפייסבוק ובפלטפורמות אחרות, ובמיוחד בקבוצות שארגנו מחאות".

גם בתופעה הזאת היא נתקלה בפעילות הרוסית לקראת הבחירות בארצות הברית. "ה־IRA בילתה הרבה זמן בניסיון לארגן מחאות בעולם האמיתי, כולל מגע עם פעילים ואפילו אספקת כסף ומשאבים: 'אנחנו נעזור לכם לקדם את זה, אנחנו נספק לכם עלונים, אנחנו ניתן לכם כסף לשכור מישהו שיתלבש כמו הילארי קלינטון'. בטקסס, למשל, יזמה ה־IRA מצעד למען פרישת טקסס וגאוות טקסס, ובאותו יום ובאותו מקום היא יצרה מצעד פרו־אסלאמי ליד מרכז מוסלמי מקומי. בסופו של דבר היה שם עימות קטן, וכמה אנשים נעצרו".

אז יש פה “אינטגרציה אנכית”: אתה מייצר את האירוע ואז אתה גם מפיץ את התוכן?

"נכון. זה כאוס משולב אנכית. ואז אתה מוציא מהאירוע קטעי וידיאו שנהפכים לממים ויוצר רגע בצייטגייסט התרבותי, שמנצל את השסע. יהיה לך תוכן נהדר שתוכל להשתמש בו שוב, לחזור אליו ולהגיד 'תראו את האנשים האלה, אי אפשר לסמוך עליהם'. אפשר להפיק הרבה ערך מיצירה והגברה של רגע טעון. ולכל העמודים שלהם היה אלמנט כזה, של איך אנחנו מגבירים ויוצרים זעם ברחוב".

בחודש שעבר הזהיר ראש השב"כ נדב ארגמן בנאום מהתערבות של "מדינה זרה" בבחירות בישראל. מה הלקחים שאת מציעה?

"אחד הדברים שניסינו להדגיש בדו"ח שלנו הוא שניתן לטרגט כל קבוצה באמצעות תוכן כזה. בארצות הברית היה בהתחלה רושם שה־IRA טרגטה בעיקר את הימין הקיצוני, וזה יצר תפיסה כאילו מדובר ב'אהבלים לא משכילים', שהם טיפשים מספיק כדי ליפול בתעמולה שיצרו טרולים רוסיים מטומטמים, שקל לזהות כי לממים שלהם היתה אנגלית גרועה. אבל זה בכלל לא המצב. וזה נכון במיוחד כשאתה חבר בקבוצת פייסבוק, או שעשית לייק לעמוד מכיוון שהוא דיבר אליך, כשאתה מאמין ברעיון הליבה של מדיניות מסוימת, או כשאתה חבר בשבט, ויש לך הרבה גאווה בשבט הזה. אתה לא חושד שנעשית עליך מניפולציה על ידי מישהו אחר.

"אנחנו לא מנסים לומר שאתם צריכים להיות פרנואידיים כל החיים. אבל אם דוחפים לכם תוכן שנועד להרתיח אתכם, ומבקשים שתשתפו אותו, קחו עוד דקה ותנסו להבין מה עומד מאחוריו. חשבו קצת יותר על מה אתם בוחרים לשתף. ואנחנו מנסים גם לחשוב על דברים כמו הקניית אוריינות תקשורתית לאנשים. יש מדינות שעושות את זה טוב יותר מאיתנו, כמו שבדיה או אסטוניה. אלה מדינות שטורגטו על ידי רוסיה במשך זמן רב, ועושות הרבה יותר כדי לעזור לאזרחים שלהן להבין מתי נעשית מניפולציה".

לא תמיד צריך שחקנים זרים, יש גם תיאוריות קונספירציה מקומיות ואפילו סתם תוכן שדוחפים שחקנים פוליטיים מקומיים.

