העליון השווה את הנורמות שחלות על בוררים לשופטים מכהנים

בפסק דין קצר יחסית, בן 19 עמודים בלבד, קבע אתמול בית המשפט העליון תקדים חשוב: הרחבה של כללי האתיקה שחלים על שופטים, כך שיהיו תקפים גם כשמדובר בבוררים, בנוגע להתנהלות הבוררים ולכללי פסילות.

המדובר בהחלטה שהתקבלה ברוב של שני שופטים נגד אחד ‑ דוד מינץ ונעם סולברג מול עמדת המיעוט של ג'ורג' קרא ‑ שקבעו כי השופטת בדימוס הילה גרסטל לא תוכל להישאר בתפקידה כבוררת בסכסוך על תחנת הכוח הפרטית דוראד בין השותפות אדלקום וקבוצת דורי.

גרסטל נפסלה כבוררת משום שבמהלך הבוררות, בפברואר 2018, התייעצה עם עו"ד איל רוזובסקי שייצג את חברת אדלקום מולה, בעניין פרטי שלה הקשור בפרשת 1270. במסגרת הפרשה נחשדה גרסטל כי קיבלה הצעה מושחתת מטעם מקורבי ראש הממשלה להתמנות ליועצת משפטית לממשלה בתמורה לסגירת תיק המעונות. התיק נסגר לפני חודש.

מימין: עו"ד איל רוזובסקי והשופטת בדימוס הילה גרסטל. התייעצה עמו בעניין אישי עת שייצג את חברת אדלקום, אחד הצדדים בסכסוך על תחנת הכוח דוראד, בהליך בוררות מולה צילום: שאול גולן, עמית שעל

השופטים מינץ וסולברג קבעו כי אילו גרסטל היתה שופטת מכהנת, ברור שהיא היתה חייבת לפסול את עצמה מיד. הם קבעו גם כי ראוי להחיל את אותה הנורמה בדיוק גם על בוררות. בניגוד אליהם, סבר השופט קרא שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולא להחיל פסילה אוטומטית.

ריב על כחצי מיליארד שקל

פסק הדין הפך אתמול במהרה לשיחת היום בקרב עורכי דין, ורבים מהם צידדו בהחלטה ובהרחבת כללי האתיקה והחלתם על שופטים.

הבקשה לפסול את גרסטל הוגשה לבית המשפט ביולי האחרון על ידי אדלקום, שבשליטת אורי אדלסבורג. בעקבות הליך הבוררות בתביעה שהגישה החברה, בהיקף בוררות שעומד על כחצי מיליארד שקל.

לטענת אדלקום, המצב החריג בו בחרה גרסטל להתייעץ בענייניה האישיים דווקא עם פרקליט החברה שמייצג אותה בבוררות יצרה מצב בלתי מתקבל על הדעת. אדלקום הביעה חשש שגרסטל תפסוק נגדה, ולו רק בכדי להוכיח שלא הושפעה מהקשר עם רוזובסקי.

בערעור טענה דוראד שמרגע שבית המשפט המחוזי קבע שההיוועצות המשפטית של הבוררת עם רוזובסקי היתה מהלך לא תקין, התוצאה היחידה האפשרית היא העברתה מתפקידה.

המשיבים טענו כי אין במקרה הזה לעלות כדי הרף המחמיר שנקבע לעניין העברת בורר מכהונתו וכי נדרשות לכך ראיות ממשיות ואובייקטיביות למשוא פנים. עוד תקפו את העובדה שמבקשי הפסילה הם למעשה הלקוחות של רוזובסקי, שאמורים דווקא להנות לכאורה מיחסי הקרבה.

השופט מינץ כתב בפסק הדין כי רק במקרים חריגים שמעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, יתערב בית המשפט העליון בפסקי דין והחלטות הקשורות לבוררויות. במקרה זה הוא קבע כי תמהיל השאלות המתעוררות והצטברותן יוצרים עניין עקרוני שיש להידרש לו.

מינץ קבע כי כלל 15 לכללי האתיקה לשופטים קובע ששופט לא ישב בדין ביודעו שעורך דין המייצג בעל דין "מטפל בעניין של השופט" או בן משפחתו. בהקשר זה, הבהיר מינץ כי המונח "טיפול" יכול להיות גם טיפול קצר מועד בשאלה מסוימת, ולאור העובדה שלא מדובר בייעוץ או ייצוג בעבר, אלא בשופט שמקבל שירות משפטי מעורך דין בהווה, יש לתת משקל נמוך, אם בכלל, לכך שמדובר בייעוץ חד־פעמי.

חריגה מהסכמות הצדדים

לאור זאת, קבע מינץ כי אילו גרסטל היתה ממלאת תפקיד שיפוטי היה עליה לפסול עצמה מלהמשיך לדון בעניין. לאחר מכן דן מינץ בשאלה האם הכלל הזה מהווה עילה לפסילת בורר ולא רק שופט, והכריע כי חרף ההבדלים בין בוררים לשופטים, "כללי ההתנהגות וההתנהלות הדיונית החלים על בורר כשהוא ממלא את תפקידו המעין שיפוטי זהים לכללים החלים על שופט".

בנסיבות המיוחדות של בוררות דוראד בה היה ידוע שקיימת היכרות קודמת בין גרסטל לעורכי הדין המייצגים, ואף הצדדים לבוררות הסכימו מראש שלא להעלות טענת פסלות, קבע מינץ שהייעוץ שביקשה לקבל גרסטל מרוזובסקי חרג באופן ברור מהסכמת הצדדים, ולו מאחר שהוא ניתן אחרי החתימה על ההסכם, ולא מדובר בגילוי על קשר שהיה לפני מינויה.

מינץ התייחס גם לטענה שמי שביקשו לפסול את גרסטל הם למעשה לקוחותיו של רוזובסקי. הוא קבע כי כל צד יכול להעלות טענת פסלות בשל קיומו של אירוע במרוצת ההליך המשפטי ואין מקום לייחס לו חוסר תום לב רק בשל כך שההטייה לכאורה אמורה היתה להיות לכיוונו של אותו צד. לכן פסק שהמבקשים לא מנועים מלהעלות את טענות הפסלות.

לסיכום, כתב מינץ כי קיום התייעצות משפטית אפילו ממוקדת וקצרה בין שופט מכהן לבין עו"ד המייצג באותה שעה צד להליך משפטי התלוי ועומד לפי אותו שופט, מהווה עילת פסלות ויש להורות על קבלת הערעור.

השופט סולברג שכתב אחרון את פסק הדין ציין כי במחלוקת שנפלה בין מינץ לקרא, הוא מסכים עם מינץ.