"זה מאוד נכון. וניסיתי לגעת בזה כשדיברתי על מה היא אותנטיות. אם לחזור למתנגדי החיסונים, או לכל קהילה יותר קונספירטיבית, בארצות הברית יש להם זכות מוחלטת לומר מה שהם רוצים, כל עוד הם לא קוראים לאלימות. אם הם משתמשים בטכניקות הגברה מפוקפקות, או מנסים להטות את מנוע ההמלצות כדי שיקדם את התוכן שלהם, אז מדובר בהפרת תנאי שימוש. אבל אחרת זה בסדר. ולכן יש צורך להתמודד עם ביטוי באמצעות ביטוי, והאתגר בעידן המדיה החברתית הוא איך עושים את זה. כי כדי להתבטא אתה צריך שיהיה לך תקציב, כדי להתמודד מול נרטיב מאורגן היטב אתה צריך בעצמך נרטיב מאורגן היטב. זו אכן בעייה אמיתית, ובמובן מסוים קל יותר להתמודד עם שחקנים זרים, כי לפחות אפשר להוריד אותם בקלות".

ואם לחזור לשחקנים הזרים, הרי שדירסטה משוכנעת שגם עכשיו, אחרי כל מה שקרה בבחירות 2016 וגם לאחריהן, עדיין אין הכרה ציבורית ומערכתית בגודל האיום. זה אחד המסרים העולים ממאמר שפרסמה לאחרונה, תחת הכותרת “קו מז'ינו הדיגיטלי” — התייחסות לקו הביצורים שבנו הצרפתים אחרי מלחמת העולם הראשונה בגבול עם גרמניה ואיטליה, רק כדי לנחול תבוסה מוחצת במלחמת העולם השנייה. במאמר שלה דירסטה קובעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "יש מלחמה. אנחנו שקועים בעימות מתמשך ומתפתח: מלחמת אינפורמציה עולמית".

איפה אנחנו עומדים בעימות הזה?

"חלק מהעניין הוא השאלה מי אחראי. גם אחרי שלוש שנים עדיין אין מבנה אחריות מסודר. אין אף אחד אחראי. זה צריך להיות השלב הראשון. בוטים, למשל, הם בעיה שמי שיכול להתמודד איתה הכי טוב הוא הפלטפורמות. אבל מישהו צריך לתת לפלטפורמות את התמריצים להתמודד עם הדברים האלה, ומכאן הרעיון שאנחנו חייבים גוף מפקח".

לזה היא מוסיפה רכיב נוסף: הרתעה. "לנו בארצות הברית אין דוקטרינת סייבר שמקדישה יותר מדי תשומת לב למבצעי אינפורמציה. צריך לחשוב, כמדינה, על תוכנית משחק אסטרטגית ליצירת הרתעה. כרגע אין שום דבר שמפחית את התמריצים לפעולה עוינת, או לטרגוט בחירות. צריך לחשוב על מסגרת שבה מדינות יכולות להגן על אמינות הבחירות שלהן ולמנוע משחקנים זרים להשתמש ברשתות החברתיות לתעמולה בקרב האזרחים שלהן".

כלומר כשאת מדברת על מלחמת עולם את עושה את זה כדי להבהיר שדרושה התגייסות הולמת?

"אני חושבת שהרוסים התייחסו לזה כאל מלחמה. קבוצות הגרילה מבית מתייחסות לזה כאל מלחמה. ככה הם חושבים על זה. אז אנחנו ממעיטים בחשיבות של זה, ואומרים שזה רק כמה טרולים שמשתמשים במילה מלחמה. אבל הם מחויבים בלהט לשימוש באמצעים כאלה. להשקפתם מדובר בעימות יסודי, שבו הם יכולים למנף כלים מסוימים כדי להטות בחירות ולשנות משטר. לבוא ולהגיד 'זאת רק בעיה של אינפורמציה גרועה ברשתות החברתיות' זה להמעיט במחויבות שיש לאנשים האלה".

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

את חלק מהמלחמה הזאת כבר הרבה זמן. איך את מרגישה? יש התקדמות?

"היה שיפור משמעותי בתיאום סביב בחירות 2018, שהוביל לשיתוף אינפורמציה, הורדת עמודים והסרת רשתות בוטים. נוסף על כך, אנשים מודעים יותר לאיום, בין היתר משום שהתקשורת כיסתה בהרחבה את הקמפיינים האלה בשנה החולפת. במובן הזה רשמנו התקדמות. אבל עדיין יש כברת דרך".

כלומר זה לא משהו שניתן פשוט לפתור אותו.

"זאת בעיה שאנו יכולים לנהל. לא לפתור, לנהל".